בתי המשפט

——————————————————————————–

בבית המשפט המחוזי בירושלים                           ת”פ 1131/00

לפני כבוד השופט יהונתן עדיאל                    תאריך: 18/11/01

בעניין:            מדינת ישראל

המאשימה

    נ ג ד –

1.    מוטורגריידר בע”מ

2.    יעקב (בן חיים) בסן

3.    שמואל (בן ניסים) חודרה

4.    עודד (בן משה) בן-זקן

5.    אברהם (בן משה) מזור

6.    שלמה (בן קמל) גולן

7.    פילוס (הררי אביטל) בע”מ

8.    אהרון (בן אליהו) אבי טל

9.    עמירים חברה לעובדות עפר וחקלאות בע”מ

10.    אליהו (בן משה) עמיר

11.    אליעזר (בן ניסים) בוטון

הנאשמים

ב”כ המאשימה:            עו”ד גל רוזנט מרשות ההגבלים העסקיים

ב”כ נאשמים 1,2,3,4,6 ו-7:     עו”ד שלמה ישראל

ב”כ נאשמים 8 ו-9:        עו”ד גלעד בכר

ב”כ נאשמים 10 ו-11:        עו”ד דורון עמיר

ב”כ נאשם 12:            עו”ד עודד הכהן

גזר-דין

1.    הנאשמים הורשעו על-פי הודייתם, בכך שהיו צד להסדרים כובלים של תיאומי הצעות למכרזים, תיאומי מחירים וחלוקת אזורי עבודה בנוגע לביצוע עבודות פינוי עפר ופינוי שלג באמצעות מפלסות.

2.    שלושה מבין חמשת האישומים עוסקים בתיאום הצעות למכרזים. שני האישומים הראשונים עוסקים בתיאום הצעות למכרזים של משרד הביטחון והאישום השלישי עניינו בתיאום הצעות למכרז של מ.ע.צ. האישומים הרביעי והחמישי עוסקים בתיאום מחירים בהצעות לעבודות עפר שהוזמנו על-ידי מ.ע.צ. (אישום רביעי) ועירית ירושלים (אישום חמישי).

3.    הנאשמים 8,2,1 ו9- היו מעורבים בכל האישומים נשוא כתב האישום; הנאשמים 3 ו4- היו מעורבים בשלושה אישומים (הראשון, השני והשלישי); הנאשם 6 היה מעורב בשני אישומים (השני והשלישי); הנאשם 7 היה מעורב באישום אחד בלבד (אישום מס’ 2); הנאשמים 10 ו11- היו מעורבים גם הם באישום אחד (אישום מס’ 2); והנאשם 12 היה מעורב בשני אישומים (האישום השני והשלישי).

4.    שמונה מהנאשמים (נאשמים 9-1, למעט נאשם 5), הגיעו עם המאשימה להסדר טיעון, שלפיו הם יודו באישומים שיוחסו להם בכתב האישום, יוטלו עליהם עונשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות לתקופות של מספר חודשים, וכן יוטלו עליהם קנסות בסכומים שסוכמו בין הצדדים.

גם הנאשמים 12-10 הודו באישומים המיוחסים להם, אך הם לא הגיעו להסדר טיעון עם המאשימה ולעניינם אתייחס בהמשך בנפרד.

5.    מדובר, כפי שטוען ב”כ המאשימה, בעבירות הנמנות על הגרעין הקשה של איסורי ההגבלים העסקיים, בהתייחסן לתיאום מחירים בכלל, עבירות שלגביהן קיימת חזקה סטטוטורית חלוטה בדבר פגיעתן בתחרות, ולמכרזים ציבוריים בפרט. סממן מחמיר נוסף בעבירות אלה נעוץ בכך שההסדרים נשוא האישומים, למעט אישום מס’ 2, אף בוצעו בפועל, חלקם משך תקופה ממושכת. הגופים שנפגעו באופן ישיר עקב הסדרים אלה הנם גופים ציבוריים אשר מוגבלים בהתקשרויותיהם על-פי דין לשיטת המכרזים, שיטה שאותה סיכלו הנאשמים באמצעות התיאומים האסורים שביצעו. תיאום זה אפשר לנאשמים להגיש למשרד הביטחון הצעות מחיר שהיו גבוהות ממחירי תחרות, דבר שבא לידי ביטוי בכך שלאחר ביטולו של המכרז של משרד הביטחון לשנת 98′ הוגשו למשרד הצעות שהיו נמוכות באופן משמעותי מההצעות למכרז שהוגשו על-ידי הנאשמים.

6.    כשיקולים לקולא, יש לציין, כי מדובר בענף המרכז פעילות כלכלית בתחום פילוס עפר ושלג באמצעות מפלסות, שהיקף הפעילות בו קטן יחסית ועומד על כמה מיליוני שקלים בשנה. עיסוקם העיקרי של הנאשמים, במיוחד הנאשמים הקשורים בנאשמת 1, היה בעבודה פיזית קשה בהפעלת הציוד המכני הכבד. פעילותם הניהולית של הנאשמים הקשורים לנאשמת 1 התבצעה כעיסוק נלווה, בלתי מקצועי ושלא עבור תמורה. הכנסתם של כל הנאשמים, למעט אולי הנאשמים 10 ו11-, הייתה הכנסה צנועה שלא העידה על רווחים גדולים שהופקו על ידם מההסדרים הכובלים נשוא האישומים. לכל הנאשמים אין עבר פלילי וזו להם הרשעתם הראשונה.

7.    לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה והסברי באי-כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, שיש לכבד את הסדר הטיעון שנעשה בין המאשימה לבין הנאשמים.

בהמשך אתייחס לכל אחד מהנאשמים בנפרד.

8.    לגבי הנאשם מס’ 2, הוסכם בהסדר הטיעון, על עונש מאסר בפועל של 5 (חמישה) חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, 12 (שנים-עשר) חודשי מאסר על תנאי וקנס של 45,000 ₪.

