קרן אקדמים

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

נ’ גל את ביילי סוכנות ביטוח (1997) בע”מ ואח’

בעניין:	קרן ההשתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע”מ על-ידי ב”כ עוה”ד יוסי עבאדי ואח’
		התובעת

	נ ג ד

	1.	גל את ביילי סוכנות ביטוח ( 1997) בע”מ
	2.	רונן גל
	3.	חיים ביילי
	4.	סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ
	5.	אריה חברה לביטוח בע”מ
	6.	אברהם רחמים
	בעניין הנתבעים 1-6 ניתן ביום 30.7.10 תוקף של פסק דין חלקי להסדר הפשרה
			הנתבעים המתפשרים
	7.	ראובן גולדנברג
	על-ידי ב”כ עוה”ד רוויטל גנון-ברוך ואח’
	8.	עו”ד גדיאל בלושטיין
	על-ידי ב”כ עוה”ד בלושטיין, קוגל, צינגלאוב ושות’
			הנתבעים הנותרים

	9.	נחמן גת
	מרח’ האופק 13, סביון
	10.	משה דייויד
	11.	משה זילברשטיין
	12.	גדי טיקוצ’ינסקי
	13.	אבשלום קונינסקי
	כולם על-ידי עו”ד אלון לוין ואח’
	14.	ישראל אלמוג
	15.	נורית גרינשטיין
	16.	מנחם בר עוז
	17.	שטילמן מרים
	18.	עופרה ליברמן
	19.	עמי כהן
	20.	אברהם קמארה
	21.	אברהם שושני
	22.	שלמה לוי
	23.	עזבון המנוח אדגר עזריה ז”ל
	כולם על-ידי ב”כ עוה”ד שושי נרי מפרקליטות מחוז ת”א (אזרחי)
	24.	עו”ד דוד סופר
	על-ידי ב”כ עוה”ד גיא כהן
	25.	רו”ח דן ארד
	על-ידי ב”כ עוה”ד ע. שניצקי ואח’
	26.	רו”ח עזרא יהודה
	27.	רו”ח ירון שעשוע
	שניהם על-ידי ב”כ עוה”ד חנה שטיינר ואח’
	28.	רו”ח זרח נתיב
	על-ידי ב”כ עוה”ד רבקה לוין ואח’
	29.	עו”ד זולי מלכה
	מרח’ הירדן 8, קרית ים
	30.	עו”ד ענבל אביסרור
	מרח’ בן צבי 7, באר שבע
	31.	גבריאל שפירא
	על-ידי ב”כ עוה”ד תמר קרת ואח’
	32.	עו”ד יהושע הלחמי
	33.	עו”ד גלעד בכר
	על-ידי ב”כ עוה”ד ליהי בלומפלד
	34.	מבטחי לוידס מסוימים
	על-ידי ב”כ עוה”ד י. גרוס
	35.	המפקח על שוק ההון במשרד האוצר
	36.	ניסים כהן – מנהל תחום קופות גמל
	37.	רונן אידל – מנהל מחלקת ביטוח חיים
	38.	נטע דורפמן-רביב – לשכה משפטית
	39.	טדי לין – מנהל אגף קופות גמל
	40.	אריק פרץ מנהל מחלקת קופות גמל
	כולם על-ידי ב”כ עוה”ד שושי נרי מפרקליטות מחוז ת”א (אזרחי)
			מקבלי הודעת צד ג’

תוכן עניינים

נושא עמ’

מבוא 4

הצדדים לדיון 5

עובדות – כללי 8

הנזק 20

אחריות – כללי 38

אחריות “קבוצת הביטוח”- נתבעים 1-6 43

“סקוריטס (סוכנות לביטוח) 1997 בע”מ” 43

מר גבריאל שפירא 49

“גל את ביילי”/מר רונן גל, מר חיים ביילי 51

“אריה” חברה ישראלית לביטוח בע”מ 60

מר רחמים אברהם 84

קבוצת נושאי משרה ב”קרן המח”ר”

מר ראובן גולדברג ועו”ד גדיאל בלושטיין 87

חלוקת האחריות בין “קבוצת הביטוח”

לבין הנתבעים 7-8 112

הודעות צד שלישי ורביעי – כללי 113

רו”ח דן ארד 114

רואי חשבון חיצוניים ל”קרן המח”ר” 118

מבטחי לוידס 121

משרד האוצר ועובדיו נושאי המשרה 122

רשות החברות הממשלתיות ועובדיו נושאי המשרה 135

קבוצת הדירקטורים מטעם המדינה

ודירקטורים נוספים 142

מר נחמן גת 162

הערה מסכמת – הודעות צד שלישי 164

התביעה שכנגד 165

סוף דבר 173

פסק דין

1. מבוא:

עניינה של תביעה זו בנזקים שלטענת התובעת נגרמו לה כתוצאה ממעשי מרמה והונאה בתחום הביטוח, אשר בוצעו כלפיה על-ידי הנתבעים.

לטענת התובעת, מעשי מרמה והונאה אלו, הותירו אותה בשנים מסוימות ללא כיסוי ביטוחי וגרמו לה נזקים כספיים.

הנתבעים הכחישו את אחריותם לנזקים הנטענים ולשיעורם, תוך שהם מטילים את האחריות איש על רעהו ועל צדדים נוספים אשר צורפו להליך.

לציין, כי הנתבעים 1 – 6 הגיעו ל“הסדר פשרה” עם התובעת, המתייחס לחלק מן הנזק הנטען, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 30/7/2010.

בעקבות “הסדר הפשרה” ופסק הדין, התביעה כנגד נתבעים אלו נדחתה.

2. הצדדים לדיון:

הצדדים:

התובעת – קרן ההשתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע”מ (להלן: “הקרן” או “קרן המח”ר”) הינה חברה ממשלתית הרשומה כדין בישראל שעיסוקה הוא ניהול קרן השתלמות עבור עמיתיה.

הנתבעת 1 – גל את ביילי סוכנות לביטוח (1997) בע”מ (להלן: “גל את ביילי”) הינה סוכנות לביטוח באמצעותה פעלה הנתבעת 4 – סקוריטס.

הנתבע 2 – רונן גל, והנתבע 3 – חיים ביילי, הינם בעלי המניות והמנהלים הפעילים של סוכנות גל את ביילי.

הנתבעים 1 – 3 יכונו, לעיתים, במאוחד: “גל את ביילי”.

הנתבעת 4 – סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ (להלן: “סקוריטס”) הינה סוכנות ביטוח אשר ביטחה את התובעת/קרן המח”ר בזמנים הרלוונטיים.

הנתבעת 5 – אריה חברה ישראלית לביטוח בע”מ (להלן: “אריה”) הינה תאגיד הרשום בישראל שעיקר עיסוקו בתחום הביטוח.

הנתבע 6 – רחמים אברהם – היה אחד המנהלים הבכירים ב“אריה”.

הנתבע 7 – ראובן גולדברג (להלן: “גולדברג”) – שימש במשך שנים רבות, לרבות בתקופות הרלוונטיות לתביעה, כדירקטור וכמנכ”ל בקרן המח”ר.

הנתבע 8 – עו”ד גדיאל בלושטיין (להלן: “בלושטיין”) – שימש כיועצה המשפטי של הקרן במועדים הרלוונטיים.

הודעת צד ג’ מטעם הנתבע 7 – ראובן גולדברג:

צד	שם	תפקיד
צד ג’ 1	דן ארד	רואה חשבון
צד ג’ 2	עזרא יהודה	רואה חשבון
צד ג’ 3	ירון שעשוע	רואה חשבון
צד ג’ 4	זרח נתיב	רואה חשבון
צד ג’ 5	גדיאל בלושטיין	עורך דין
צד ג’ 6	רונן גל	“גל את ביילי”
צד ג’ 7	גבריאל שפירא	מנהל “סקוריטס”
צד ג’ 8	מבטחי לוידס מסוימים
צד ג’ 9	איל בן שלוש	המפקח על שוק ההון במשרד האוצר
צד ג’ 10	ניסים כהן	מנהל תחום קופות גמל
צד ג’ 11	רונן אידל	מנהל מחלקת ביטוח חיים
צד ג’ 12	נטע דורפמן-רביב	לשכה משפטית
צד ג’ 13	טדי לין	מנהל אגף קופות גמל
צד ג’ 14	אריק פרץ	מנהל מחלקת קופות גמל
צד ג’ 15	רשות החברות הממשלתיות
צד ג’ 16	אייל גבאי	ראש רשות החברות הממשלתיות
צד ג’ 17	רונית בן-אדיבה (יוניאן)	נציגת הרשות בחברות ממשלתיות
צד ג’ 18	נחמן גת	יו”ר דירקטוריון הקרן
צד ג’ 19	שלמה לוי	דירקטור
צד ג’ 20	עזבון המנוח אדגר עזריה ז”ל	דירקטור
צד ג’ 21	זולי מלכה	עורכת דין
צד ג’ 22	ענבל אביסרור	עורכת דין

הודעת צד ג’ מטעם הנתבע 8 – גדיאל בלושטיין:

