ק.ל.ע. קרן השתלמות לעובדים סוציאליים

בתי הדין לעבודה

 

בית הדין האזורי לעבודה – חיפה	עב 000128/05
בפני:	כב’ השופטת אביטל רימון-קפלן		12/03/2007

בעניין:	ק.ל.ע. קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע”מ
	ע”י ב”כ עו”ד	גלעד בכר	התובעת
	נ  ג  ד
	מועצה מקומית פרדס חנה כרכור
	ע”י ב”כ עו”ד	ג’ובראן ג’ובראן	הנתבעת

פסק דין

זוהי  תביעתה של ק.ל.ע. קרן ההשתלמות לעובדים סוציאליים בע”מ (להלן  – התובעת), כנגד המועצה המקומית פרדס חנה – כרכור (להלן – הנתבעת), לתשלום הפרשות וניכויים לתובעת בגין עובדי הנתבעת לתקופה שבין 6/04 ועד 12/04, בצירוף פיצויי הלנת שכר או לחילופין ריבית חשב.

כעולה מהודעת הצדדים, לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי נכון ליום 21.2.05 שולמה מלוא הקרן נשוא התביעה, וכי נכון ליום 14.5.06 שולמה מלוא הריבית בגין החוב שולמה במלואה (כפוף למחלוקת שבין הצדדים האם מדובר בריבית חשב בלבד, או שמא בריבית חשב בצירוף רווחי הקרן).

הנה כי כן, גדר המחלוקת שנותרה בין הצדדים עניינה בשאלת תשלום פיצויי הלנה בגין האיחור בתשלום החוב, וזאת לנוכח טענת הנתבעת כי היתה הסכמה בין הצדדים על אופן פירעון החוב, עילה אשר בעטיה, יש לשלול פיצויי הלנה לחלוטין.

 

העובדות

להלן העובדות  שביסוד  המחלוקת נשוא תיק זה:

1. ביום 9.1.05 הגישה התובעת את תביעתה שבנדון כנגד הנתבעת, לתשלום הפרשות וניכויים בגין עובדי הנתבעת, עבור החודשים יוני 2004 עד דצמבר 2004 בסך כולל של 91,801 ₪ קרן ו- 2,440 ₪ ריבית חשב (להלן – החוב), בצירוף פיצויי הלנת שכר ולחלופין בצירוף ריבית חשב ממועד הגשת התביעה ואילך.

2. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה במועד, ולפיכך ביום 22.9.05 נתן בית הדין מפי כב’ הש’ קוגן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת על יסוד הסכומים הנקובים בכתב התביעה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה חשב על סכום הקרן והוצאות משפט.

3. הואיל ובפסק הדין לא חויבה הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה, הגישה התובעת ביום  9.11.05 ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (תיק ע”ע 672/05) על אי חיוב הנתבעת בפיצויי הלנה בנסיבות העניין.

4. ביום 9.11.05 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק דין מגובה בתצהיר, על יסוד הטענה כי סכום פסק הדין שולם במלואו ולא ידוע לנתבעת על יתרת חוב.

לבקשה צורף כאמור, תצהיר גזבר הנתבעת בו נאמר כי סכום פסק הדין שולם וכי עקב בעיה בהעברת התיקים ליועץ המשפטי החדש, לא טופל התיק.

הבקשה הועברה לתגובת התובעת שהודיעה כי היא מתנגדת לביטול, ולחלופין ככל שיחליט בית הדין להיעתר לבקשה מבוקש לחייב הנתבעת בהוצאות.

5. ביום 18.12.05 ניתנה החלטת כב’ הש’ קוגן על ביטול פסק הדין, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות הבקשה.

משבוטל פסק הדין, הגישה התובעת ביום 19.12.05 בקשה למחוק את הערעור שהגישה לבית הדין הארצי, והערעור נמחק.