נאשם זה היה מעורב בכל חמשת האישומים, ולפי העולה מכתב האישום, הוא גם היה הרוח החיה בכל התיאומים. לאור כך, כפי שהסביר ב”כ המאשימה בטיעונו, הוסכם כי ייגזר על נאשם זה העונש הכבד ביותר.

עם זה, כפי שציין ב”כ המאשימה בטיעונו, עומדים לזכותו של נאשם זה גם נסיבות מקילות: הוא היה אחד החברים בקואופרטיב, שעבודתו העיקרית הייתה עבודה פיזית על ציוד מכני כבד. במקביל לתפקידו זה הוא שימש גם כמנכ”ל, אך הוא לא השתכר משכורת של מנכ”ל, לא קצר את פירות החברה ואף לא צבר מוניטין ניהולי. הכנסתו של נאשם 2 הייתה הכנסה צנועה, שלא עלתה על כמה אלפי שקלים בחודש. מצב בריאותו של הנאשם אינו תקין והוא עבר ניתוח לב פתוח, מה שמגביל אותו בעיסוקו. כיום הנאשם 2 כבר אינו עובד בתחום זה של פילוס עפר, והכנסתו אינה וודאית ויציבה כבעבר. הנאשם גם שיתף פעולה בחקירתו מתחילתה, סייע בבירור העובדות והביע חרטה על מעשיו.

9.    אולם, על-פי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, מיום 30.10.2001, עולה שהנאשם 2 אינו יכול לעבוד בעבודות שירות. בעקבות כך, הודיעו הצדדים על ביטול הסדר הטיעון, ועל הסכמתם לכך שייגזר על נאשם זה עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף שעות משמעותי, בהתאם לתסקיר שירות המבחן. כן הוסכם שהצדדים יטענו לעניין הקנס, כאשר המאשימה תהא רשאית לטעון להטלת קנס גבוה מזה שהתבקש במסגרת הסדר הטיעון.

10.    ב”כ המאשימה טוען שיש להגדיל את סכום הקנס אשר הוטל על נאשם זה, לאור כך שזה יצא בסופו של דבר פטור מעונש מאסר בשל בריאותו הלקויה, ולהעמידו על 120,000 ₪.

ב”כ הנאשם טען שאין להחמיר בעונשו בעונש הקנס אשר נגזר על נאשם זה, ולהענישו בשל מצב בריאותו הקשה שאיננו מאפשר לו לבצע עבודות שירות. זאת גם בהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, אשר עובד כיום באופן חלקי בסוכנות ביטח ושכרו עומד,  על-פי תלושי שכר שהוצגו, על 4,000 ₪ נטו לחודש בלבד. בנסיבות אלה, טוען ב”כ הנאשם, יש להותיר את הקנס שיוטל על נאשם זה על הסכום שנקבע בהסדר הטיעון המקורי – 45,000 ₪.

11.    לאחר ששקלתי את טיעוני ב”כ הצדדים אני סבור שיש לגזור על הנאשם 2, בהתחשב בחוסר יכולתו לבצע עבודות שירות ואי גזירת עונש מאסר בפועל עקב כך, 250 שעות שירות לתועלת הציבור כפי שייקבע על-ידי שירות המבחן. אשר לקנס, אני סבור שבהתחשב בחלקו הדומיננטי של נאשם זה בביצוע העבירות ובכך שבסופו של דבר יצא הנאשם פטור מעונש מאסר כלשהו, יש מקום להגדלת סכום הקנס. עם זה, בהתחשב בטיעוניו של ב”כ הנאשם, אני סבור שיש להסתפק בהגדלה מתונה ולהעמיד את סכום הקנס על 60,000 ₪.

12.    לגבי הנאשמים 3 שמואל (בן חיים) חודרה ו4- עודד (בן משה) זקן, הוסכם בהסדר הטיעון שב”כ המאשימה יהיה רשאי לטעון לעונש של ארבעה וחצי (4.5) חודשי מאסר בפעול שירוצו בעבודות שירות במתכונת שתיקבע על-ידי הממונה, ואילו ב”כ הנאשמים יהיה רשאי לטעון לעונש שלא יפחת מ3- (שלושה) חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות. כן הוסכם שייגזר על נאשמים אלה עונש מאסר מותנה של 12 חודשים וקנס בסכום של 30,000 ₪.

13.    השאלה העולה לגבי נאשמים אלה, לאור קבלת הסדר הטיעון, נסבה אפוא, על משך המאסר בלבד.

14.    הנאשמים 3 ו- 4 שימשו, כאמור, כמנהלים של הנאשמת מס’ 1, והם היו מעורבים בשלושה מבין חמשת האישומים. מדובר באישומים היותר חמורים, של תיאום הצעות לשני מכרזים של משרד הביטחון ומכרז אחד של מ.ע.צ. כפי שמציין ב”כ המאשימה, אחד המכרזים שבתאומם הורשעו הנאשמים (האישום הראשון), אף גרר בעקבותיו חלוקת עבודה לפי אזורים גיאוגרפיים בין הנאשמות 1 ו8-, כאשר הנאשמת 1 זכתה בשניים מבין האזורים להם הוגשו ההצעות במכרז (אזור המרכז ואזור יהודה ושומרון/בקעת הירדן) והנאשמת 3 זכתה באזור השלישי (אזור הדרום). שני הנאשמים שמשו משך זמן רב כמנהלי החברה, והנאשם 3 משמש כמנכ”ל החברה גם היום. מאידך, כפי שמציין ב”כ המאשימה, מעורבותם של נאשמים אלה בביצוע התיאומים הייתה נמוכה מזו של הנאשם 2.

15.    כנסיבות לקולא לגבי נאשמים אלה יש להביא בחשבון, כי אין מדובר במנהלים מקצועיים, ניהול החברה היה מבחינתם עיסוק צדדי בנוסף על עבודתם העיקרית, כמפעילי ציוד מכני כבד, והם גם לא קיבלו משכורת או תמורה אחרת עבור ניהול החברה. גם הכנסתם לא הייתה הכנסה גבוהה, הם שיתפו פעולה באופן מלא בחקירתם, והנאשם 3 אף הביע חרטה על מעשיו וביקש לתקן את דרכו ודרכה של החברה. מעבר לאלה, לנאשמים 3 ו4-, כמו גם לכל הנאשמים האחרים, אין עבר פלילי.