צד	שם	תפקיד	הערה
צד ג’ 1	נחמן גת	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 2	ראובן גולדברג	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 3	משה דיוויס	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 4	משה זילברשטיין	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 5	גדי טיקוצ’ינסקי	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 6	אבשלום קונינסקי	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 7	ישראל אלמוג	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 8	נורית גרינשטיין	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 9	מנחם בר עוז	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 10	מרים שטילמן	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 11	עופרה ליברמן	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 12	עמי כהן	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 13	אברהם קמארה	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 14	אברהם שושני	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 15	עו”ד דוד סופר	דירקטור (1996-2000)	שלח הודעת צד ד’
צד ג’ 16	שלמה לוי	דירקטור (1996-2000)
צד ג’ 17	עזבון המנוח אדגר עזריה ז”ל	רואה חשבון
צד ג’ 18	דן ארד	רואה חשבון
צד ג’ 19	עזרא יהודה	רואה חשבון
צד ג’ 20	ירון שעשוע	רואה חשבון
צד ג’ 21	זרח נתיב	רואה חשבון
צד ג’ 22	זולי מלכה	עורכת דין
צד ג’ 23	ענבל אביסרור	עורכת דין
צד ג’ 24	גבריאל שפירא
צד ג’ 25	יהושע הלחמי	עורך דין	התביעה כנגדו נדחתה – פסק דין מיום 12/7/2010
צד ג’ 26	גלעד בכר	עורך דין	התביעה כנגדו נדחתה – פסק דין מיום 12/7/2010
צד ג’ 27	מבטחי לוידס מסוימים		התביעה כנגדה נדחתה- פסק דין מיום 13/9/2010
צד ג’ 28	המפקח על שוק ההון במשרד האוצר
צד ג’ 29	ניסים כהן	מנהל תחום קופות גמל
צד ג’ 30	רונן אידל	מנהל מחלקת ביטוח חיים
צד ג’ 31	נטע דורפמן-רביב	לשכה משפטית
צד ג’ 32	טדי לין	מנהל אגף קופות גמל
צד ג’ 33	אריק פרץ	מנהל מחלקת קופות גמל

הודעה לצד רביעי – מטעם צד ג’ 15 – עו”ד דוד סופר

הצד הרביעי – “אריה” חברה לביטוח בע”מ

3. עובדות

כללי:

“קרן המח”ר” הינה חברה ממשלתית מוגבלת במניות הרשומה כדין בישראל ועיסוקה הוא תחום ניהול קרן ההשתלמות עבור עמיתיה – שכירים שהם אקדמאים במדעי החברה והרוח.

בזמנים הרלוונטיים לתביעה מנתה הקרן כ- 38,000 חברים.

מדובר ב- “קופת גמל ענפית” כהגדרתה HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס|ה-2005&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_31634” בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס”ה – 2005 (ראה לעניין זה גם HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]&T=4&FromWord=1&Seif=1” \t “Hok_30281” סעיף 1 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]) המפוקחת על-ידי רשות החברות הממשלתיות וכן על-ידי הממונה על שוק ההון.

הקרן אינה פועלת למטרות רווח והיא רשאית לגבות מעמיתה דמי ניהול בלבד.

ההתקשרות עם חברת הביטוח בדרך של מכרז:

HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ|ד-1964&T=4&FromWord=1&Seif=31” \t “Hok_30337” תקנה 31 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ”ד-1964 מאפשרת לקופת גמל “… לבטח את עמיתיה אצל מבטח כמשמעותו בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ”א – 1981 (להלן – מבטח), בביטוח חיים קבוצתי בהתאם HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), התשנ|ג-1993&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_31607″ לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ”ג – 1993…”, ובתנאים המפורטים בה.

בתוך כך, ביקשה הקרן להתקשר עבור עמיתיה עם מבטח בביטוח חיים קבוצתי/קולקטיבי שמטרתו כיסוי במקרה של מוות, מוות מתאונה ונכות מעבודה.

“ביטוח קולקטיבי”, כפי שהסביר זאת בתצהירו מר רפי בראון ממשרד האוצר, הינו ביטוח קבוצתי הנערך בהסכם חתום בין חברת ביטוח מורשית כדין לבין בעל הפוליסה שהוא הגוף המייצג את הקבוצה.

ההגדרה המשפטית מצויה HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), התשנ|ג-1993&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_31607” בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), התשנ”ג – 1993: “ביטוח חיים קבוצתי” – ביטוח חיים (סיכון) שנעשה לקבוצת מבוטחים ואשר אינו כולל מרכיבי חסכון;”

בהיותה חברה ממשלתית חלים על “קרן המח”ר“ HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק חובת המכרזים, התשנ|ב-1992&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_29516” חוק חובת המכרזים, התשנ”ב – 1992 והתקנות שהותקנו מכוחו.

בהתאם, הוציאה “קרן המח”ר” מכרזים לאיתור חברת ביטוח אשר תבטח את עמיתי הקרן בביטוח חיים ונכות.

מכרז 1/95 – (“המכרז הראשון”)

מסמכי המכרז פורסמו ביום 27/11/1995 (נספח “א” לתיק מוצגי התובעת).

הזוכה במכרז הייתה חברת סקוריטס (ביטוח) בע”מ.

על-פי פוליסת הביטוח (נספח “ג” לתיק מוצגי התובעת) אמורה הייתה סקוריטס (ביטוח) בע”מ לבטח את עמיתי הקרן לתקופות הבאות:

מ- 19/11/1996 עד 31/12/1999.

סוכנות הביטוח “גל את ביילי” ובעליה רונן גל וחיים ביילי היו סוכניה של חברת סקוריטס ואנשי הקשר בין הקרן לבין סקוריטס.

העברת הכספים/התשלומים לסקוריטס בוצעה באמצעות סוכנות “גל את ביילי”, ובאמצעותה אף שולמו תביעות הזכאים.

בכתב התביעה המתוקן מפורט נוהל העבודה על-פיו פעלו הצדדים:

“28.1 הקרן שילמה באמצעות בנק יהב בע”מ, המנהל הפיננסי והאדמיניסטרטיבי שלה; את כספי הפרמיה השוטפים מידי חודש לסקוריטס וזאת באמצעות גל את ביילי.

28.2 עם פטירת עמית הקרן, היו פונים שאריו אל הקרן (או ישירות אל גל את ביילי), עם העתק לקרן, ומבקשים את כספי הביטוח.

28.3 עם קבלת הפניה, הקרן הייתה שולחת אישור לסקוריטס באמצעות גל את ביילי על העובדה כי העמית שנפטר היה בשעת פטירתו, עמית הקרן וכן תעודת פטירה (שהייתה מועברת לקרן על-ידי השארים).

28.4 עם קבלת מסמכים אלו, הייתה סקוריטס בוחנת את הדרישה, בודקת את התאמתה לפוליסת הביטוח ומשלמת, במקרים שנמצאו מוצדקים, את כספי הביטוח בהתאם לפוליסה, באמצעות גל את ביילי.

28.5 יאמר בצורה ברורה כי לקרן לא הייתה כל נגיעה להחלטת סקוריטס אם לשלם או לא לשלם את כספי הביטוח, או לאופן התשלום או אף למועד התשלום והקרן הייתה יוצאת ידי חובתה כלפי העמיתים בעת העברת המסמכים הנזכרים מעלה לסקוריטס באמצעות גל את ביילי”.

עוד צוין, כי “נוהל זה פעל במשך תקופה ארוכה ללא כל תקלות והתשלומים שולמו

לעמיתים כסדרם. ככל שהיה לקרן היזון חוזר משארי העמית שנפטר, הרי הייתה

שביעות רצון כללית מביטוח זה ומפעולת הקרן ” (שם, בסעיף 29).

כך גם הוכח בפני.

לימים התברר, כי עוד בשנת 1997 הועברה פעילותה של חברת סקוריטס (ביטוח) בע”מ (להלן: “סקוריטס הישנה”) לידי סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ (להלן: “סקוריטס החדשה”); זאת מכוח הסכם מיום 26/3/1997 – נספח “ג” לתצהיר מר גבי שפירא.

בתצהירו כותב מר גבי שפירא:

“5. אני רואה-חשבון במקצועי, והחל משנת 1978 כיהנתי כסמנכ”ל ובהמשך כמנכ”ל סקוריטס (ביטוח) בע”מ, חברה שהייתה בבעלות ד”ר יעקב הראון (להלן: “סקוריטס הראשונה”), שהייתה מורשית לוידס. מצורף כנספח “א” רישיון סקוריטס הראשונה מיום 15.1.86 לעסוק בביטוח כמורשה של חתמי לוידס.

6. בתחילת שנת 1997 הקמתי את חברת “ג.ש. סוכנות לביטוח אלמנטרי וימי (1997) בע”מ”. מצ”ב תעודה מרשם החברות ומסומנת נספח “ב”.

7. סמוך לאחר מכן, ביקש ד”ר הראון למכור את מנייתו בסקוריטס הראשונה, וביום 26.3.97 נחתם הסכם בין סקוריטס הראשונה לבין החברה שהקמתי “ג.ש. סוכנות לביטוח”, שבעקבותיו שונה השם “ג.ש. סוכנות לביטוח” ל”סקוריטס סוכנות ביטוח (1997) בע”מ (להלן: “סקוריטס” או “סקוריטס החדשה”). מצ”ב צילום ההסכם ומסומן נספח “ג”.

8. ההסכם למעשה העביר את כל עסקי הביטוח של סקוריטס הראשונה לסקוריטס החדשה, דבר שלווה גם בהליך פורמאלי מול המפקח על הביטוח, שביטל בתאריך 18.2.98 את הרישיון של סקוריטס הראשונה והעניק רישיון במקומו לסקוריטס החדשה. מצורף כנספח “ד” צילום של הרישיון ומכתב התנאים שנילווה אליו, בחתימת מר ישראל תורג’מן.

9. סקוריטס החדשה החלה את פעילותה ב- 26.3.97, פעילות אשר הייתה המשך מלא ורציף של פעילותה הביטוחית של סקוריטס הראשונה; כל תיקי הביטוח, המבוטחים, ההתחשבנויות, התביעות וכל דבר אחר שקשור בביטוח המשיך בצורה רציפה. סקוריטס החדשה אף היא, כסקוריטס הראשונה, הייתה מורשית לוידס מיום הקמתה”.

בתצהירו מסביר מר אריק פרץ, סגן בכיר לממונה על שוק ההון במשרד האוצר:

“פעילות המפקח על הביטוח במקרה דנן

24. תחילתה של הפרשה מקורה בפעילות הביטוח של סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ (להלן: “סקוריטס החדשה”) אשר עם הקמתה המשיכה מקצת הפעילות של סוכנות סקוריטס (ביטוח) בע”מ (להלן: “סקוריטס הישנה”).

