קרן השתלמות לאקדמאים

PAGE  1

    

בתי המשפט 

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים	עב 002266/03
בפני:	כב’ השופטת אורנית אגסי נציג ציבור מיכה בר-און		02/07/2006

בעניין:	קרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח  בע”מ
	ע”י ב”כ עו”ד	בכר גלעד	תובעת
	נ  ג  ד
	אידע ניהול ויעוץ כלכלי בע”מ
	ע”י ב”כ עו”ד	מורג שוקי	נתבעת

פסק דין

1. לפנינו תביעתה של התובעת, קרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע”מ, המבקשת, כי בית הדין יורה לחברת אידע ניהול ויעוץ כלכלי בע”מ (להלן:”הנתבעת” או “החברה“) לשלם לה ריבית בגין איחור בהעברת תשלומים עבור עובדיה וכן, פיצויי הלנת שכר.

2. ואלו הן העובדות הרלבנטיות לענייננו, ככל שהן עולות מכתבי טענות הצדדים  והראיות אשר הוצגו בפנינו:

א. התובעת הינה חברה ממשלתית, כמשמעה בחוק החברות הממשלתיות, התשל”ה -1975 והינה קרן השתלמות, מוכרת כחוק, של העובדים האקדמאים במדעי החברה והרוח (להלן:”התובעת” או “הקרן“). 

כספי התובעת מופקדים ומנוהלים על ידי בנק “יהב” לעובדי המדינה בע”מ (להלן:”בנק יהב“).

ב. הנתבעת הינה חברה פרטית, המעסיקה, בין היתר, עובדים אקדמאים במדעי החברה והרוח, אך ההסכם הקיבוצי הכללי אשר נחתם בין הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח ובין ממשלת ישראל ומרכז השלטון המקומי אינו חל ביחסי הנתבעת עם עובדיה אלו (להלן:”ההסכם הקיבוצי“) (ראה מוסכמה  2  בפרוטוקול מיום 18.2.04).

ארבעה מעובדי החברה עבדו בעבר בשירות הציבורי והיו עמיתים בקרן ההשתלמות, כאשר עם הצטרפותם לנתבעת, נשארו שלושה מהם עמיתים בקרן. המחלוקת אשר לפנינו עוסקת בזכויותיהם של עמיתים אלו, גב’ לוי שמחה, מר רן צוקר ומר עודד רחמן. 

ג. תנאי ההעסקה של שלושת העובדים בנתבעת עוגנו בהסכם עבודה אישי, לפיו, משכורתם תיקבע בהתאם לפרוייקטים אשר יבצעו במהלך שנת הכספים, כאשר בסופה, תיערך התחשבנות כללית.

ד. הסכם העבודה האישי של העובדים לא  כלל חובת תשלום לקרן השתלמות אלא תשלום לביטוח מנהלים בלבד. 

ה. בסוף כל שנת עבודה, לאחר ההתחשבנות הכספית בין הנתבעת לעובדים, אם הסתבר כי עמדה לזכות העובדים יתרה כלשהי, העבירה הנתבעת את אותה יתרה לקרן ההשתלמות, התובעת בענייננו.

ו. לבית הדין הוצגו שני טופסי בקשה להצטרפות לקרן (להלן:”טופס ההצטרפות“) של שניים מהעובדים, גב’ לוי ומר צוקר (הטופס הקריא יותר). 

ביום 2.3.97 חתם מר רן צוקר על טופס בקשה סטנדרטי, להצטרף לקרן ההשתלמות וציין את הנתבעת כמקום עבודתו, שהתחייבה כמעסיק, כדלקמן (ההדגשה הוספה-א.א):

“לאור בקשתו של מר(ת) רן צוקר להצטרף לקרן ההשתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע”מ, ובהתאם לסעיף ט’ של ההסכם הקיבוצי מיום 31.8.64 והשינויים שנבעו ממנו, הנני מתחייב להעביר מדי חודש בחודשו, עד ה-15 בו, לבנק יהב לעובדי מדינה בע”מ…

א. תשלומים שוטפים

1). 2.5% מהמשכורת החודשית הכוללת של הנ”ל. 2) 7.5% מהמשכורת החודשית הכוללת של הנ”ל, השתתפות המעסיק. 