16.    טענתו העיקרית של ב”כ הנאשמים כנגד העונש הנדרש על-ידי המאשימה לגבי נאשמים אלה, היא בדבר העדר יחס ראוי בין העונש שמבקשת המדינה להטיל על נאשמים אלה לבין העונש שנגזר על נאשמים אחרים. לטענתו, אין זה סביר שעונשם של הנאשמים 3 ו4- יהא כמעט זהה לעונשו של נאשם מס’ 2, למרות שהאחרון הורשע בחמישה אישומים, בעוד שהנאשמים 3 ו4- הורשעו בשלושה אישומים בלבד. מהצד האחר, מצביע ב”כ הנאשמים על העדר יחס ראוי גם בין העונש המתבקש על-ידי המאשימה לגבי נאשמים אלה ביחס לעונש של חודשיים מאסר בלבד שהוסכם על-פי הסדר הטיעון להטיל על הנאשם 6, אשר הורשע בשני אישומים.

ב”כ המאשימה משיב על טענה זו בכך, שלזכותו של הנאשם 2 נזקפו נסיבות מיוחדות לקולא הקשורות במצב בריאותו הלקוי, הפגיעה ביכולת ההשתכרות שלו בעתיד באי יציבות בהעסקתו, שיקולים שאינם קיימים לגבי נאשמים 3 ו4-.

17.    לאחר ששקלתי טענות אלה, על רקע העונשים שנגזרו על הנאשמים האחרים ותוך שמירה על היחס הראוי בין העונשים בהתחשב במספר העבירות שבו הורשע כל נאשם והנסיבות האחרות הנוגעות לעניין, אני סבור שיש להעמיד את עונשם של נאשמים אלה על 4 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות.

18.    לגבי הנאשם 4 – עודד (בן משה) זקן – טרם התקבלה חוות דעת סופית של הממונה על עבודות השירות. לפיכך העונש אשר נגזר עליו יהא מותנה וכפוף לקבלת חוות דעת חיובית מאת הממונה על עבודות השירות.

19.    נאשם מס’ 6, אברהם (בן משה) מזור, הורשע בשני אישומים: תיאום המכרז של משרד הביטחון משנת 98′ שבוטל, ותיאום מכרז מ.ע.צ. בשנת 97′. העונש שאותו מבקשת המאשימה להטיל על נאשם זה במסגרת הסדר הטיעון, הוא מאסר בפועל של חודשיים בעבודות שירות וקנס של 30,000 ₪.

20.    ב”כ המאשימה מסביר את הפער בין העונש המתבקש לגבי נאשם זה לבין העונשים המתבקשים לגבי הנאשמים האחרים, בייחוד הנאשמים 3 ו4-, בכך שהנאשם 6 שימש מנהל בנאשמת 1 במשך תקופה קצרה יחסית לנאשמים 3-1, הוא היה מעורב בשני אישומים בלבד אשר לא הביאו בסופו של דבר לזכייה במכרז על-ידי הנאשמת 1 ולא הצמיחו לו טובת הנאה אישית, עקיפה או ישירה.

כפי שכבר צוין, הסדר הטיעון מקובל עלי ואני מאשר את העונש המוסכם על-פי הסדר הטיעון לגבי נאשם זה.

21.    נאשם מס’ 7, שלמה גולן, היה מעורב בתיאום של מכרז אחד (נשוא האישום השני), שבו הנאשמת לא זכתה, והוא היחיד (פרט לנאשם 2) שלגביו המאשימה אינה מבקשת לגזור עונש מאסר, אלא עונש של קנס בלבד, בסכום של 40,000 ₪ (בנוסף על עונש המאסר המותנה).

ב”כ המאשימה מסביר את עמדתה העונשית של המאשימה לגבי נאשם זה, בכך שהנאשם היה מנהל בנאשמת 1 משך תקופה קצרה בשנת 96′, ותקופה של שנה נוספת בשנת 98′ עד לתחילת 99′.  הוא אמנם נכח בפגישות שבהן תואם המכרז. עם זאת, מציין ב”כ המאשימה בטיעונו, כי הנאשם 7 היה הנאשם היותר זוטר בכל הפרשה נשוא כתב האישום. מלבד תיאום המכרז בשנת 98′, לא היה נאשם זה מעורב בכל תיאום אחר או בכל ניסיון אחר, ולגביו, מסכים ב”כ המאשימה, שניתן לומר כי מדובר במעידה חד-פעמית. מסתבר שגם מצב בריאותו של נאשם זה אינו שפיר.

22.    לאור קבלת הסדר הטיעון, אני מאשר גם את העונש המוסכם לגבי נאשם זה.

23.    הנאשמים 8 ו9- היו מעורבים, כמו גם הנאשמים 1 ו2-, בכל חמשת האישומים. לאור כך הוסכם בהסדר הטיעון, כי ייגזרו על נאשם 9, כמו על הנאשם 2, חמישה (5) חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות, קנס בסכום של 40,000 ₪, שיוטל הדדית על שני הנאשמים, ועונש מאסר מותנה.

ההבדל בענישה נשוא הסדר הטיעון בין הנאשמים 1 ו2- לבין הנאשמים 8 ו9- מתבטא רק בגובה הקנס. ב”כ המאשימה מסביר הבדל זה בכך, שהיקף עיסוקיה של הנאשמת 1, והדומיננטיות שלה ושל הנאשם 2 בביצוע התיאומים עלתה על אלה של הנאשמים 8 ו9- כמו כן, הוסבר כי הנאשמת 8 מצויה בהפסדים.