25. לאורך כל השנים פעלה סקוריטס הישנה בהתאם לרישיון הביטוח שניתן לה (רישיון לעסוק בביטוח כמורשה של חתמי לוידס, מס’ 3/14 מצ”ב ומסומן “א”), בכלל זאת ניתן לה הרישיון לפעול בתחום ביטוח החיים ריסק כמפורט ברישיון.

26. סקוריטס החדשה התאגדה בשנת 1997 ופנתה למפקח על הביטוח לקבלת רישיון מבטח כמורשה של סוכנות לוידס.

בשלב זה כל תהליך קבלת הרישיון המבוטח מנוהל על-ידי מחלקת הרישוי, אשר בוחנת את ענפי הביטוח אותם מבקשת הסוכנות המורשה להפעיל. כל ענף ביטוח מחייב בחינה של יכולת הסוכנות המורשה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי מבוטחים באותו ענף, בהתאם לכיסוי שנותן לוידס. ענפי הביטוח הניתנים ברישיון נבחנים גם לפי מדיניות הרישוי הנהוגה מעת לעת.

27. כל תקופת הזמן של הליך הרישוי פעלה סקוריטס החדשה תחת הרישיון הקיים של סוכנות סקוריטס הישנה, זאת בהסכמת משרד המפקח על הביטוח. הסכמה זו ניתנה על-מנת שלא יווצר מצב בו ישנו ולוּ רגע בודד, שבו המבוטחים אינם מכוסים בביטוח על-פי הפוליסה שבידם.

28. טרם הנפקת הרישיון החדש אותו ביקשה סקוריטס החדשה לקבל, הועבר לסוכנות המורשה מכתב מיום 3/9/97 (מצ”ב ומסומן “ב”) המבשר לה כי אושרה לה הבקשה לקבלת רישיון מבטח, זאת בהתאם לענפים המפורטים במכתב. כפי שניתן לראות במכתב לסוכנות לא ניתן רישיון להפעיל ביטוח חיים.

29. במכתב זה שנמסר לסקוריטס החדשה כחמישה חודשים לפני הרישיון, הובהר לה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי עם קבלת הרישיון המיוחל, רישיון המבטח שניתן לסקוריטס הישנה (רישיון מס’ 3/14), יבוטל עם קבלת הרישיון החדש (ראה סעיף 2.ג. למכתב מיום 3/9/97).

30. עם הנפקת הרישיון המבטח לסקוריטס החדשה, אשר ניתן לה ביום 18/2/98 (רישיון לעסוק בביטוח מס’ 3/27 מצ”ב ומסומן “ג”), הובהר לאחרונה במכתב מלווה מיום 18/2/98 (מצ”ב ומסומן “ד”) פרטי הרישיון האמור לעיל.

31. במכתב המלווה לרישיון מס’ 3/27, נכתב במפורש כי רישיון הביטוח של חברת סקוריטס הישנה מבוטל עם קבלת רישיון זה.

32. למעשה, וכמשתמע מכל האמור לעיל, מרגע קבלת רישיון מבטח מס’ 3/27, שנכנס לתוקפו ביום 18.2.98, החברה לא יכלה להפעיל ביטוח חיים כלל.

33. בנוסף, כמתחייב על-פי HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ|א-1981&T=4&FromWord=1&Seif=15” \t “Hok_31604” סעיף 15 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ”א – 1981, פורסם ברשומות כי הוענק לסקוריטס החדשה רישיון מבטח. הפרסום ברשומות כולל את ענפי הביטוח בהן רשאית סקוריטס לעסוק. כפי שניתן לראות בפרסום ברשומות אין סקוריטס רשאית לעסוק בביטוח חיים.

עמודים 834-835, ילקוט הפרסומים 4704, מיום 26.11.1998 מצ”ב ומסומן “ה” (ראה סעיף 29 למצ”ב).

34. עוד פורסם ברשומות, דבר ביטול הרישיון של סקוריטס הישנה, זאת בהתאם לסעיף 22 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ”א – 1981.

עמוד 836, ילקוט הפרסומים 4704, מיום 26.11.1998 מצ”ב ומסומן “ה2” (ראה סעיף 15 למצ”ב).

…

36. לאחר שהתגלה כי סוכנות סקוריטס החדשה ממשיכה לבטח בביטוח חיים היא הונחתה על-ידי משרד האוצר לאתר חברת ביטוח אשר תבצע בעבורה “פרונטינג”.

37. במקרה שלפנינו, מי שנתנה את שירותי ה”פרונטינג” לשנת 1999 היא חברת אררט. עסקה זו הינה מוכרת בענף הביטוח ומקובלת על-ידי המפקח על הביטוח במקרה זה.

כתב הכיסוי מאת אררט לשנת 1999 מצ”ב ומסומן “ו”.

38. בהתאם לאמור לעיל, ניתן לראות כי סקוריטס החדשה פעלה ללא רישיון מבטח בתחום ביטוח החיים בין התאריכים 18.2.98 ועד 1.1.99″.

עובדות אלה לא היו בידיעת “קרן המח”ר”.

במהלך התקופה ועד לחודש מרץ 2001 , ההתחייבויות כלפיה מולאו במלואן, באמצעות “גל את ביילי”.

המכרז בשנת 1999 (1/99)

בשלהי שנת 1999 פרסמה “קרן המח”ר” מכרז חדש: “הזמנה להציע הצעות מחירים למכרז סגור 1/99 לביטוח חיים קבוצתי לעמיתי קרן השתלמות לאקדמאים במח”ר” כשאחד מתנאי ההצעה: “רישיון מבטח ישראלי” .

מדובר בחוזה לתקופה של שלוש שנים עם אפשרות הארכה חד צדדית על-ידי הקרן לשתי תקופות נוספות בנות שנה אחת (נספח “ט” למוצגי התובעת).

ביום 30/11/1999 הגישה “סקוריטס סוכנות ביטוח בע”מ” (סקוריטס החדשה) את הצעתה למכרז בצירוף הצהרה שהיא עומדת בכל התנאים הנדרשים מהמשתתפים במכרז.

ב“פרטים על המשתתף” מופיע הפירוט הבא:

“שם המשתתף: סקוריטס סוכנות ביטוח בע”מ“;

…

“שמות בעלי המניות: גבריאל שפירא.”

…

“שם איש הקשר מטעם המשתתף: “גל את ביילי בע”מ – רוני גל”.

להצעה צורף “רישיון לעסוק בביטוח כמורשה של חתמי לוידס ל”סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ”. (נספח “י” למוצגי התובעת)

ביום 21/12/1999 אישרה ועדת המכרזים את הצעתה של “סקוריטס סוכנות ביטוח בע”מ” בסוברה כי מדובר בחברת “סקוריטס (ביטוח) בע”מ”, החברה עימה הייתה קשורה עד כה.

בהחלטה נאמר בין השאר:

“בהתאם לסיכום ההצעות שהוגשו, נמצא כי ההצעה הטובה ביותר היא של חברת הביטוח סקוריטס שהייתה מבטחת גם בעבר. בנוסף לתעריפים הזולים, קיימת גם האפשרות של החזרים למבוטח כפי שהיה בעבר. יש לציין שבעבר היו החזרים כאלה. לאור זאת, אנו ממליצים להביא לדירקטוריון החלטה להמשך הביטוח בחברת סקוריטס”.

(נספח “כח” למוצגי התובעת)

ביום 2/1/2000 הודיעה הקרן ל“גל את ביילי” על זכייתה של סקוריטס במכרז וכי: “מאחר וביום 31/12/1999 פג תוקפו של הביטוח… להוציא כיסוי זמני (עם התעריפים החדשים) עד לישיבת דירקטוריון הקרן ביום 17/1/2000 ולהעברת פרטים לבנק יהב”.

(נספח “יא” למוצגי התובעת)

במקביל, נשלחה הודעה לחברת הביטוח סקוריטס על זכייתה במכרז, לתחולה מיום 1/1/2000 (נספח “יב” למוצגי התובעת).

ביום 17/1/2000 אישר הדירקטוריון את ההתקשרות לאחר שמר ראובן גולדברג – יו”ר הדירקטוריון – דיווח לחברי הדירקטוריון “שחברת הביטוח סקוריטס זכתה שוב במכרז” (נספח “כט” למוצגי התובעת).

מהאמור עולה, כי בעת קבלת ההצעה של סקוריטס, לא הייתה מודעת “קרן המח”ר” כי היא מקבלת את הצעתה של סקוריטס החדשה בבעלות מר גבי שפירא ולא של סקוריטס הישנה עימה הייתה בקשר ביטוחי עד כה.

בהתאם, הנפיקה סקוריטס החדשה פוליסות ביטוח לתקופות הבאות: 1/1/2000 – 31/12/2000 (נספח “לו”), ו- 1/1/2001 – 31/12/2001 (נספח “לז”).

פוליסה נוספת הונפקה לתקופה מיום 1/1/2002 – 31/12/2002, אולם, כפי טענת סקוריטס החדשה , פוליסה זו לא הונפקה על-ידה, אלא על-ידי “גל את ביילי” ללא הרשאתה.

לעניין זה, ראוי לציין כי ביום 31/12/2001, שלחה “גל את ביילי”/רוני גל מכתב ל“קרן המח”ר”, בו נאמר:

“הנדון: ביטוח חיים לעמיתי הקרן

ברצוננו לאשר את המשך הכיסוי הביטוחי החל מתאריך 01.01.2002, בהתאם לתנאי הפוליסה הקיימת אשר מסתיימת בתאריך 31.12.2001.

הפוליסה החדשה תומצא לידיכם במהלך חודש ינואר”.

(נספח לג’ למוצגי התובעת)

כל אותה עת לא ידעה “קרן המח”ר” כי ל“סקוריטס החדשה” אין רישיון להעניק שירותי ביטוח חיים, כך גם על ההתרחשויות והמגעים של “גל את ביילי” למצוא מבטח חלופי, כפי שיפורט בהמשך.