תחילת התשלום: ממשכורת חודש פברואר שנה 1997.

טופס דומה חתום בידי גב’ שמחה לוי ובו בקשה להצטרפות לקרן החל מחודש אוקטובר 1994, כאשר הנתבעת התחייבה בעניינה, כמעסיק.

התובעת לא צרפה טופס בקשת הצטרפות לקרן של עודד רחמן, לא כל שכן לא מצוי בידי התובעת טופס חתום על ידי הנתבעת, של רחמן עודד.

ז. הנתבעת העבירה לקרן את התשלומים מדי סוף שנה ולא מדי חודש בחודשו, כמתחייב מטופס ההצטרפות. 

בשני מקרים, לפחות, הודיע בנק יהב לנתבעת, על קבלת ההפקדה לקרן ההשתלמות, תוך שהוא מציין, כי “תשלום זה חורג מתקנות קרנות ההשתלמות המחייבות הפקדת הכספים לכל המאוחר עבור חודש לאחור“.

ח. הנהלת קרן ההשתלמות פנתה במכתב לגב’ לוי, בחודש מאי 1996 ובו אזהרה כי המעסיק אינו מעביר תשלומים כמוסכם. 

גב’ לוי ענתה למכתב זה ביום 18.6.96 וציינה, כי במקרה זה אין מקום לאזהרות, שכן, ההעברות נעשו בידיעתה ובתיאום מלא עימה. גב’ לוי הוסיפה והלינה, כי ההליכים להעברת התשלומים לקרן מסובכים ביותר, במיוחד לחברה בה היא עובדת, אשר אמורה להעביר תשלומים עבור עובד אחד בלבד. גב’ לוי ביקשה מההנהלה להנחות את הקרן לפשט את הפרוצדורה להעברת הכספים. העתק ממכתב זה הועבר גם לבנק יהב, אשר מנהל את כספי הקרן, כאמור לעיל. 

ט. הנתבעת הפסיקה, בתיאום עם גב’ לוי, להעביר התשלומים הנדרשים עבורה, בחודש דצמבר 1999.

מר רן צוקר סיים עבודתו בנתבעת ב-7/98 והתובעת ידעה על כך. 

י. ביום 1.4.2003, פנה בנק יהב לנתבעת וציין בפניה, כי מאחר ולא העבירה במועד תשלומים לחשבונות עובדיה, נצבר חוב, הנושא ריבית פיגורים. הנתבעת נדרשה להעביר את התשלומים בתוספת הריבית, בשיעור שנקבע על ידי החשב הכללי של משרד האוצר או רווחי הקופה, לפי הגבוה מבין השניים. 

לפניה זו צורף תדפיס המפרט את התשלומים שעדיין לא שולמו על ידי הנתבעת וכן את התשלומים אשר שולמו על ידי הנתבעת, באיחור.

יא. גב’ לוי הודיעה לקרן, ביום 13.4.2003, כי חברותה הופסקה החל מינואר 2000, וציינה, כי התשלומים לקרן היו אחת לסוף שנה, בתיאום מלא עימה, מראש, בהתאם להסכם בינה ובין הנתבעת. 

עוד הוסיפה גב’ לוי, כי אין לה ולא יהיו לה תביעות כלשהן כלפי בנק יהב ו/או כלפי הקרן, לגבי פיגורים ו/או הרווחים, בנוגע לכל תקופת החוב שנצבר בגין העברת הכספים מדי סוף שנה, במקום חודש בחודשו.

יב. קרן ההשתלמות, באמצעות עורך דינה, שבה ופנתה לנתבעת, ביום 26.6.2003, במכתב, הזהה לקודמו, כאשר התדפיס אשר צורף למכתב זה, עודכן וצויינו בו אך ורק התשלומים אשר שולמו באיחור. חודשי החוב פורטו בהמשך, כדלקמן:

“לוי שמחה: 2/97-10/98 ו- 1/99-10/99.

רחמן עודד: 1/99-10/99 ו-1/00-10/00.

צוקר רן : 9/97-10/97 ו-1/98-7/98″.