24.    ב”כ הנאשמים 8 ו9- ציין בטיעונו כי אין מדובר במקרה זה, כפי שמקובל בעבירות של הגבלים עסקיים אשר באות בפני בתי המשפט בדרך כלל בהתייחס לחברות גדולות שהתעשרו על חשבון הציבור הצרכני, אלא בענף מיוחד המתאפיין בהיקף פעילות כספי נמוך וברווחים מצומצמים, כאשר לצרכנים שהם בעיקר גופים ציבוריים כמו מ.ע.צ. ומשרד הביטחון יש כוח צרכני רב ומעמד מונופסוניסטי. אשר לנאשמת 8, טוען ב”כ הנאשמים, כי מדובר בחברה מפסידה שמצבה הכלכלי, כמו גם מצבו של הנאשם 9, קשה. חברה זו אמנם הפעילה בעבר, כפי שטען ב”כ המאשימה, כ12- מפלסות, אך בפועל היו בבעלותה 2.5 מפלסות בלבד. שאר המפלסות הופעלו באמצעות קבלנים עצמיים.

לגבי נאשם 9 גם נמסר, שאשתו חולה מאד והענישה תיפגע במישרין בפרנסתו, שכן הוא מנהל את החברה לבדו ובתקופת המאסר לא תוכל החברה להמשיך בפעילותה.

25.    לאור עמדתי ביחס להסדר הטיעון אני מאשר גם את העונשים המוסכמים בהסדר זה לגבי נאשמים אלה.

26.    נאשמים 10 ו11- הורשעו, כאמור, באישום אחד בלבד, הוא האישום השני הנוגע למכרז משרד הביטחון משנת 98′, אשר בסופו של דבר בוטל.

לגבי נאשמים אלה לא הושג הסדר טיעון.

27.    לגבי נאשם 11 הוגש, על-פי בקשת בא-כוחו, תסקיר מטעם שירות המבחן.

מהתסקיר עולה, כי הנאשם הוא כיום בן 65, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 32-42. הנאשם, יליד חלב שבסוריה, עלה ארצה בגיל צעיר עם אחותו ואחיו הצעיר וללא הוריו. בשנת 1947, בהיותו בן 13, הוא נקלט במסגרת עליית הנוער, בחוות הלימוד תלפיות בירושלים. בהמשך עבר לקיבוץ “איילת השחר” שם שהה עד עליית הוריו ארצה בשנת 1951, שאז עברה המשפחה להשתקע בחיפה. הוא שירת שירות צבאי מלא. לאחר מכן היה חבר קיבוץ בית ג’וברין ואף שימש כגזבר הקיבוץ עד שנת 1960.  בשנת 1968 הוא הקים עסק עצמאי.

בנו הצעיר רווק, סטודנט, עובד בעסק המשפחתי ומתגורר לרוב עם הוריו ביישוב “עומר” שבנגב. שני הילדים האחרים נשואים ומנהלים משקי בית נפרדים.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, עולה מהתסקיר, כי זו בוצעה בעקבות שינויים שהכניס משרד הביטחון במכרז משנת 1998 לעומת מכרזים שפורסמו בשנים קודמות ושבהם התקשה הנאשם 11 לעמוד. הנאשם הודה בביצוע העבירה, אך טען כי כל שרצה היה לבטל את המכרז. עוד טען הנאשם בפני קצינת המבחן, כי באותה עת הוא לא היה מודע לכך כי הוא מבצע עבירה. קצינת המבחן מתרשמת כי העבירה בוצעה על-ידי נאשם זה על רקע תחושות כעס, חוסר אונים ופגיעה שאתה התקשה להתמודד באורח נורמטיבי. על-פי התסקיר, הנאשם הביע צער וחרטה, שלהערכתה של קצינת המבחן, הנם כנים, ולקח אחריות על מעשיו. עם זה, מציינת קצינת המבחן, שהנאשם התקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו ונהג להפחית מעט מחומרת העבירה, תוך שציין כי “בסה”כ לא עשה דבר רע”. להערכת קצינת המבחן, הפער בין הבנתו המלאה של הנאשם ותפיסתו את משמעות העבירה ברמה הרציונלית, לבין התייחסותו הרגשית לגבי העבירה, נובע מקושי רגשי שלו להתמודד עם ההליכים המשפטיים נגדו ועם העובדה כי נפתח נגדו הליך פלילי, וזאת על רקע תפקודו הנורמטיבי לאורך כל שנות חייו. להערכת שירות המבחן, ההליכים המשפטיים והקשר עם שירות המבחן היוו אלמנטים הרתעתיים משמעותיים ביותר עבור הנאשם.

אשר להמלצה העונשית, מציינת קצינת המבחן, כי היא התלבטה בעניין זה, בעיקר לאור חומרת העבירה. יחד עם זאת נאמר בתסקיר, כי “לאור הערכתנו, כי מדובר באדם בעל מערכת ערכים ותפקוד לרוב נורמטיבי, בן 65… ללא הרשעות קודמות, אשר ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו הנם… בעלי אפקט הרתעתי משמעותי ביותר בעבורו, הרינו ממליצים להסתפק במקרה זה בהטלת עונש של 250 שעות עבודות שירות לתועלת הציבור”, שאותן יבצע הנאשם, אם תתקבל ההמלצה, במסעדה לנזקקים בבאר-שבע ובאיסוף תרומות של מצרכי מזון.

שירות המבחן אף ממליץ לשקול את האפשרות לבטל את הרשעתו של הנאשם בדין. הטעם לכך, כפי שנאמר בתסקיר המבחן הוא, כי עבודתו של הנאשם מבוססת על מכרזים עם גופים ציבוריים במקומות שונים בארץ, ביניהם מקומות בהם ישנה חשיבות לנשיאת נשק. כדי שלא לפגוע באפשרויות העסקתו, נאמר בתסקיר המבחן, ולמרות שהורשע בפלילים, “הרינו ממליצים לשקול אפשרות ביטול הרשעתו בדין”.

28.    ב”כ המאשימה מבקש להטיל על הנאשם 11 עונש של שלושה (3) חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, וקנס בסכום של 80,000 ₪, שיוטל עליו ועל הנאשמת 10 ביחד ולחוד.