6. מכל מקום, בסופו של יום, לא היה חולק בין הצדדים, כי עד ליום 21.2.05 השלימה הנתבעת את חובה לתובעת בגין הקרן נשוא התביעה, כמפורט להלן:

                           סכום כולל  

בגין חודש                       (עובד +מעביד)     מועד התשלום

 

יוני 2004              12,630.85 ₪   11.8.04

יולי 2004              14,740.05₪   21.2.05

אוגוסט 2004              12,537.60₪   21.2.05

ספטמבר 2004              12,018.90₪   21.2.05

אוקטובר 2004              13,883.25₪   21.2.05

נובמבר 2004              13,170.45₪   21.2.05

דצמבר 2004              13,430.20₪   21.2.05

7. אף אין חולק כי ביום 14.5.06 שילמה הנתבעת, סכום נוסף בסך של 31,244 ₪, ובכך השלימה את חובה לנתבעת בגין ריבית חשב על האיחור בתשלום, כפוף למחלוקת בין הצדדים, האם תשלום זה כולל גם תשלום בגין שיעור רווחי הקרן לנשוא החוב שבנדון כטענת הנתבעת, או שמא כטענת התובעת המדובר בהפרשי ריבית חשב בלבד, עד למועד התשלום.

8. אלא שבכך לא סגי, שכן לטענת הנתבעת הן סכום הקרן והן סכום הריבית, שולמו מכח הסכמה שבין הצדדים על דרך פירעון החוב, ולפיכך אין מקום לחייב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה בגין האיחור בתשלום הכספים לנתבעת.

דיון והכרעה

9. מטעם התובעת הוגש תצהירה של הגב’ אורית אמסטר (להלן – אמסטר), עובדת באגף קופת גמל קרן השתלמות ותוכ”ח בבנק יהב לעובדי המדינה. 

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר שלום סגל, חשב המועצה (להלן – סגל).

המצהירים נחקרו על תצהיריהם בפני בית הדין, והגישו סיכומיהם בשאלה שבמחלוקת. 

לציין, כי בהיעדר נציגי ציבור שהוזמנו לדיון ובהסכמת הצדדים, התקיים הדיון בפני כדן יחיד.

10. כאמור, המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה, האם שילמה הנתבעת את מלוא חובותיה לנתבעת מכח הסכמה בין הצדדים על דרך פירעון החוב, באופן המצדיק שלילת פיצויי הלנה, בגין האיחור בתשלום.

לטענת הנתבעת, היא הוטעתה להאמין כי עם תשלום הסך של  31,244 ₪, מוצו כל חובותיה לנתבעת, ולפיכך עמידת התובעת על חיוב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה נגועה בחוסר תום לב.

מנגד, טוענת התובעת, כי לא היה כל הסכם בין הצדדים כנטען על ידי הנתבעת.

לא זו ואף זו, אין להעלות על הדעת כי תוך כדי ניהול ההליך המשפטי, תגיע הנתבעת להסכמה עם פקידה בבנק, שאינה מוסמכת לכך, כאשר ב”כ התובעת אינו מעורב כלל בעניין, והכל ללא הסכם בכתב אשר יוגש לבית הדין.

מכל מקום, לטענת התובעת, גירסת המצהיר מטעם הנתבעת באשר לאותו הסכם או הסדר קרסה מניה וביה במסגרת חקירתו בפני בית הדין, ואין ליתן בה כל אמון.

11. בסעיף 6 לתצהירו, העיד העד סגל מטעם הנתבעת: 

 

“בחודש אפריל 06 במסגרת הניסיונות “לסגור חובות” כחלק מתוכנית ההבראה שבה מצויה המועצה, פנתה המועצה, באמצעותי ובאמצעות הגב’ מזל אהרון שאף היא עובדת במחלקת הנהלת חשבונות במועצה, אל התובעת בבקשה “לסגור” את החוב כולו כולל הקרן הפרשי הריבית וכל תשלום אחר המגיע לתובעת מן המועצה.”

 

בסעיפים 9-7 לתצהירו, טען העד, כי התובעת הסכימה לכך ואף הכינה תחשיב מיוחד לצורך כך, כאשר לשיטתו, הדבר נעשה בתאום עם “הגב’ פנינה” מטעם הנתבעת. 