יג. שלושת העובדים בגינם הגישה הקרן את תביעתה הפסיקו חברותם בקרן במהלך השנים 2000-99.

3. לטענת התובעת, חובתה של הנתבעת להעביר תשלומים לקרן ההשתלמות, מדי חודש בחודשו, מעוגנת בתקנות מס הכנסה וכמו כן, בחוזה המשולש המחייב עליו חתמה הנתבעת, בעוד שלהסכמים הפנימיים בין הנתבעת ועובדיה אין משמעות בהקשר זה. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת ריבית בגין האיחורים בהעברת התשלומים לקרן. לחילופין, נוכח תקנות מס הכנסה, על הנתבעת לשלם לתובעת ריבית חשב כללי, באופן הנהוג כדין אצל התובעת, ככל קופות הגמל וקרנות ההשתלמות בישראל.

מוסיפה התובעת וטוענת, כי הפרשות לקרן השתלמות הינן בחזקת שכר עבודה, אשר מזכות אותה בפיצויי הלנת שכר בגין האיחור בהעברתן, בשיעורים הקבועים בסעיף 19א(ב) לחוק הגנת השכר. 

התובעת בדיון המוקדם העמידה את תביעתה על ריבית בלבד לאיחור בהפרשות עד 10/99 ודרשה פיצויי הלנה רק מ-1/00 ועד 10/00 לעובד רחמן עודד בלבד.

4. הנתבעת מלינה על השיהוי הרב בהגשת התובענה, וכי בינה ובין התובעת אין כל יריבות משפטית, שכן, ההסכם הקיבוצי אינו חל על הנתבעת ולא על הסכם העבודה בינה ובין עובדיה. לפיכך, טוענת הנתבעת כי התובעת אינה מוסמכת להגיש תביעה, כקופת גמל, נגד הנתבעת, על פי עילות מחוק הגנת השכר. 

זאת ועוד, התובעת מנועה מלהגיש תביעתה, מכוח התנהגותה במהלך השנים, בהן הסכימה לקבל את התשלומים, באופן ששולמו על ידי הנתבעת. לעניין גובה הריבית טוענת הנתבעת כי אינה חייבת לשלם ריבית חשב כללי לאחר שהתשלומים הועברו במלואם.

הזכות לקבלת פיצויי הלנה התיישנה ו/או אינה מוצדקת בשל המחלוקת הכנה בין הצדדים.

5. מטעם התובעת, הוגש תצהיר עדות ראשית של גב’ מאירה פינסקי, המשמשת סגנית מנהל מחלקה באגף קופות גמל קרן השתלמות בבנק יהב. 

מטעם הנתבעת, הוגשו מספר תצהירי עדות ראשית של מר אברהם סנפירי, מנהל הנתבעת, גב’ לוי שמחה, מר רחמן עודד. 

כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

6. לבית הדין הוצג מסמך מטעם התובעת ובו מודיעה גב’ לוי על הפסקת חברות בקרן החל מחודש ינואר 2000, אשר סומן ת/1. מסמך זה הצטרף למסמכים רבים אשר צורפו לכתבי טענותיהם של הצדדים.

דיון והכרעה

7. השאלה המרכזית בבסיס המחלוקת בין הצדדים, לה נדרשת הכרעתנו היא, האם חבה הנתבעת בריבית, בגין האיחור בהעברת התשלומים לתובעת. 

באם התשובה לשאלה זו תהא חיובית, כי אז נידרש להכריע בסוג הריבית ובשאלת פיצויי ההלנה.

8. לטענת התובעת, חובתה של הנתבעת לעמוד בתשלומים חודשיים לקרן ההשתלמות נגזרת משני מקורות, האחד, מכוח תקנות מס הכנסה, ואילו המקור השני הוא החוזה המחייב המשולש, אשר נחתם בין הצדדים, בעוד שההסכמים הפנימיים של הנתבעת עם עובדיה אינם רלבנטיים ואינם ממעיטים מחובתה של הנתבעת.  

מנגד, קובלת הנתבעת הן על השיהוי הרב בהעלאת טענותיה של הנתבעת, וכמו כן, על התנהגותה של התובעת, אשר הסכימה לקבל במשך שנים, את התשלומים באיחור, וברבות השנים קובלת על ההרעה במצבה, בעקבות זאת.