ב”כ המאשימה תולה את העונש החמור שמתבקש על-ידי המאשימה לגבי נאשם זה יחסית לנאשמים שהורשעו במספר עבירות דומה (נאשם 7) ואף גדול  יותר (נאשם 6), בכך שהנאשם 11 היה פעיל ודומיננטי בתיאום ההסדר הכובל נשוא האישום השני, והוא היה, כדברי ב”כ המאשימה, “למעשה… אחד המסיתים את המעורבים בענף להתאגד כנגד משרד הביטחון ולתאם את המחירים ביניהם”. ב”כ המאשימה אף מפנה בעניין זה להודעותיו של הנאשם 11 בפני חוקרי הרשות להגבלים עסקיים.

שיקול נוסף בשלו מבקש ב”כ המאשימה להחמיר בעונשו של נאשם 11 הוא, כי זה מסר עדויות שאינן אמת בחקירותיו, כאשר כפר בקיומן של הפגישות שבהן בוצעו התיאומים האסורים במשרדי הנאשמת מס’ 1.

עוד טוען ב”כ המאשימה, גם זה כשיקול המצדיק, לדעתו החמרה בעונשו של הנאשם מס’ 11, כי מצבה הכלכלי של הנאשמת 10, להבדיל מהנאשמת 8, היה “בכי טוב”, כך שלא היה מניע כלכלי מבחינתם של נאשמים אלה לביצוע העבירות.

גם העובדה שהנאשמת 10 הנה בבעלותו ובשליטתו המוחלטת של נאשם 11, וכי פעולותיו של האחרון נועדו “להעשירו באופן ישיר”, מצדיקה, לפי הטענה, החמרה בעונשו .

שיקול נוסף לחומרה לגבי נאשם זה, שמונה ב”כ המאשימה, היה, שהנאשם 11 נטל חלק גם בפגישות שנגעו לתיאום המכרז הראשון של משרד הביטחון בשנת 1997, שבו נאשמים אלה לא הואשמו. מטענה זו חזר בו ב”כ המאשימה, בהתאם להמלצתי.

29.    אשר להמלצת שירות המבחן, מבקש ב”כ המאשימה שלא לקבל את התסקיר שממנו עולה, לדבריו, “חוסר הבנה בנוגע לעבירות הגבלים עסקיים”. לגישתו של ב”כ המאשימה, התסקיר שם את הדגש על שיקוליו האישיים של הנאשם ועל היותו אדם נורמטיבי, דבר המאפיין את רוב עברייני ההגבלים העסקיים, ויש בו התייחסות סלחנית לעבירה שבוצעה על-ידי הנאשם. לפיכך, נטען, שביטול ההרשעה על יסוד שיקול זה נוגד את רף הענישה שנקבע בפסיקה לגבי עבירות אלה, ויביא לכך, ש”ייפרץ סכר ובעצם תושמט הקרקע מתחת לכוונת המחוקק להחמיר עם עברייני הגבלים עסקיים”.

.

30.    ב”כ הנאשמים 10 ו11- ביקש לקבל את המלצות תסקיר שירות המבחן, לבטל את הרשעתו בדין של נאשם 11 ולהטיל עליו, על-פי המלצת שירות המבחן, עבודות לתועלת הציבור בהיקף ובמקום כפי שנקבע בתסקיר.

ב”כ הנאשמים ציין בטיעונו כי הנאשמים 10 ו11- הואשמו באישום אחד בלבד מתוך חמשת האישומים שבכתב האישום וכי המכרז נשוא אותו אישום (אישום מס’ 2) כלל לא יצא אל הפועל. הואיל וכך, נטען, לא הפיקו הנאשמים ממכרז זה כל רווח כלכלי, ומהצד האחר לא נגרם נזק כלשהו למוציא המכרז משרד הביטחון.

באשר לנאשמת מס’ 10 מציין בא כוחה, כי זו הייתה בעלת מפלסת אחת בלבד, וכי המפלסות האחרות שהועסקו מטעמה לא היו בבעלותה אלא בבעלות קבלני משנה וכיום אין לה אפילו מפלסת אחת.

31.    את הבקשה לביטול כתב האישום מבסס ב”כ הנאשמים על פסיקתו של בית המשפט העליון בע”פ 2083/96.

לטענת ב”כ הנאשמים, התמלאו במקרה זו כל המבחנים המצדיקים את ביטול האישום: הנאשם הוא בן 66, אין לו עבר פלילי וזו העבירה הראשונה בה הוא מואשם. חומרת העבירה ונסיבותיה, נטען, אינם מונעים את ביטול ההרשעה, זאת גם לאור העובדה שהמכרז נשוא האישום בסופו של דבר בוטל, והנאשמים ביצוע את העבירה בתמימות ובהעדר מודעות לחומרת המעשה. לטענת ב”כ הנאשם, אין גם כל חשש שהנאשמים יחזרו לבצע עבירות על חוק ההגבלים העסקיים. העבירה בה הורשעו הנאשמים אף אינה משקפת, לטענת בא כוחם, דפוס התנהגות קבוע, ומדובר, למעשה, במעידה חד-פעמית, שאין סיכוי שתחזור על עצמה. אשר להשפעת ההרשעה על תחומי הפעילות של הנאשם, מציין ב”כ הנאשם, כי הנאשם מבצע עבודות עבור משרד הביטחון כולל הכור הגרעיני בדימונה, שלשם הוא לא יוכל לקבל היתר כניסה אם יורשע.  עוד מצביע ב”כ הנאשם על החרטה שהביע הנאשם על מעשיו והודאתו באשמה, תוך קיצור הליכי הדיון. חשוב לנאשם, מציין בא כוחו בסיום טיעוניו, לצאת לגמלאות כאדם שלא הורשע בדין.

32.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והמלצת שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן, כמו גם את טיעוניו של ב”כ הנאשם בכל הנוגע לביטול כתב האישום.