למעשה, הקשיים והעדר היכולת של “סקוריטס החדשה” להעניק את הכיסוי הביטוחי הנדון החל משנת 1998, עת בוטל רישיונה לעסוק בביטוח חיים.

אם עד לשנת 2001 הצליחה “סקוריטס החדשה” למצוא פתרונות כלשהם, באמצעות “סקוריטס הישנה” וחברת הביטוח “אררט”, הרי שמשנה זו לא היו בידיה פתרונות; בין השאר, בשל דרישת מבטח המשנה להעלאת פרמיית הביטוח.

(ראה ההתכתבויות בנדון עם “גל את ביילי” נספחים “לז” – “מא” לתצהיר מר גבי שפירא).

“גל את ביילי” אשר הייתה מודעת לקשיים אלו, פעלה לאיתור מבטח חלופי, לבקשתה של סקוריטס החדשה, כבר בתחילת שנת 2001.

“גל את ביילי” עשתה כן באמצעות פנייה לחברת ביטוח “אריה”.

ביום 1/3/2001 כתב הנתבע 6 – רחמים אברהם – מנהל רכש בחברת ביטוח “אריה” – מכתב לרוני גל מסוכנות “גל את ביילי”, בו נאמר בין השאר:

“הנדון: קרן השתלמות לאקדמאים במח”ר

הרינו לאשר כי אנו מוכנים לבצע את הביטוח כפי שפרטת במכתבך אלינו בתנאים אותם ביקשת”.

(נספח טו’ למוצגי התובעת)

לטענת חברת הביטוח “אריה”, אין במכתב זה משום כיסוי ביטוחי, אלא הבעת נכונות בלבד לבצע את הביטוח; וכי כך יש לפרש את לשון המכתב.

לטענתה, הפוליסה – נספח “טז” למוצגי התובעת – לא הוצאה על-ידה ולא באישורה.

ביום 8/8/2002 שלחה סקוריטס החדשה /גבריאל שפירא מכתב ל“קרן המח”ר” המבהיר לה כי אין לקרן כיסוי ביטוחי אצל סקוריטס לשנת 2002:

“הנדון: תוכנית ביטוח חיים קבוצתי לעמיתי קרן ההשתלמות

לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע”מ

המפקח על הביטוח העביר אלינו היום, לתדהמתנו, פוליסת ביטוח חיים קבוצתית שלכאורה הוצאה על ידינו לעמיתי קרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה ורוח בע”מ לתקופה 1/1/02 – 31/12/02.

למען הסדר, ברצוננו להדגיש ולבקשכם לרשום לפניכם, כי חברתנו לא הוציאה כל פוליסה כנ”ל לשנת 2002. במידה ופוליסה כזאת אכן הוצאה, הדבר נעשה לא על ידינו, לא באמצעותנו ולא בהסכמתנו.

בכדי להסיר ספק, הרינו להודיעכם בזאת, חד משמעית, כי חברתנו איננה נושאת בכל חבות ביטוחית או אחרת הנוגעת מהפוליסה הנמצאת בידכם, ואשר כאמור לעיל, לא הוצאה על ידינו כלל”.

(נספח יז’ למוצגי התובעת)

הודעה זו הפתיעה מאוד את “קרן המח”ר”. זו הפעם הראשונה שנודע ל“קרן המח”ר” על הקשיים הקיימים ועל העדר הכיסוי הביטוחי.

ביום 15/8/2002 משיב עו”ד בלושטיין היועץ המשפטי של “קרן המח”ר” ל”סקוריטס/גבריאל שפירא”:

“1. מרשתי נדהמה לקבל את מכתבכם מיום 8.8.2002 בו הודעתם כי לכאורה חברתכם “לא הוציאה” כדבריכם פוליסה לביטוח חיים קבוצתי לשנת 2002.

2. טענה זו אינה אמת הואיל ומרשתי אוחזת בפוליסה אשר הוצאה על ידי חברתכם ואשר מהווה פוליסה מחייבת לכל דבר ועניין של חברתכם לתאריכים 1.1.2002 ועד 31.12.2002.

3. לא זו אף זו – במהלך שנה זו שילמה סקוריטס – כתוצאה מהתחייבויותיה על-פי הפוליסה האמורה – כספים לשארי נפטרים.

4. חברת גל את ביילי אישרה למרשתי את נכונות הפרטים האמורים תוך שהיא מציינת – כשלוח שלכם כאמור במסמכי המכרז אשר הוגשו ונחתמו על ידכם – כי טענותיכם אינן נכונות והן חסרות בסיס”.

(נספח 24 למוצגי הנתבע 8)

דברי תשובה התקבלו על-ידי עו”ד קציר – ב”כ סקוריטס:

“לידיעתך ולשם שלמות אוסיף ואציין עוד כדלקמן:

עוד בחודש מארס 2001 פנתה סקוריטס לה”ה גל את ביילי והודיעה להם כי אין באפשרותה לקבל כיסויים לצורך המשך ביטוחה של מרשתך.

ה”ה גל את ביילי אישרו את דבר פנייתה והודיעוה כי המשך הכיסוי הביטוחי למח”ר לא יבוצע עוד באמצעותה של סקוריטס כי אם באמצעות מבטח אחר – חברת אריה חברה ישראלית לביטוח בע”מ.

בכדי להסיר כל ספק, התבקשו ה”ה גל את ביילי לשגר לסקוריטס העתק מהפוליסה שהוצאה על-ידי חברת אריה והם אכן עשו כן במצורף למכתבכם מיום 19.3.01.

לנוחיותך הנני לצרף בזאת העתק ממכתבם של הסוכנים לסקוריטס והפוליסה שצירפו מכתב זה – פוליסה של חברת אריה בע”מ החל בחודש מארס 2001 לטובת מרשתך”.

(נספח י’ לכתב התביעה המתוקן)

כאמור, חברת ביטוח “אריה” מכחישה את קיומה של פוליסת ביטוח זו.

ביום 28/8/2002 הנפיקה “אריה” פוליסת ביטוח המבטחת את עמיתי “קרן המח”ר” בביטוח חיים קבוצתי למקרה מוות, מוות מתאונה ונכות מתאונה לתקופה מ- 28/8/2002 ועד ליום 31/12/2002.

(נספח “יח” למוצגי התובעת)

פוליסה זו, שאין מחלוקת שהנפקתה הייתה כדין באישור משרד האוצר, הונפקה לבקשתו של מר חיים נחמן גת אשר התמנה ליו”ר דירקטוריון קרן המח”ר, לאחר ש”התפוצצה” הפרשה וכדי לא להותיר את עמיתי הקרן ללא כיסוי ביטוחי.

הדבר התאפשר, בין השאר, משום שבידי חברת “אריה” היו כל הפרטים הרלוונטיים לצורך מתן הכיסוי הביטוחי, אשר הגיעו לידיה בשל המגעים שהתקיימו עימה עוד בשנת 2001, לרבות אישור שניתן על ידי מבטח המשנה – חתמי לוידס – לתת כיסוי ביטוחי לכך.

באוגוסט 2002 החלה חקירת המשטרה את הפרשה.

הוגש כתב אישום כנגד הנתבעים רונן גל, חיים ביילי, גבריאל שפירא, וסקוריטס על ביצוע עבירות על פי HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ|א-1981&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_31604” חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ”א – 1981 ועל פי HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק העונשין, התשל|ז-1977&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_31333” חוק העונשין (תיק פלילי 2705/05).

במסגרת הסדר טיעון, הודו והורשעו הנאשמים/הנתבעים ודינם נגזר ביום 1/2/2009.

4. הנזק

עתירת “קרן המח”ר” הינה לפיצוי נזקיה כדלקמן:

( – ) פיצוי עבור 34 תביעות אותם שילמה “קרן המח”ר” ליורשי עמיתי הקרן שנפטרו במקום שהמבטחת תעשה כן.

( – ) תשלום עבור תביעות נכות אותם שילמה “קרן המח”ר” ל- 14 מעמיתה במקום שהמבטחת תעשה כן.

( – ) החזר פרמיה בלתי מנוצלת בתקופת הביטוח בהן סה”כ התביעות ששולמו על-ידי חברת הביטוח לא עלו על 70% מהפרמיה ששולמה (סעיף “ד” לפוליסה).

תשלום התביעות ליורשים ולעמיתים

בתצהירו מיום 2/12/2009 מפרט מר נחמן גת – יו”ר דירקטוריון “קרן המח”ר” – תשלומים ותביעות כספיות אלו:

“3. מלוא נזקיה של התובעת בגין עוולות ומחדלי הנתבעים כולם אשר, בין היתר, הותירו את התובעת ועמיתיה ללא כיסוי ביטוחי, התגבשו באשר התובעת שילמה לנהנים/יורשים של 34 עמיתי התובעת שנפטרו ואשר אמורים היו להיות מכוסים בפוליסות ביטוח החיים הקבוצתי נשוא התובענה. בנוסף, שילמה התובעת ל- 14 עמיתי הקרן אשר אמורים היו להיות מכוסים בפוליסת הביטוח נשוא התובענה, בגין תביעות נכות.

4. תשלום התביעות הן לנהנים והן לעמיתים, התבצע לאחר אישור פרטני שניתן לכל תביעה ותביעה על-ידי ועדה מיוחדת שהקימה הקרן (“הועדה”), על פי ההיתר שנתן אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר (“אגף שוק ההון”), לצורך בחינה ואישור התשלומים לנפגעי תרמית הביטוח.

5. התובעת שילמה כאמור ליורשי 34 העמיתים שנפטרו ואשר אמורים היו להיות מכוסים בפוליסת ביטוח החיים הקבוצתי נשוא התובענה, תשלומים בגין תביעות בסכום כולל של 1,432,881 ₪, נכון למועד כל תשלום.

6. סכום זה כשהוא משוערך ונושא ריבית והצמדה ליום 3.11.09 עומד על סך של 1,815,387 ₪.