9. במחלוקת דנן, אין הצדדים חלוקים על עיקרי העובדות כפי שהוצגו באריכות לעיל. עיקר המחלוקת היא מחלוקת משפטית על הפרשנות הראויה לחובותיהם של הצדדים, כמו גם להתנהגותם. 

10. בעוד התובעת מוצאת, כי חובותיה של הנתבעת נגזרות מתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ”ד-1964, הרי שעיון בתקנות אלו מבהיר, חד משמעית, כי בתקנות אלו מעוגנות סמכויותיה ודרך פעולתה של התובעת, כאחת מרשויות המינהל הציבורי. 

כך הגדיר המחוקק בתקנה 19, את סמכותה של התובעת לקבל את תשלומי המעביד והעובד השכיר, וציין כי: 

(א) אישור לפי תקנה 6 לקופת גמל המקבלת תשלומים מאת מעביד יחול רק על אותם הכספים שהיא תקבל ממנו בדרך של תשלומים חדשיים רצופים בשיעור שווה ממשכורתו של עמית-שכיר, העובד אצל אותו מעביד ובלבד שהתשלום החדשי של המעביד שעליו יחול אישור כאמור, יהיה בשיעור או בשיעורים, הכל לפי הענין, כאמור בפסקאות (1) עד (4) להלן..”. 

תקנה 20 קובעת את אופן בה אמורה קופת הגמל לקבל את תשלומי המעביד לקופה וזמנם, כדלקמן:

“קופת גמל תקבל מהמעבידים רק סכומים כמפורט בתקנה 19(א). התשלומים יתקבלו במזומנים בלבד ולא יאוחר מהמועד המוקדם מבין אלה (להלן – מועד התשלום):

(1) חמישה ימים מיום תשלום המשכורת החודשית לעובד;

(2) חמישה עשר ימים מתום החודש שבעדו על המעביד לשלם את המשכורת לעובד”.

ואילו תקנה 21 קובעת את אופן בה אמורה קופת הגמל לקבל את תשלומי המעביד לקופה וזמנם, כדלקמן:

“קופת גמל תקבל תשלומי עמית-שכיר כאמור בתקנה 19(ב) במזומנים; התשלומים ייגבו באמצעות המעביד אשר ינכה אותם ממשכורת העמית- השכיר בעת תשלומה ויעביר אותם לקופת הגמל במועד התשלום”. 

11. חובותיה של הנתבעת לתובעת קמים ועומדים, אך ורק מכוח הסכם כלשהו, בין אם זה הסכם קיבוצי ובין אם על ידי חתימתה על טופס הצטרפות לקרן של עובד שכיר כלשהו.

12. משקבעו הצדדים, כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על יחסי העבודה של הנתבעת עם עובדיה, הרי שהיחסים המחייבים בין התובעת והנתבעת קמו עם חתימתה של הנתבעת על טופסי ההצטרפות של עובדיה לקרן ההשתלמות. כאשר המועד הראשון, המציין את ראשית מערכת היחסים בין הצדדים הוא, מועד הצטרפותה של גב’ לוי שמחה לקרן, כעובדת שכירה של הנתבעת (הווה אומר חודש אוקטובר 1994).

13. כאמור, התחייבה הנתבעת בטופס הצטרפותה של גב’ לוי כי תעביר תשלומיה לקרן, מדי חודש בחודשו, אך התחייבות זו לא קוימה כבר מהשנה הראשונה לחוזה בין הצדדים והנתבעת העבירה את תשלומיה לקרן, מדי סוף שנה. 

פנייתה של התובעת לגב’ לוי, כי זכויותיה יפגעו בגין האיחור בהעברת התשלומים, נענו מיד על ידי גב’ לוי (מכתבה מיום 18.6.96, דלעיל), אשר ביקשה מפורשות להקל עליה ועל מעבידה את הפרוצדורה להעברת התשלומים וזאת בשל מודל ההעסקה המיוחד שלה בנתבעת. לפניה זו התובעת לא נענתה, ולא הציעה לנתבעת או לגב’ לוי, פתרונים. 