הטעם לכך נעוץ בעיקר בחומרת העבירה שבה מדובר, אשר פוגעת בצורה קשה בערכי יסוד כלכליים וחברתיים שהמחוקק שם לו למטרה לשמר, זאת גם באמצעות ענישה פלילית. ביטול ההרשעה בעבירה זו, טומן בחובו, לדעתי, מסר מקל לגבי עבירות מסוג זה, שלא ראוי כי בית המשפט יאמצו. תוצאה כזאת אף אינה עומדת בקנה אחד עם מגמת המחוקק ובתי המשפט להחמיר בענישתם של עבריינים בעבירות אלה. לאחרונה אף הועלה רף הענישה המרבי הקבוע לגבי עבירות אלה בחוק. גם בתי המשפט שבעבר גזרו על עברייני הגבלים עסקיים עונשי מאסר בעבודות שירות בלבד, העלו את רף הענישה, ולאחרונה נפסקו אף עונשי מאסר בפועל. כל השיקולים לקולא שמונה ב”כ הנאשם בעניינו של הנאשם 11, באים, לדעתי, לידי ביטוי נאות במשך תקופת המאסר שתיגזר על הנאשם ובעיקר בעובדה שאין מדובר במאסר בפועל אלא במאסר בעבודות שירות. לאור אלה, אני דוחה את הבקשה לבטל את הרשעתו של הנאשם בדין.

33.    מאידך, מקובלת עלי הטענה, שהעונש אשר המאשימה מבקשת להטיל על נאשמים אלה, בעיקר על נאשם 11, חורג ממדרג הענישה שקבעה המאשימה עצמה אשר מתחשב, כשיקול עיקרי, במספר העבירות שבוצעו על-ידי כל אחד מהנאשמים. זאת, בעיקר ביחס לנאשם 7 אשר היה מעורב גם הוא בעבירה אחת, היא אותה עבירה לפי האישום השני, שבה הורשע הנאשם 11, ושלגביו אין מתבקש, על-פי הסדר הטיעון עונש מאסר כלשהו.  מקובלת עלי אמנם טענת ב”כ המאשימה שקיימים הבדלים בין הנאשם 11 לנאשם 7, בעיקר מבחינת מעמדם השונה בחברות שהיו צד להסדרים הכובלים ומידת מעורבותם האישית והכלכלית בהסדרים אלה.

אולם גם בהתחשב בשיקולים אלה, אני סבור שהיחס בין העונשים המתבקשים על-ידי המאשימה לגבי נאשמים אלה נוטה יתר על המידה לרעתו של הנאשם 11. הוא הדבר בעונש הקנס המתבקש על-ידי המאשימה לגבי נאשמים אלה, שהוא הגבוה מבין הקנסות שהתבקשו לגבי כל הנאשמים האחרים.

34.    לאור האמור אני סבור שיש להעמיד את עונשו של הנאשם 11 על 45 (ארבעים וחמישה) ימי מאסר שירוצו בעבודות שירות. כמו כן יוטל על הנאשם 11 והנאשמת 10 ביחד ולחוד קנס בסכום של 40,000 ₪. בנוסף יוטל על נאשם 11 עונש מאסר מותנה.

35.    הנאשם מס’ 12 היה מעורב, כפי שנזכר לעיל, בשני אישומים (השני והשלישי).

גם לגבי נאשם זה הוגש, על-פי בקשת בא-כוחו, תסקיר של שירות המבחן.

מהתסקיר עולה, כי הנאשם כבן 48, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים 23-14. הנאשם סיים את לימודיו בבית-ספר תיכון מקצועי נעורים במגמה להפעלת ציוד כבד, ועסק בתחום זה בהמשך במהלך כל חייו המקצועיים. הוא שירת שירות מלא בצה”ל, ועם שחרורו החל לעבוד בהפעלת ציוד כבד בסלילת כבישים. הוא עובד מזה כ20- שנה כקבלן עבודות הקשורות בסלילה והחזקת כבישים. בשנים האחרונות הוא הבעלים של חברת א. ביטון בע”מ ומעסיק 6 עובדים.

להערכת שירות המבחן, הנאשם הוא בעל אינטליגנציה תקינה ובעל מערכת ערכים נורמטיבית, שקיים מהלך חיים תקין. העבירות הנדונות, לפי התרשמות שירות המבחן, אינן מאפיינות את התנהגותו והן נעברו, בין השאר, בשל העדר הבנה לגבי המשמעות הפלילית של המעשים וההשלכות הנובעות מהן.

הנאשם מקבל, על-פי האמור בתסקיר, אחריות חלקית לחלקו בעבירות, שאותו הוא רואה כשולי. להתרשמות קצינת המבחן, ההליכים המשטרתיים והמשפטיים היו משמעותיים עבורו והוא הפיק מהם לקחים. קצינת המבחן הבינה מדבריו של הנאשם ומהמסמכים שהציג בפניה, כי אם יישלח למאסר בעבודות שירות עלול הדבר לפגוע קשות בהמשך תפקודה של חברתו ובפרנסת משפחתו ומשפחות העובדים האחרים בעבודה.

לאור האמור, ממליץ שירות המבחן “בהתחשב בכך שמדובר באדם עובד ומתפקד, ללא קווים עבריינים באישיותו, אשר מעורבותו בפלילים חריגה להתנהגותו וערכיו בדרך-כלל… להטיל עליו עונש במסגרת צו לשירות תועלת הציבור בהיקף שעות הולם, וזאת כעונש מוחשי ומרתיע וכן מאסר על תנאי, כעונש מרתיע”.

36.    עמדתה העונשית של המדינה לגבי נאשם 12 היא, שיש לגזור על נאשם זה עונש של ארבעה (4) חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, וקנס של 60,000 ₪.

כשיקולים לחומרה מציין ב”כ המאשימה, כי הנאשם היה בעל החברה בזמן ביצוע העבירות, ולא מנהל או שכיר, וכי תיאומי המכרזים נעשו לתועלתו הכלכלית שלו. עוד מציין ב”כ המאשימה, את חוסר שיתוף הפעולה של נאשם 12 במהלך חקירתו, שבה הוא התכחש לעבירות שביצע ואף נקט בלשון בוטה עד כדי איומים כלפי החוקרות וכלפי מתחריו. מאידך, טוען ב”כ המאשימה, לא נמצאו נסיבות להקלה בעונשו של נאשם זה. הוא מעולם לא הביע חרטה על מעשיו וגם שיקוליו האישיים, בהיותו אדם צעיר, בריא ובעל עסק משלו, אין בהם משום שיקולים לקולא.