בס’ 10 לתצהירו מצהיר העד סגל: 

“בשיחת הבהרה נוספת שערכתי עם הגב’ אמסטר ממשרדי התובעת ביום 7.6.06 הובהר שנית ע”י התובעת כי אופן פרעון החוב כפי שנעשה מקובל על התובעת וכי נכון ליום 7.6.06 אין לתובעת דרישה כלשהיא מן המועצה לגבי החודשים נשוא תביעה זו.”

 

אלא שתצהירו זה של העד, אינו עולה בקנה אחד עם עדותו בבית הדין.

כך, כאשר נשאל העד כיצד התנהל המו”מ בין המועצה לבין התובעת בחודש יולי 2004, השיב “שבעיקרון” אינו זוכר (ראה: בעמ’ 6 לפרוטוקול ש’: 6-5).

כאשר נשאל עד זה, האם היה זה הוא שסיכם כטענתו בסעיף 3 לתצהירו, על תשלום החוב בשני תשלומים, השיב בשלילה, וכאשר נשאל כיצד ידוע לו אם כך על הסיכום השיב:

“…איך אני יודע שכך סוכם, אני משיב שיש לי נייר בהנהלת חשבונות שבו כתוב שסוכם על שני תשלומים וכך זה בוצע. לציין ששום פעולה בהנהלת חשבונות לא מתבצעת ללא אסמכתא בכתב חתום על ידי מורשה החתימה, קרי הגזבר במקרה זה” (ראה: בעמ’ 6 לפרוטוקול ש’: 14-12).

 

גם לגופם של דברים, נשמעה עדותו של העד תמוהה משהו, שכן בסעיף 4 לתצהירו העיד כי הסיכום מחודש יולי 04′ התייחס לשני תשלומים כדלקמן:

– תשלום אחד בגין תשלומי הנתבעת לחודש יוני 2004.

– תשלום שני בגין תשלומי הנתבעת לחודשים יולי 2004 עד דצמבר 2004.

ברם כאשר נשאל האם הנתבעת נוהגת לשלם מראש חובות עתידיים, העיד:

“לשאלתך, לא שילמנו באותה תקופה ולמעשה מעולם, חובות עתידיים, אלא רק חובות שכבר היו קיימים. 

לשאלתך, איך זה שבחודש יולי 2004 שאנחנו סיכמנו עם התובעת על תשלום בגין 12/04 וגם 10/04אני משיב מכיוון שלא באתי לפה עם כרטיס הנהלת חשבונות כדי לבחון כיצד נפרסה ההתחשבנות, קשה לי להשיב”(ראה: בעמ’ 6 לפרוטוקול ש’: 26-22).

ודוק, גם העד עצמו, אישר בסופו של דבר, כי:

“לשאלתך, נכון שלא יכול להיות שביולי 2004 ניהלנו מו”מ לגבי חובות שיתגבשו רק לאחר מועד זה”(ראה: בעמ’ 6 לפרוטוקול ש’: 28-27).

12. סיכומם של דברים עד כה, אין בידי לקבל את גרסת הנתבעת, בדבר קיומו של הסכם מחודש יולי 2004 לפריסת חובה של הנתבעת לתובעת.

מכל מקום, בהמשך חקירתו העיד העד סגל: 

“אני לא יכול להשיב לגבי מועדי הגשת התביעה אבל מה שאני יודע שכאשר אני מדבר עם נציג הקרן במקרה זה פנינה והיא אומרת לי שהכל סגור כך אני מבין את הדברים”.”(ראה: בעמ’ 6 לפרוטוקול ש’: 30-29).

כאשר נשאל האם הוא היה זה שדיבר עם פנינה העיד:

“למיטב זכרוני דיברתי איתה פעם אחת, ומי שניהל איתה את העניינים, זו חשבת השכר של המועצה הגב’ מזל אהרון” (ראה: בעמ’ 7 לפרוטוקול ש’: 7-6), וכי שוחח עם פנינה אחרי ששילמו את הקרן והתברר שנותר חוב בגין ריביות. לדבריו, פנינה העבירה אליהם מסמך עם יתרת החוב ואותו שילמו (ראה: בעמ’ 7 לפרוטוקול ש’: 10-9).