…

9. בנוסף, שילמה התובעת ל- 14 עמיתי הקרן אשר אמורים היו להיות מכוסים בפוליסת הביטוח החיים הקבוצתי נשוא התובענה, תשלומים בגין תביעות נכות בסכום כולל נומינלי של 87,606 ₪ נכון למועד כל תשלום.

10. סכום זה כשהוא משוערך ונושא ריבית והצמדה ליום 3.11.09 עומד על סך של 104,791 ₪.

…

א.3 סה”כ תביעות בגין ביטוח חיים ותביעות נכות (ששולמו על-ידי התובעת במקום המבטחים

13. דהיינו, סכום התשלומים ששילמה התובעת עבור תביעות בגין ביטוח חיים ובגין תביעות נכות יחדיו, כשהוא נושא ריבית והצמדה ליום 3.11.09, עומד על סך של 1,920,178 ₪.

לתצהיר צורפו מסמכים התומכים את הנאמר ואת תשלום הסכומים המפורטים.

נתונים ומסקנות אלו מוצאים את ביטויים אף בתצהירו של רו”ח יהודה עזרא מיום 3/12/2009.

החזר תשלומי פרמיה:

סעיף “ד” לפוליסת הביטוח קובע לאמור:

“ד. חלוקת רווחים

שישה חודשים מתום תקופת הביטוח תערוך החברה חשבון רווח והפסד על-פי השיטה הבאה:

מעל 70% (אחוזים) של הפרמיות ששולמו בתביעות במהלך תקופת הביטוח, מותאמות למדד הידוע ביום עריכת החשבון לא תוחזר פרמיה למבוטח.

בכל % (אחוז) מתחת ל- 70% (אחוז) כנ”ל תוחזר פרמיה למבוטח לפי חלוקה שווה בין המבטח לבין המבוטח עד לתקרה של 15% מהפרמיות שישולמו במהלך התקופה, דהיינו בין 40% ל- 70% מסכום הפרמיה ששולמו בתביעות יוחזרו למבוטח מקסימום של 15%”.

על סעיף זה נסובה המחלוקת בין הצדדים.

HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החוזים (חלק כללי), התשל|ג-1973&T=4&FromWord=1&Seif=25” \t “Hok_29522” סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג – 1973, קובע לאמור:

“25. פירוש של חוזה

(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

…

(ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו”.

סעיף זה נדון לאחרונה בהרחבה על-ידי בית המשפט HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=3961&Tik_Ref=10&Tik_Type=12&zad=המוסד לביטוח&T=8&FromWord=1” \t “Psak_663195” ברע”א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ’ סהר חברה לביטוח בע”מ ואח’ (פסק הדין ניתן ביום 26/2/2012):

“24. … ברור, כי כוונת המחוקק בתקנו את החוק, הייתה להבהיר כי יש לתת ללשון משקל משמעותי בפרשנות חוזים. כוונה זו אף נלמדת מלשונו של הסעיף וממבנהו.

…

26. הפירוש הנכון לסעיף המתוקן הוא כדלקמן: חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוק: קיומה של החזקה מבטא את מקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי.

…

27. … ניתן לראות כי המחוקק ביקש לקדש, באמצעות התיקון, שני ערכים – והם: רצון הצדדים לחוזה וודאות משפטית. ערכים אלה, למותר לציין, אינם זרים עמנו , והאיזון ביניהם הוא שעומד בבסיסה של השיטה הפרשנית הנוהגת כיום. כך, הכבוד שניתן לרצון הצדדים הוא שהביא את בית המשפט העליון לשנות מ”תורת שני השלבים” ולאמץ תחתיה מבחן חד-שלבי המתיר לצדדים לפרוש לפני בית המשפט מסכת עובדתית רחבה וכוללת כבר בתחילת תהליך הפרשנות, באופן שמאפשר לבית המשפט להשיג תוצאות מדוייקות יותר – ולאתר באמת ובתמים את כוונתם האמיתית של הצדדים לחוזה (ראו: עניין אפרופים, בעמ’ 300-301; עניין מגדלי הירקות, בעמ’ 30-28, 91-90). בדומה, חשיבותו של עיקרון הוודאות המשפטית הוא שהביא את בית המשפט העליון לגדר ולתחם את השיטה הפרשנית, ולקבוע כי לשון החוזה מגבילה את הפרשנות וכי קיימת חזקה פרשנית שלפיה פרשנות החוזה היא זו שתואמת את פשט הלשון (ראו: עניין אפרופים, בעמ’ 314-313, עניין מגדלי הירקות, בעמ’ 28-26).

28. כללו של דבר, גם התכלית האובייקטיבית של התיקון תומכת בפירוש המאמץ את השיטה הפרשנית שנקבעה בעניין אפרופים ועוצבה בעניין מגדלי הירקות, תוך עיגון החזקה הפרשנית בדבר פשט הלשון. רק כך מושג האיזון הראוי בין רצון הצדדים לבין השאיפה לוודאות משפטית…

…

… המחוקק, כפי שניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק המתוקנת, ומן הפרוטוקולים של דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט, לא ביקש לבטל איזון זה, ולבכר את אחד הערכים על-פני השני; אלא, ביקש הוא, תחת זאת, אך לחדד ולהבהיר, כי עיקרון הוודאות המשפטית מחייב לתת ללשון החוזה משקל משמעותי בתהליך הפרשנות. כאמור, משקל מסוג זה – לא יותר, אך גם לא פחות – ניתן ללשון באמצעות פירוש הסעיף, באופן שעליו עמדנו לעיל”.

מעיון בסעיף ד’ לפוליסת הביטוח, ניתן ללמוד כי כוונת הצדדים הייתה לערוך את ההתחשבנות “שישה חודשים מתום תקופת הביטוח”, בהתייחס לפרמיות ותביעות ששולמו “במהלך תקופת הביטוח”.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בסוגיה כיצד יש לערוך התחשבנות זו ?

דא עקא, שסעיף “ד” לפוליסת הביטוח אינו נותן מענה ברור לכך ולא הובאו בפני ראיות מספיקות לכוונת הצדדים בעת כריתת חוזה הביטוח.

בתצהירו מיום 31/3/2007 מסביר מר נחמן גת:

“135. פוליסות ביטוח החיים הקבוצתי נשוא תובענה זו, כפי שערכו עמיתי התובעת במסגרת סקוריטס, באמצעות גל את ביילי, הינן פוליסות מסוג “השתתפות ברווחים”, מאז שנת 1996/7 ועד לשנת 2002. למיטב ידיעתי כך מקובל גם בקופות גמל אחרות.

136. על פי תנאי הפוליסה, יש לערוך בתוך 6 חודשים מתום כל שנת ביטוח חשבון רווח והפסד, ובהתאם להחזיר לתובעת חלק מהפרמיה ששילמה בהתאם למנגנון כדלקמן:

136.1 היה והתשלומים למבוטחים (תשלומים בגין תביעות עמיתים) עלו על שיעור של 70% לעומת תשלומי הפרמיות, לא הייתה התובעת זכאית להשתתף ברווחים כלשהם.

136.2 לעומת זאת, היה והתשלומים למבוטחים נפלו משיעור של 70% הרי שעד לתקרה של 40%, הייתה זכאית התובעת להחזר של מחצית האחוז על כל אחוז, ובסך הכל עד להחזר מקסימאלי של 15% מהפרמיה ששילמה.

137. במהלך השנים, למעט שנה בודדת (השנה הראשונה לביטוח באמצעות הנתבעים מס’ 1 עד 4 (כולל) – שנת 1996/7), טענו הנתבעים מס’ 1 עד 4, כי לא היו כל רווחים וכי הם שילמו דמי ביטוח למבוטחים בשיעור העולה על 70%, ועל כן, לא זכאית, לכאורה, התובעת לקבל השתתפות ברווחים.

…

140. על פי אומדנו של רו”ח עזרא יהודה מיום 01.01.2003, אשר ניתח את סכומי הפרמיה ששילמה התובעת בשנים אלה לעומת סכומי הביטוח ששולמו לעמיתים, הרי רווחי הפוליסה משנת 1996/7 ועד לשנת 2001, אשר אמורים היו להשתלם לתובעת הינם, למצער, בסך כולל של 1,114,934 ₪.

העתק חוות דעתו של רואה חשבון יהודה עזרא, מיום 01.01.2003, רצ”ב כנספח “מט” לתצהירי זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו”.

בחוות דעתו מיום 1/1/2003 מסביר רו”ח עזרא יהודה את שיטת הבדיקה שבוצעה ותוצאותיה:

“שיטת הבדיקה שבוצעה

2.1 בשלב ראשון נסקרו הקלסרים שנוהלו בקרן, ונרשמה כל תביעה שהוגשה. סכום התשלום נרשם על סמך העתקי שיקים בלבד, והיכן שלא היו כאלה, התביעה לא נרשמה כמשולמת.

יש להבהיר כי לא כל פטירה עומדת בתנאי הפוליסה, בשל גיל הנפטר, משך הזמן מאז תאריך הפטירה וכד’. לפיכך, בהגדרה, אין זכות בין מספר הפטירות לבין מספר התביעות המשולמות.

הנתונים שיוצגו להלן מתייחסים לתביעות משולמות בלבד.

2.2 בשלב שני, נערכה השוואת נתונים עם רשימות התביעות שהועברו אלינו על-ידי חברת סקוריטס (אשר כאמור התייחסה לתקופה שעד פברואר 2001 בלבד).

2.3 מקרים אשר הופיעו ברשימת סקוריטס ולא הופיעו ברישומי הקרן (או שהופיעו ללא העתק צ’ק) הוספו לרשימת התביעות המשולמות.

בגין המקרים הנ”ל בשנת 1999 ו- 2000 (פטירות בלבד) נערכה הצלבה מול רשימת הנפטרים של בנק יהב.

ממצאים

3.1 בהתאם לאמור בפוליסת הביטוח, חלוקת הרווחים תיערך שישה חודשים מתום תקופת הביטוח, כך שמעל 70% של הפרמיות ששולמו בתביעות במהלך תקופת הביטוח, מותאמות למדד הידוע ביום עריכת החשבון, לא תוחזר פרמיה למבוטח.