ב”כ המאשימה ער לכך, שהעונש שהתבקש לגבי נאשם זה חמור מהעונש שהתבקש בית המשפט להטיל על נאשם 6, שגם הוא הורשע באותם אישומים שבהם הורשע נאשם 12. עם זה, סבורה המאשימה, כי אין לגזור גזירה שווה בין שני הנאשמים. זאת, בין היתר, לאור תפקידם השונה של הנאשמים אצל הנאשמות שבמסגרתו הם היו צד לעבירות, כאשר הנאשם מס’ 6 היה חבר, ובמידה רבה עובד של הנאשמת 1, שלא הפיק רווח כלכלי מהעבירות, בעוד שהנאשם 12 הוא בעל עסק פרטי, שעשה את שעשה לשם רווחיו האישיים. שיקול נוסף אשר מבחין בין שני הנאשמים, לטענת ב”כ המאשימה, הוא העדר חרטה מצדו של נאשם 12.

גם לגבי נאשם זה מבקש ב”כ המאשימה, שלא לקבל את תסקיר שירות המבחן ולא להסתפק בעונש המומלץ על-פי תסקיר זה.

אשר לבקשתו של ב”כ הנאשם, לבטל את כתב האישום, טוען ב”כ המאשימה, שאין לקבל בקשה זו משיקולים דומים לאלה שנזכרו בטיעונו לגבי הנאשם מס’ 11.

37.    ב”כ הנאשם 12 ביקש בטיעונו, לבטל את הרשעתו של הנאשם, ולהסתפק בהטלת עונש כספי ועונש לשירות תועלת הציבור.

בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירות, טען ב”כ הנאשם 12, כי אלה בוצעו באופן אקראי בפגישות עם הנאשמים האחרים שקוימו בסמוך למשרדי מ.ע.צ. ומשרד הביטחון, שעה לפני הגשת המעטפות למכרז. במהלך אותן פגישות, נטען, כשל הנאשם בכך, שהראה למציעים האחרים את הצעתו. מדובר, לטענת ב”כ הנאשם, בכישלון רגעי של הנאשם ולא בתכנון מוקדם מראש, וודאי לא בכישלון ארוך טווח.

עוד מציין ב”כ הנאשם, כשיקול לקולא, שהנאשם לא זכה באף אחד מהמכרזים נשוא האישומים, ולא צמח לו שום רווח כלכלי מאותן עבירות. בנוסף, נטען, שהנאשם הוא היחיד מבין כל הנאשמים אשר עזב, בשל האירועים נשוא כתב האישום, את ענף המכרזים לעבודות עם מפלסות, ואינו משתתף יותר בתחום זה.

את בקשתו לביטול הרשעתו של הנאשם מבסס בא כוחו על הטענה, כי מתקיימים במקרה זה כל הקריטריונים שהוצבו בפסיקה (ע”פ 2083/96) לביטול כתב האישום. לעניין זה מזכיר ב”כ הנאשם, כי מדובר בעבירה ראשונה של הנאשם, שאין לו עבר פלילי כלשהו, נסיבות ביצוע העבירה בהתחשב בטענה שמדובר באירוע מקרי ולא מתוכנן, אינן חמורות. הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו והביע חרטה. אין סבירות לכך שהנאשם יעבור בעתיד עבירה נוספת מסוג זה, וההרשעה תשפיע קשה על פרנסתו של הנאשם ותחסום בפניו את האפשרות לבצע עבודות רבות, שתנאי לקבלתן הוא העדר הרשעה פלילית. טענה נוספת שהעלה ב”כ הנאשם הוא, שהמחירים שננקבו בהצעות למכרזים היו נמוכים ממחירי המחירונים להפעלת מפלסות, דבר המצביע על כך שלא היה בהסדרים אלה כדי לגרום נזק לציבור.

ב”כ הנאשם גם טוען, שמשרד הביטחון היה ער לביצועם של הסדרים כובלים שהשתרשו במערכת כמעין נורמה.

38.    גם לגבי נאשם זה אני סבור שאין לקבל את הבקשה לבטל את ההרשעה, מאותם שיקולים שפורטו לגבי הנאשם 11. אשר לעונש, אני סבור שבהתחשב במדרג הענישה שהוצג על-ידי המאשימה, בחלקו היחסי של נאשם 12 בביצוע העבירות ובשיקולים האחרים שנפרסו על-ידי ב”כ הצדדים בטיעוניהם, יש להעמיד את עונש המאסר בעבודות שירות שייגזר על הנאשם על 3 חודשים. הקנס שיוטל על הנאשם יעמוד על 50,000 ₪, וזאת בנוסף לעונש מאסר מותנה.

39.    לאור האמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

א.    על הנאשמת 1, חברת מוטורגריידר בע”מ, אני גוזר קנס בסכום של 100,000 ₪ (מאה אלף ש”ח);

ב.    על הנאשם 2, יעקב (בן חיים) בסן, אני גוזר עונש של 250 (מאתיים חמישים) שעות שירות לתועלת הציבור שאותם יבצע הנאשם על-פי קביעת שירות המבחן. כמו כן אני גוזר על נאשם זה עונש מאסר של 12 (שנים-עשר) חודשים שאותו הנאשם לא ירצה אלא אם יעבור במהלך 3 (שלוש) שנים עבירה על הוראות חוק ההגבלים העסקיים ויורשע בעבירה זו בתוך תקופה זו או לאחריה. בנוסף אני גוזר על נאשם זה קנס בסכום של 60,000 ₪ (ששים אלף ש”ח).

ג.    על נאשם 3, שמואל (בן ניסים) חודרה, אני גוזר מאסר בפועל של 4 (ארבעה) חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות. כמו כן אני גוזר על הנאשם עונש מאסר של 12 (שנים-עשר) חודשים שאותו הנאשם לא ירצה אלא אם יעבור במהלך 3 (שלוש) שנים עבירה על הוראות חוק ההגבלים העסקיים ויורשע בעבירה זו בתוך תקופה זו או לאחריה. בנוסף אני גוזר על נאשם זה קנס בסכום של 30,000 ₪ (שלושים אלף ש”ח).