 

לציין, כי הגב’ אהרוני אליה התייחס העד, לא הגישה תצהיר מטעם הנתבעת.

 

12. מנגד, והגם שתצהיר התובעת הוגש לאחר תצהיר הנתבעת, לא טרחה התובעת, להתייחס לטענת המצהיר מטעם הנתבעת בדבר המגעים שנוהלו עם הנציגה מטעם התובעת – פנינה.

התובעת הסתפקה בתצהירה של הגב’ אורית אמסטר עובדת באגף קופת גמל קרן השתלמות ותוכ”ח בבנק יהב לעובדי המדינה (להלן – הבנק) אשר התייחסה בתצהירה לפניות שהיו לטענתה בכתב אל הנתבעת לתשלום החוב, ופירוט גובה החוב.

המצהירה לא טרחה להכחיש את טענת המצהיר מטעם הנתבעת כאמור בסעיף 10 לתצהירו, לא התייחסה לטענותיו בעניין אותה עובדת בשם פנינה, וכאמור אף לא הוגש תצהיר מטעמה של אותה פנינה.

כאשר נחקרה על תצהירה בבית הדין, העידה הגב’ אמסטר, כי למעשה כלל לא קראה את תצהירו של העד סגל, בטרם הגישה את תצהירה (ראה: בעמ’ 7 לפרוטוקול ש’: 18). 

כאשר נשאלה מדוע לא התייחסה לטענות העד בדבר המגעים עימה ועם אותה פנינה השיבה:

“לא התייחסתי לטענה הזאת כי אני לא ידעתי משום דבר, לא היה שום הסכם, אני זאת שמטפלת בדברים האלה ולא היה שום הסכם” (ראה: בעמ’ 8 לפרוטוקול ש’: 19-18).

והוסיפה:

“מה שהתחלתי להגיד שאם היה הסכם אז אני הייתי יודעת עליו.

מכל מקום המדובר בהסכם לאחר הגשת תביעה משפטית ואז אנחנו רק יכולים לאשר את סגירת החוב מבחינת קרן וריבית.

לשאלת בית הדין, אכן יש עובדת בשם פנינה בבנק, אבל כל סיכום היא מעבירה אלי ובכל מקרה כשמדובר לאחר תביעה משפטית סוגרים דברים רק באמצעות עורך דין.

ש. מה נשאר אחרי הקרן והריבית שאתם לא מוסמכים לסגור?

ת. לנושא של פיצויי הלנת שכר שהקרן תובעת אנחנו לא נכנסים וגם לא לשכר טרחה ואגרה.

לשאלתך, אם לתבוע גם פיצויי הלנה וגם ריבית זה שיקול דעת של הקרן” (ראה: בעמ’ 9  לפרוטוקול ש’: 9-1).

 

13. הנה כי כן, כשם שאין בידי לקבל את גרסתה הפוזיטיבית של הנתבעת בדבר קיומו של הסכם מפורש בין הצדדים מחודש יולי 04′ על אופן תשלום החוב ומועדיו, כך אין בידי לקבל את גרסת התובעת אשר שוללת קיומן של שיחות בעל פה והבנות בין הצדדים בנוגע לאופן תשלום החוב, והכל על סמך השערות של העדה מטעם הבנק, שכלל לא טרחה לבדוק עם העובדת הרלוונטית האם יש דברים בגו, ולמעשה כלל לא קראה את גרסת המצהיר מטעם הנתבעת.

14. סיכומם של דברים.

הנתבעת שילמה את ריבית הפיגורים, על יסוד מסמך שהומצא לה על ידי התובעת ולא על סמך תחשיב שערכה בעצמה, ומכאן שהתקיימו מגעים בין הנתבעת לבין נציגי התובעת לגבי אופן תשלום החוב וסגירתו.

גם אם התרשלה הנתבעת בטיפול ב”סגירת” החוב אשר נכון לאותה עת, היה תלוי ועומד במסגרת תביעה בבית הדין, הרי שלמירב טעתה בסוברה כי התשלום האמור מהווה סגירת החוב והוא מקובל גם על נציגים מטעם התובעת.