בכל אחוז מתחת ל- 70% כנ”ל, תוחזר פרמיה למבוטח לפי חלוקה שווה בין המבטח לבין המבוטח, עד לתקרה של 15% מהפרמיות שישולמו במהלך התקופה, דהיינו בין 40% ל- 70% מסכום הפרמיה ששולמו בתביעות יוחזרו למבוטח מקסימום של 15%.

3.2 בהתאם לחוות דעתו של עו”ד בלושטיין, ההתחשבנות צריכה להיערך על-פי תשלום בפועל של חברת הביטוח שבוצע בתקופת הביטוח, ואין להתחשב בתביעות שהתקבלו לאחר שנת הביטוח”.

לחוות הדעת צורפה טבלה המבטאת את סכומי הפרמיות ששולמו בכל שנה ואת שיעור התביעות ששולמו ובהתאם שיעורי הרווח לחלוקה אשר “קרן המח”ר” זכאית לקבלם – סה”כ 1,114,934 ₪ נכון ליום 25/11/2002.

בתצהירו מיום 3/12/2009 עדכן רו”ח יהודה עזרא סכום זה, לאחר שלטענתו “התגבשו הנתונים” והעמידו ע”ס של 2,931,515 ₪, או לחלופין 2,438,320 ₪ נכון ליום 3/11/2009.

מסכום זה יש לנכות סכום של 165,988 ₪, אותו שילמה “סקוריטס” ל“קרן המח”ר” באמצעות “גל את ביילי” בשנת 1998 עבור השנים 1996 – 1997.

שיטת ההתחשבנות על בסיס מזומן, כפי שהלך בה רו”ח יהודה עזרא, נערכה לבקשת התובעת, לאחר שהוצגה בפניו חוות דעתו המשפטית בנדון של עו”ד גדיאל בלושטיין מיום 14/10/2002 בה נאמר, בין השאר:

“7. עתה, להיבט המשפטי:

7.1 על פי נוסח הסעיף, הרי מדובר על פרמיות ששולמו בתביעות במהלך תקופת הביטוח”.

7.2 ניסוח זה אינו מותיר ספקות והוא מתייחס לשני תנאים מצטברים:

7.2.1 המדובר הוא בתשלום בפועל של חברת הביטוח.

7.2.2 התשלום בוצע בתקופת הביטוח.

7.3 הואיל ותקופת הביטוח הינה שנה בלבד (גם על-פי הפוליסה וגם על-פי הדין והוראות המפקח על הביטוח), הרי שההתחשבנות הינה שנתית בלבד ואין להתחשב בתביעות שהתקבלו לאחר שנת הביטוח.

7.4 פרשנות זו מקבלת משנה תוקף מהתנהגות הצדדים אשר ערכו התחשבנות ששולמה בפועל (…). היינו, הצדדים לא היו עורכים ההתחשבנות אלא אם כן סברו הם כי היה עליהם לצפות לתביעות נוספות”. (נספח “מד” למוצגי התביעה)

ייאמר כבר עתה; חוות דעת זו אינה יכולה לשמש אסמכתא לשיטת החישוב הנכונה.

בתצהירו מיום 15/3/2009 כותב עו”ד גדי בלושטיין:

“287. הגשתי את התביעה על בסיס חוות דעת זו בעיניים פקוחות לאור לחצו של גת, מתוך ידיעה ברורה כי כל עילת התביעה הנוגעת להתחשבנות בגין רווחי הפוליסה הינה על כרעי תרנגולת, לשון המעטה וסיכויי ההוכחה של אותה תביעה, קלושים ביותר”.

יש לזכור כי באותה עת כיהן עו”ד בלושטיין כיועץ המשפטי של “קרן המח”ר”, אשר התבקש להגיש את התביעה הנדונה, כפי שגם עשה. מאוחר יותר סיימה “קרן המח”ר” את הקשר עימו, והוא הפך לנתבע בכתב התביעה המתוקן שהוגש.

מנגד, הציגה “סקוריטס החדשה” את חוות דעתו של רו”ח רמי מימון, אשר מפרט את שיטת ההתחשבנות, בה הוא סבור שיש לנקוט:

“5. אופן חישוב התביעות של מבטח

5.1 על פי ניסיוני המקצועי בענף הביטוח, חישוב התביעות של מבטח צריך להתחשב גם בדיווח מאוחר של תביעות שאירעו בשנת הביטוח וכולל את הפרמטרים הבאים:

5.1.1 תביעות משולמות – תביעות ששולמו בתקופת הביטוח.

5.1.2 הפרשה בגין תביעות תלויות – תביעות שדווחו למבטח וטרם יושבו או סולקו במלואם בתקופת הביטוח.

5.1.3 IBNR – תביעות שאירעו בשנת הביטוח וטרם דווחו למבטח.

5.2 התיישנות

5.2.1 על פי HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק חוזה הביטוח, התשמ|א-1981&T=4&FromWord=1&Seif=31” \t “Hok_29524” סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח “תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח”. לפיכך מבוטחים ו/או יורשיהם רשאים להגיש תביעה בגין אירועים שקרו בשנת הביטוח תוך 3 שנים לאחר מכן.

5.2.2 גם בפוליסת הביטוח צוין במפורש שתקופת ההתיישנות הינה “3 שנים מיום שאירע מקרה הביטוח”.

5.3 מאחר ובענף הביטוח תביעות מדווחות למבטח גם לאחר מספר שנים, דבר זה מצריך את המבטח להעריך את שובל התביעות הצפוי כדי להעריך נכון את רווחיותו ואת התחייבויותיו בדו”חות הכספיים שלו לתום השנה בגין אותה שנת ביטוח.

5.4 על מנת לחשב בצורה נכונה את רווחיות פוליסה עם השתתפות ברווחים/החזר פרמיה למבוטח ניתן לחשב את רווחיות הפוליסה באופן ריאלי רק לאחר 3 שנים מתום תקופת וכלכלי) וזאת מאחר והחישוב שערך רו”ח עזרא יהודה מתעלם מתביעות שקרו ולא שולמו או שטרם נתקבלה עליהם הודעה מהעמיתים ו/או יורשיהם”.

במכתבו מיום 11/8/2002 מצדיק רו”ח דן ארד – מבקר הפנים של קרן המח”ר – דרך התחשבנות זו:

“…

3. .. בשנים 1999 ואילך המשיכו להתקבל תביעות מאת קרובי עמיתים אשר נפטרו בשנים 1996/7.

4. אשר על כן, פנתה חברת הביטוח אל הקרן בתביעה להחזיר את השתתפותה ברווחי הפוליסה בשנת 1996/7 בסך 165,988 ₪.

5. רואה החשבון של הקרן ביצע הפרשה לתשלום שבנדון עוד בשנת 2000.

לסיכום, בדקתי את תביעת חברת הביטוח ומצאתיה מוצדקת ותואמת הן את העובדות עליהן התבססה והן את הסכם הביטוח”.

(נספח “מב” למוצגי התביעה)

ממכתב זה עולה, שגם “רואה החשבון” של “קרן המח”ר” התלבט בדבר, ועל כן ביצע הפרשה מתאימה, עוד בשנת 2000 של התשלום שהתקבל ביתר.

בתצהירו מיום 10/5/2009 כותב רו”ח דן ארד:

“30. נושא זכאותה של הקרן לרווחים הוסדר בפוליסות. עם זאת, לגבי שיטת החישוב של הרווחים (מזומן או מצטבר) לא הייתה כל התייחסות ועל רקע זה התעוררה מחלוקת בין הקרן למבטחת.

31. רווחי הקרן הם נגזרת של סך כל תשלומי הפרמיות בניכוי סך כל תשלומי התביעות. כך שלמעשה הרווחיות תלויה, בעיקרה, בשיטת החישוב שננקטת. ומכאן התעוררה אותה מחלוקת.

32. בסופו של דבר ולאחר משא ומתן ודיונים בנושא, הודיע עו”ד בלושטיין בכינוס הדירקטוריון מיום 22/4/1998, כי: “4) גל את ביילי – ביטוח. התחשבנות עם חברות הביטוח על ההפרשים המגיעים לנו. התקיימו דיונים והוחלט לסיים את התחשבנות על שנת 1997 כאשר הסכום שיועבר לקרן יכנס לסעיף נפרד ולא יחולק לחשבון החברים. אם תעלנה תביעות על עבר נתחשבן ונחזיר לחברת הביטוח המגיע לה מסעיף זה” (ההדגשה אינה במקור – ד.א.).

רצ”ב: עותק פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 22/04/1998 מסומן “15”.

33. במילים אחרות, עו”ד בלושטיין הודיע, כי המבטחת זכאית להקטין את רווחי הפוליסה על בסיס מצטבר. לפי שיטה זו, ההתחשבנות נערכת לפי המועד בו התרחש מקרה הביטוח, ולא לפי מועד תשלומי התגמולים בגינו (גם אם שולמו במועד אחר).

34. גם במסמך התחשבנות פרמיות/תביעות שנשלח אלי ביום 22/7/2002 על-ידי רוני גל צוין, כי “על פי תנאי הפוליסה וניסיון העבר הסכומים לשנים 1999 – 2000 – 2001 – 2002 אינם סופיים והינם חלקיים בלבד”.

רצ”ב: עותק התחשיב מיום 22/07/2002, מסומן “16”.

פיסקה זו נועדה להכפיף את התחשיב לאפשרות, כי יתכנו תביעות נוספות בגין אותן שנים (1999 עד 2002) וכי תגמולי הביטוח בגינם יצורפו לתחשיב שיערך בשנה שבו שולמו, ויקטינו את הרווחים בהתאם.

35. כאמור לעיל, שיטת חישוב זו הייתה מקובלת על דירקטוריון הקרן ועל עו”ד בלושטיין, שטען כי זו הפרשנות המשפטית של תנאי הפוליסה לעניין ההתחשבנות”.