ד.    על נאשם 4, עודד (בן משה) בן-זקן, אני גוזר מאסר בפועל של 4 (ארבעה) חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות. כמו כן אני גוזר על נאשם זה עונש מאסר של 12 (שנים-עשר) חודשים שאותו הנאשם לא ירצה אלא אם יעבור במהלך 3 (שלוש) שנים עבירה על הוראות חוק ההגבלים העסקיים ויורשע בעבירה זו בתוך תקופה זו או לאחריה. בנוסף אני גוזר על נאשם זה קנס בסכום של 30,000 ₪ (שלושים אלף ש”ח).

הואיל ולגבי נאשם זה טרם ניתנה חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, יהא העונש אשר נגזר מותנה וכפוף לחוות דעת חיובית שתינתן על-ידי הממונה.

ה.    על נאשם 6, אברהם (בן משה) מזור, אני גוזר עונש של חודשיים מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות. כמו כן אני גוזר על הנאשם עונש מאסר של 12 (שנים-עשר) חודשים שאותו הנאשם לא ירצה אלא אם יעבור במהלך 3 (שלוש) שנים עבירה על הוראות חוק ההגבלים העסקיים ויורשע בעבירה זו בתוך תקופה זו או לאחריה. בנוסף אני גוזר על נאשם זה קנס בסכום של 30,000 ₪ (שלושים אלף ש”ח).

ו.    על נאשם 7, שלמה (בן קמל) גולן, אני גוזר עונש מאסר של 12 (שנים-עשר) חודשים שאותו הנאשם לא ירצה אלא אם יעבור במהלך 3 (שלוש) שנים עבירה על הוראות חוק ההגבלים העסקיים ויורשע בעבירה זו בתוך תקופה זו או לאחריה. בנוסף אני גוזר על נאשם זה קנס בסכום של 40,000 ₪ (ארבעים אלף ש”ח).

ז.    על נאשם 9, אהרון (בן אליהו) אביטל, אני גוזר עונש של 5 (חמישה) חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות. כמו כן אני גוזר על נאשם זה עונש מאסר של 12 (שנים-עשר) חודשים שאותו הנאשם לא ירצה אלא אם יעבור במהלך 3 (שלוש) שנים עבירה על הוראות חוק ההגבלים העסקיים ויורשע בעבירה זו בתוך תקופה זו או לאחריה. עונשים אלה הם בנוסף על עונש הקנס המוטל על נאשם זה כפי שיפורט בהמשך.

ח.    על נאשמים 8 ו9-, חברת פילוס (הררי אביטל) בע”מ ואהרון אביטל, אני גוזר, ביחד ולחוד, קנס בסכום של 40,000 ₪ (ארבעים אלף ש”ח).

ט.    על נאשם 11, אליהו (בן משה) עמיר, אני גוזר מאסר בפועל של 45 (ארבעים וחמישה) יום אשר ירוצה בעבודות שירות. כמו כן אני גוזר על נאשם זה עונש מאסר של 12 (שנים-עשר) חודשים שאותו הנאשם לא ירצה אלא אם יעבור במהלך 3 (שלוש) שנים עבירה על הוראות חוק ההגבלים העסקיים ויורשע בעבירה זו בתוך תקופה זו או לאחריה. בנוסף אני גוזר על נאשם זה, ביחד ולחוד עם נאשמת 10, קנס בסכום של 40,000 ₪ (ארבעים אלף ש”ח).

הואיל ולגבי נאשם זה טרם התקבלה חוות דעת סופית של הממונה על עבודות השירות, יהא העונש שהוטל עליו כפוף ומותנה לחוות דעת חיובית של הממונה על עבודות השירות.

י.    על נאשמת 10, עמירים חברה לעבודות עפר וחקלאות בע”מ, אני גוזר, ביחד ולחוד עם נאשם 11, קנס בסכום של 40,000 ₪ (ארבעים אלף ש”ח).

יא.    על נאשם 12, אליעזר (בן ניסים) בוטון, אני גוזר מאסר בפועל של 3 (שלושה) חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות. כמו כן אני גוזר על נאשם זה עונש מאסר של 12 (שנים-עשר) חודשים שאותו הנאשם לא ירצה אלא אם יעבור במהלך 3 (שלוש) שנים עבירה על הוראות חוק ההגבלים העסקיים ויורשע בעבירה זו בתוך תקופה זו או לאחריה. בנוסף אני גוזר על נאשם זה קנס בסכום של 50,000 ₪ (חמישים אלף ש”ח).

עבודות השירות יבוצעו במקומות ובתנאים שנקבעו על-ידי הממונה על עבודות השירות, ולפי בחירתם של הנאשמים, במקום שהממונה קבע בחוות דעתו מספר אפשרויות לביצוע העבודות.

אני מחייב את כל הנאשמים, בנוסף, לחתום על התחייבות בסכום של 50,000 ₪ (חמישים אלף ש”ח), שלא לעבור כל עבירה על חוק ההגבלים העסקיים, התשמ”ח1988-, במשך 3 (שלוש) שנים מהיום.

הקנסות שהוטלו על כל הנאשמים, למעט נאשמת 1 ונאשם 2, ישולמו ב24- (עשרים וארבעה) תשלומים חודשיים, שווים ורצופים.

הנאשם 2 ישלם את הקנס שהוטל עליו ב32- (שלושים ושניים) תשלומים חודשיים, רצופים ושווים.

הנאשמים 2 ו7- ישלמו את הקנסות שהוטלו עליהם בראשון לחודש דצמבר 2001 ובכל ראשון לחודש שלאחריו.

הנאשמים האחרים ישלמו את הקנסות שהוטלו עליהם בראשון לחודש שלאחר תום ביצוע עונשי המאסר שהוטלו עליהם, ובכל ראשון לחודש שלאחריו.

40.    הודע על זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום ג’ בכסלו, תשס”ב (18 בנובמבר 2001) במעמד ב”כ המאשימה, ב”כ הנאשמים והנאשמים בעצמם.

מותר לפרסום מיום 18/11/01.

____________

י. עדיאל, שופט