מאידך המשיכה התובעת לשתוק, בענין העברת התשלומים ופנתה שוב לגב’ לוי שוב רק באפריל 2003.

14. גב’ פינסקי, המשמשת סגנית מנהל מחלקה באגף קופת גמל בבנק יהב, ציינה בתצהירה כמו גם בחקירתה בפנינו, את פניותיהם החוזרות ונשנות לנתבעת בעניין האיחורים בהעברת התשלומים, ברם פניות אלו לא הוכחו למעט אלה אשר צויינו בעובדות לעיל ובכך לא הרימה התובעת כלל את הנטל שהוטל על כתפיה.

15. מעיון במסמכים אשר צורפו לתצהירה של גב’ פינסקי עולה, כי תחילת שנת 2003, הוא המועד בו מתקיים לראשונה, דין ודברים בין התובעת לבין הנתבעת בעניין האיחורים בהעברת התשלומים, הווה אומר, למעלה משמונה שנים לאחר חתימת חוזה ההצטרפות של גב’ לוי, כאשר הנתבעת משלמת את תשלומיה בסוף שנה בלבד. 

16. האמור מעיד, כאלף עדים, על ויתור ומחילה של התובעת על זכויותיה. התובעת פנתה לנתבעת לאחר שיהוי קיצוני במיוחד ואין לה אלא להלין על עצמה על ההרעה שחלה במצבה.

17. יאמר, כי לא די בכך, שהתובעת אינה יכולה להקים לה זכות לאחר כל כך הרבה שנים, בהם ויתרה על זכות זו, הרי שבאופן בו פעלה, התובעת חרגה מכללי הנאמנות בהם היא מחויבת, בין אם כרשות ציבורית, בהיותה חברה ממשלתית ובין אם כמוסד בנקאי, המחויב לשמור על האינטרסים של לקוחותיו, והקטנת נזקם. 

וכלשונו של כב’ הנשיא (כתוארו אז) מאיר שמגר בע”א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע”מ נ’ נתן צבאח, מח (2) 573, 585 (1994):

“מערכת היחסים שבין לקוח לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה”. 

(וראה גם מ. רובינשטיין, ב. אוקון, הבנק כסוכנות חברתית, ספר שמגר – מאמרים, חלק ג’ 819 ופסקי הדין המצוטטים שם); 

18. לא זו אף זו, כל שלושת העובדים אשר בגינם הועברו כספים לקרן במהלך השנים הצהירו כי מוותרים הם על הסכומים הנתבעים על ידי הקרן וכי ביקשו והסכימו כי הכספים יועברו באיחור ולא מדי חודש. 

על כן תביעת התובעת אשר מתבססת על העקרון, כי היא באה בנעלי העובדים בתביעה זו אינה לגיטימית ואף יש בה משום חוסר תום לב ועשיית עושר. 

תביעה זו כפי שהוגשה אין בה כדי להגן על כספי העובדים, אלא על הקרן בלבד, אשר חוששת כי רשיונה ישלל בשל התנהלותה הכושלת, כפי שנקבע בבג”צ 6932/02.

19. לאור האמור, נדחית תביעתה של התובעת להפרשי ריבית בגין העברת התשלומים של הנתבעת לקרן ההשתלמות, באיחור. קביעה זו מסיימת את עניינם של הצדדים ואין צורך לדון בפלוגתאות הנוספות, אשר עלו בעניינם. 

20. הוצאות- בנסיבות העניין, ובשל אופן התנהלות התובעת כלפי הנתבעת, הן בניהולה של התביעה והן באופן בו הוגשו הראיות והסיכומים בתיק זה על ידי, תשא התובעת בהוצאות שכ”ט עו”ד של הנתבעת בסך 10,000 ₪, בצירוף מע”מ כחוק אשר ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים.

סוף דבר

21. תביעתה של התובעת כנגד הנתבעת להפרשי ריבית ו/או הלנת שכר, נדחית והתובעת תישא בהוצאות הנתבעת כאמור בסעיף 20 לעיל.

ניתן היום ו’ בתמוז, תשס”ו (2 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב”כ הצדדים.

__________________           _________________

מר בר-און, נציג ציבור            אורנית אגסי, שופטת