וכך מצא הדבר את ביטויו ב“פרוטוקול ישיבת דירקטוריון הקרן מיום 2/4/1998:

4) גל את ביילי- ביטוח

התחשבנות עם חברת הביטוח על ההפרשים המגיעים לנו. התקיימו דיונים והוחלט לסיים את התחשבנות על שנת 1997 כאשר הסכום שיועבר לקרן יכנס לסעיף נפרד ולא יחולק לחשבון החברים. אם תעלנה תביעות על עבר נתחשבן ונחזיר לחברת הביטוח המגיע לה מסעיף זה”.

(נספח 15 לתצהיר רו”ח ארד)

מחלוקת זו גם מצאה את ביטויה בפתח מכתבו/חוות דעתו של עו”ד גדיאל בלושטיין מיום 14/10/2002 עליו נסמכת קרן המח”ר:

“הנדון: קרן ההשתלמות לאקדמאים – פוליסה משתתפת ברווחים

לבקשתך, הנני לחוות את דעתי בסוגיה כדלקמן:

1. הקרן הייתה מבוטחת בביטוח חיים קבוצתי בפוליסה משתתפת ברווחים וזאת בחברת סקוריטס.

2. על פי הנוסחה שנקבעה בפוליסה, הרי שישה חודשים לאחר תום שנת ביטוח יערך חשבון רווח והפסד ובמידה והתביעות שהוגשו ישולמו במהלך תקופת הביטוח נופלות מ- 70% מסכום הפרמיה ששולמה, הרי תוחזר חלק מהפרמיה לקרן כך שהיא תקבל עד 15% בטווח שבין 40% ל- 70%.

3. בשנת 1996 – 1997 קיבלה הקרן החזר פרמיה בסך של 165,988 ₪ וזאת בהתאם לנוסחה שפורטה דלעיל.

4. בשנים שלאחר מכן, התקבלו תביעות שאירי עמיתי הקרן בגין 1996 – 1997 וכתוצאה מכך הרווחיות שדווחה לכאורה לא הייתה נכונה וחברת גל את ביילי שהינה סוכן הביטוח, ביקשה את החזר הכספים ששולמו.

5. רואה החשבון ביצע הפרשה בספרים בשנת 2000 ואולם, בפועל הסכום לא הועבר לסקוריטס או לגל את ביילי.

6. מבקר הפנים של הקרן בדק את הדרישה מצידה החשבונאי ומצא כי מבחינה חשבונאית, הדרישה מוצדקת.”

בהמשך מביע עו”ד בלושטיין את דעתו המשפטית באשר לפירוש הנכון שיש ליתן לסעיף ד’ בפוליסת הביטוח ומסיים בהסתייגות הבאה:

“7. …

7.5 עם זאת, אין הקרן יכולה להתכחש לתביעות המאוחרות שהגיעו ושולמו ואלו יוכנסו לחשבון של שנת 1999 (עת שולמו בפועל על-ידי חברת הביטוח). כפי שידוע, בכל מקרה היו התביעות ששולמו בשנת 1999 גבוהות מ- 70% מסכום הפרמיה ששולמה, כך שהקרן, מצד אחד לא הייתה זכאית להחזר וחברת הביטוח מצד שני לא זכאית להחזר הכספים ששילמה בגין שנים קודמות”.

(נספח “מד” למוצגי התביעה)

על בסיס הנחות יסוד אלו, השונות זו מזו, ערכו שני רואי החשבון את חישוביהם:

רואה חשבון יהודה עזרא ערך את חישוביו, על בסיס ההפרש בין תשלום הפרמיות לבין תשלום התביעות בסוף כל שנת ביטוח, כאשר החישוב נעשה בסוף השנה הקלנדרית.

רואה חשבון רמי מימון ערך את חישוביו על בסיס ההפרש בין תשלום הפרמיות בשנת ביטוח מסוימת מול תשלום התביעות המתייחסות לאותה שנה, באופן מצטבר, וגם אם הן הוגשו בשנים מאוחרות יותר.

גם במסד הנתונים על פיהן נערכו החישובים, יש הבדל בין שתי חוות הדעת.

רו”ח רמי מימון מתבסס על דיווח נתוני פרמיות הביטוח והתביעות ששולמו, כפי שנמסר ל“סקוריטס החדשה” על-ידי “גל את ביילי” – דיווח שהתברר כלוקה בחסר ובלתי אמין. מסקנתו הינה כי: “מגיעים החזרי פרמיה, רק עבור השנים 1998 – 1996 המסתכמים בסך 251,985 ₪ מתוכם העבירה גל את ביילי 165,988 ₪ ל”קרן המח”ר”.

דא עקא, שהנתונים הכספיים שעל-פיהם ערך רו”ח מימון את חוות דעתו, אינם משקפים את המציאות, גם על פי דברי גבי שפירא – הבעלים והמנהל של “סקוריטס החדשה”.

הפקדת פרמיות הביטוח על-ידי עמיתי הקרן נעשתה בבנק יהב, אשר היה מעבירם ל“גל את ביילי”, שאמורה הייתה להעבירם לסקוריטס. הדבר נעשה בחסר ולא באופן מסודר.

בחוות דעתו כותב רו”ח רמי מימון:

“11.1.4 מר גבי שפירא נציג סקוריטס ציין בפני כי לא נעשו התאמות פרמיה הנדרשות לפי הצעת הביטוח הואיל ולא דווח לסקוריטס על שינוי במספר חברי הקרן המדווחים מול הצעת הביטוח”.

ללמדך, עד כמה בלתי מדויקים וחסרים היו הנתונים שהיו בידי “סקוריטס החדשה” על בסיסם נערכה חוות הדעת של רו”ח רמי מימון.

גם רו”ח יהודה עזרא נתקל בקשיים ללקט את מלוא הנתונים, אם בשל העדר דיווחים מסודרים, אם משום העדרם של מסמכים שנתפסו על-ידי משטרת ישראל בעת חקירתה את הפרשה. חוות דעתו אמנם הוגשה לאחר שניתנה למשרדו האפשרות לעיין במסמכים רבים יותר מאלו שעמדו לרשותו של רו”ח רמי מימון, אך גם זו תוקנה בתצהירו מיום 3/12/2009.

בתצהירו מסביר את הדבר רו”ח יהודה עזרא:

“23. … משרדי ביקש לקבל את כל האסמכתאות הקיימות בקרן בגין תביעות העמיתים הללו משנת 1996 (שנה בה החלה ההתקשרות עם גל את ביילי וסקוריטס). אז התברר, שמרבית הקלסרים ובהם החומר הנדרש, הוחרמו על-ידי משטרת ישראל, במסגרת חקירת הפרשה.

חלק מהקלסרים היו ברשות הקרן והם הוחרמו וחלקם האחר היה ברשות המבקר הפנימי אשר הועברו מאוחר יותר לעיוננו לצורך המטלה.

נציג ממשרדי, מר עברוני, קיבל לאחר זמן מה היתר לעיין בחומר שבידי המשטרה. החומר עובד (שכן, כאמור בתחשיבים הנ”ל, מעבר לשמירת המסמכים, הקרן לא ניהלה רישום ומעקב מפורט אחר התביעות ולא היה בסיס נתונים), וכמו כן הוצלב מול רשימת תביעות מסקוריטס שהתייחסה לתקופה שעד 2/01, ובהסתמך עליו עודכנה ההפרשה בדו”חות הכספיים של הקרן ל- 30/9/02, לסך של 1,461 אלפי ₪, רצ”ב ומסומן כנספח “ו”.

לציין, כי גם בחוות דעתו של רו”ח רמי מימון מפורטים הנתונים שהתקבלו מבנק יהב, אלא שהוא בחר להסתמך על הנתונים החסרים שנמסרו לו על ידי “סקוריטס החדשה.”

ללמדך, שהחסר במסמכים, העדר רישום מדויק של נתונים וחסר בנתונים מדוייקים של תשלום תביעות העמיתים ויורשיהם על-ידי “גל את ביילי” אינו מאפשר לערוך בצורה מדוייקת את ההתחשבנות בין הפרמיות והתביעות ששולמו. זאת, להבדיל מהתשלומים שביצעה “קרן המח”ר” בעצמה לעמיתי הקרן, לאחר ש”התפוצצה הפרשה”, עליהן יש תיעוד מפורט המצורף לתצהיר מיום 2/12/2009 של מר נחמן גת ותצהירו של רו”ח יהודה עזרא מיום 3/12/2009.

עדיין נותרה המחלוקת המהותית באשר לשיטת החישוב.

האם יש לערוך את החישוב על בסיס תשלום מזומן – פרמיות ששולמו פחות תביעות ששולמו בשנת ביטוח מסוימת – כפי המופיע בחוות הדעת של רו”ח יהודה עזרא ?

או;

האם יש לערוך את החישוב על בסיס מצטבר, קרי, לייחס לשנת ביטוח מסוימת גם את התביעות הכספיות המתייחסות לשנה זו, אשר שולמו בשנים מאוחרות יותר, כפי חוות דעתו של רו”ח רמי מימון?

ביום 30/7/2010 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכם הפשרה בין “קרן המח”ר” לבין הנתבעים 6 – 1.

נוכח “הסכם הפשרה” זה, אין צורך להכריע במחלוקת בדבר שיטת החישוב הנכונה.

בהסכם הפשרה נאמר, בין השאר:

“… התובעת והנתבעים 1-6 (להלן: “הנתבעים המתפשרים”) מתכבדים להודיע לבית המשפט הנכבד כי הם הגיעו ביניהם להסדר פשרה, והם מבקשים מבית המשפט הנכבד ליתן לו תוקף של פסק דין חלקי.

התובעת מבקשת להמשיך בתביעה נגד הנתבע 7, מר ראובן גולדברג, ונגד הנתבע 8, עו”ד גדיאל בלושטיין, לגבי יתרת סכום התביעה בניכוי סכום הפשרה, בסך של 2,077,388 ₪, כמפורט להלן.