בשונה מעניין עב 784/04 שבין הנתבעת לקרן השתלמות לאקדמאים במח”ר, אשר נדון על ידי במקביל, בתיק שבנדון הוכח כי נכון למועד הגשת כתב ההגנה בתיק זה שולמה הקרן במלואה, ואף הוכח כי עד למועד הדיון המוקדם בתיק, שולמה מלוא ריבית החשב בגין האיחור בתשלום סכומי הקרן, משוערכת למועד התשלום.

15. אחת העילות להפחתת פיצויי הלנה הינה טעות כנה של המעביד.

לא זו ואף זו.

בית הדין הארצי הכיר בשורה של שיקולים נוספים שיש לקחת בחשבון במסגרת הסמכות להפחתת או שלילת פיצויי הלנה.

כך, בע”ע 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע”מ – מירב בן הלל, עבודה ארצי, כרך לג[84], 23, נקבע, בין היתר:

“פסיקת פיצויי הלנה היא בשיקול דעת בית הדין, בהפעלת שיקול דעת זה צריך בית הדין, להביא בחשבון מחד את מטרת פסיקת פיצויי ההלנה, שהיא הרתעת מעבידים מלהלין שכרם של עובדים, ומאידך את שיעורם הגבוה של פיצויים אלה, שהביא לכך שכונו ע”י הפסיקה “סנקציה מעין עונשית” סנקציה דרקונית, “כדור שלג”, פיצויי In Terorem…על בית הדין למצוא, איפוא, את האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה מחד לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק מאידך, ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב תשלום, צריך להתפרש לקולה, כלומר הנטייה היא לפסוק פיצויי הלנה מופחתים, אך הכל בהתאם לנסיבות“.

וכן ראה לעניין זה את ע”ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – ג’וליה מימון, עבודה ארצי, כרך לג (36), 25), שם נפסק:

“אין לפרש את סמכותו של בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה כסמכות שאין בצידה

שיקול דעת לבית הדין.

לבית הדין שיקול דעת האם להפחית את פיצויי ההלנה. עצם הזכרת נימוקים שונים להפחתתם של פיצויי ההלנה היא הנותנת שלבית הדין שיקול דעת להפחתתם. אין לקבל הוראה המטילה סנקציה ללא השארת שיקול דעת לבית הדין. ואכן בית הדין הארצי הפעיל את שיקול דעתו הן בפסיקת פיצויי הלנה והן בשאלת הפחתתם ובמידת ההפחתה.

לאחר בחינת השיקולים המונחים על הכף, קבע בית הדין הארצי בעניין בית יעקב לעיל:

“אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו. שיקול הדעת אינו שרירותי. באופן דומה פסקנו לגבי קוגנטיות, גם של סטטוס של עובד, גם של זכויות מכוח חוקי המגן …

הנה כי כן בעיני לבית הדין שיקול דעת אם להפחית פיצויי הלנה. את שיקול דעתו זה הוא מפעיל על פי אמות המידה החלות על בית משפט, תוך התחשבות בנסיבות, בתום לבם של הצדדים ובתכלית החקיקה”.

16. סבורתני לפיכך לאור המבואר לעיל, ולאחר שנתתי דעתי להתנהלות שני הצדדים, כי בנסיבות המקרה שבנדון, ובהינתן התכלית שביסוד חוק הגנת השכר, יהא זה ראוי וצודק לשלול את פיצויי ההלנה בגין האיחור בתשלום הסכומים.

עם זאת, גם הנתבעת מאשרת, כי היתה מודעת לכך שנושא שכ”ט פרקליטי התובעת לא נדון ולא הוסדר בין הצדדים.

משכך, ולאחר שנתתי דעתי לנסיבה זו, כמו גם לתוצאת פסק הדין, אני מורה כי הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ושכ”ט פרקליטיה (כולל מע”מ) בסך כולל של 3,500 ₪ לתשלום תוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין לידי בא כוחה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.   

 

ניתן היום כ”ב באדר, תשס”ז (12 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

                                                                                

אביטל רימון-קפלן, שופטת