…

4. התובעת והנתבעים המתפשרים הסכימו כי לסילוק מלא, סופי ומוחלט של התובענה נגד הנתבעים המתפשרים ו/או מי מטעמם או מכוחם ו/או מבטחיהם ו/או שלוחיהם, לרבות כל טענה ו/או דרישה, מכל מין וסוג שהוא, בקשר עם התובענה, ומבלי שהדבר יהווה ויתור על טענות כלשהן של הנתבעים ו/או הודאה מצידם כטענות כלשהן הנטענות במסגרת התובענה ו/או בחבות ו/או באחריות כלשהי לנזקים כלשהם הנטענים במסגרת התובענה, לפנים משורת הדין, ולצרכי פשרה בלבד, ישלמו הנתבעים המתפשרים לתובעת, סכום חד פעמי, סופי ומוחלט בסך כולל שכ”ט, מע”מ והוצאות מכל מין וסוג שהוא, של 1,575,000 ₪ בלבד (מיליון וחמש מאות ושבעים וחמישה אלף ₪ בלבד) (להלן: “סכום הפשרה”), בהמחאות ערוכות לפקודת התובעת, והכל בכפוף למוסכם להלן.

…

13. בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן להסכם תוקף של פסק דין חלקי. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לאפשר לתובעת להמשיך בתביעות נגד הנתבע 7, מר ראובן גולדברג וכנגד הנתבע 8 עו”ד גדיאל בלושטיין, לגבי יתרת הסכום התביעה בניכוי סכום הפשרה בסך של 1,575,000 ₪ שישולמו על-פי הסכם פשרה זה. קרי, התביעה תופחת לסך של 2,077,388 ₪ הכולל הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת הביעה ועד ליום 20.7.10″.

ברי, כי סכומי הפרמיות ששולמו על-ידי עמיתי “קרן המח”ר” מצויים בידיהם של מי מהנתבעים 1 – 6.

תשלום הרווחים ל“קרן המח”ר” היה אמור להתקבל מ”סקוריטס החדשה” מתוך פרמיות הביטוח אשר מצויות אצלה או אצל “גל את ביילי” – סוכנות הביטוח אשר פעלה מטעמה וייצגה אותה מול “קרן המח”ר”.

בסעיף 5 ל“הסכם הפשרה” נאמר, כי מתוך סה”כ סכום הפשרה – 1,575,000 ₪ – חלקה של סקוריטס הינו 745,000 ₪ על-פי החלוקה הבאה:

“5. סכום הפשרה ישולם באופן הבא (להלן: “החלוקה”):

…

5.2 סך של 745,000 ₪ ישולם על-ידי סקוריטס סוכנות ביטוח בע”מ. חלקה של סקוריטס ישולם באופן הבא:

5.2.1 סך של 250,000 ₪ עבור חלקה של סקוריטס בתשלום דמי הביטוח לשארים על-ידי הקרן ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה.

5.2.2 סך של 495,000 ₪ עבור חלקה של סקוריטס בגין החזר לקרן של חלקה ברווחים מפוליסת הביטוח, ישולם ב- 9 תשלומים חודשיים שווים צמודים למדד המחירים לצרכן ונושאי ריבית שנתית בשיעור 4%, החל מתום 30 ימים ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה, וזאת כנגד ערבות אישית של מר גבי שפירא”.

לכך יש להוסיף סכום של 165,988 ₪ אשר שולם בשנת 1998, עבור הביטוח לשנת 1996-1997.

ללמדך, כי ב“הסכם הפשרה” הסדירו “קרן המח”ר” והנתבעים 1 – 6 את נושא חלוקת רווחים זו ואין הקרן זכאית לפנות אל הנתבעים 7, 8 לקבלת סכומים נוספים בנושא זה. לא מתקבל על הדעת שמחד גיסא, יחזיקו הנתבעים 1 – 4 את כל כספי הפרמיה בידיהם, וכי התובעת תגיע עימם להסדר כספי על שיעור רווחי פוליסת הביטוח אותם היא זכאית לקבל מן הנתבעים 1 – 4 ומאידך גיסא, תדרוש מהנתבעים 7, 8 תשלומים נוספים על רווחי פוליסת הביטוח. אם אפשרות זו הייתה קיימת, שהרי זכאים היו הנתבעים 7, 8 לחזור אל “סקוריטס החדשה” המחזיקה בכספים אלו (וגם אם אלו לא הועברו אליה במלואם על ידי שלוחה/נציגה “גל את ביילי”) ולתבוע ממנה את החזר אותו חיוב שבפסק הדין. יש להניח כי הצדדים הגיעו להסדר שב“הסכם הפשרה” נוכח המחלוקת שהייתה קיימת ביניהם בעניין שיטת ההתחשבנות והעדר היכולת לערוך חישוב מדוייק של תשלומי הפרמיות ותביעות העמיתים והיורשים, בשל הקשיים שפורטו לעיל. כל אחד מהם העדיף את דרך הפשרה בטרם הכרעת בית המשפט במחלוקת.

נוכח האמור, אין צורך לדון בנושא “מס הבולים” שהוא שולי לחלוטין.

שונים הם פני הדברים באשר לתשלום תביעות היורשים והעמיתים:

מדובר בתביעות אותן שילמה “קרן המח”ר” לעמיתים ויורשים בשל העדר כיסוי ביטוחי – תוצאת מעשי ומחדלי הנתבעים. הסכומים אותם שילמה “קרן המח”ר” הוכחו בפני.

ברי, כי “קרן המח”ר” זכאית להחזר כספים אלו, בניכוי הכספים אותם קיבלה עבור רכיב זה ב”הסכם הפשרה“.

לאמור, עת נאמר ב“הסכם הפשרה” כי “התובעת מבקשת להמשיך בתביעה נגד הנתבע 7 מר ראובן גולדברג ונגד הנתבע 8 עו”ד גדיאל בלושטיין לגבי יתרת סכום התביעה”, ניתן לעשות כן אך ורק לגבי יתרת התביעה המתייחסת לתשלומים בו נשאה “קרן המח”ר” בתביעות ביטוח חיים ותביעות נכות, עקב העדר כיסוי ביטוחי.

לעניין זה, “הסדר הפשרה” מסדיר את מערכת היחסים בין קרן המח”ר לבין הנתבעים 1 -6 ואינו מסדיר, את מערכת היחסים בין קרן המח”ר לבין הנתבעים 7 – 8 : ראובן גודלברג ועו”ד גדי בלושטיין. על נתבעים אלו יהיה לשאת בחלקם בנזק זה, ככל שתיקבע אחריות כזו.

סך כל תביעת התובעת – “קרן המח”ר” – בגין החזר תביעות ביטוח חיים ששולמו ליורשים, ותביעות נכות, בהן נשאה “קרן המח”ר”, נכון ליום 3/11/2009, הינה 1,920,178 ₪ (ראה תצהיר נחמן גת מיום 2/12/2009 ותצהיר רו”ח עזרא יהודה מיום 3/12/2009).

סכום זה משוערך להיום (הצמדה + ריבית) הינו: 2,130,678 ₪.

5. האחריות:

א. כללי:

כתב התביעה מופנה לשתי קבוצות:

קבוצת הביטוח : הכוללת את הנתבעים 6 – 1.

קבוצת בעלי תפקיד ב“קרן המח”ר” : הכוללת את הנתבעים 7, 8.

הנתבעים 7, 8 הגישו הודעות צד שלישי כלפי כל מי שהיה לו קשר כלשהו לנושא הנדון – דירקטורים, רואי חשבון, אנשי אוצר, עורכי דין ומבטחי משנה – גם אם מדובר בקשר רחוק וקלוש ביותר. לא היה מקום לעשות כן. מן הראוי היה להתרכז באותם גורמים ואישים הקשורים באופן ישיר לנושא ואשר קיימת נגדם עילת תביעה מבוססת ואיתנה.

ברי, כי אחריותם של הצדדים השלישיים נגזרת מאחריותם של הנתבעים 7, 8 – מגישי הודעות אלו. על כן, בשלב ראשון, תיקבע אחריותם של נתבעים אלו, ורק לאחר מכן, בשלב שני, אדון באחריותם של הנתבעים בהודעות צד ג’.

ב”הסכם הפשרה” שקיבל תוקף של פסק דין נאמר:

“12. הסכם זה והחלוקה האמורה מסיימים בזאת באופן סופי ומוחלט גם את כל המחלוקות בין הנתבעים המתפשרים לבין עצמם. להסרת ספק, התובעת וכל הנתבעים המתפשרים, לרבות הנתבעת 5, שומרים על כל טענותיהם כלפי הנתבעים 7 ו- 8 גולדברג ובלושטיין, שאינם צדדים להסכם פשרה זה”.

נוכח האמור, אין עוד צורך לקבוע את חלקו היחסי של כל אחד מהנתבעים 6 – 1 (שתכונה להלן: “קבוצת הביטוח“). כל שנדרש הוא, לקבוע את שיעור האחוז המצטבר והכולל של “קבוצת הביטוח” מתוך 100% האחריות הכוללת; ובהתאם, את חלקו של כל אחד מהנתבעים 7, 8 מתוך אחריות כוללת זו, אם קיימת כזו.

בדברי הסיכום טען עו”ד בלושטיין:

“35. ביום 30.7.2010 אישר בית המשפט הנכבד את הבקשה והסדר הפשרה.

העתק פסק הדין נספח 17 לתיק המוצגים.

36. לשונה של הבקשה והסדר הפשרה הוא כדלקמן: הנתבעים 1 עד 6 משלמים סכומים שונים לתובעת בגין תביעתה; כל הסכומים המשולמים ללא יוצא מן הכלל, נעשים תוך כפירה מוחלטת בכל טענות התובעת ותוך דחיה מוחלטת של אחריות ו/או חבות. ראה: סעיף 2 להסכם הפשרה; עוד נקבע כי איש מהצדדים אינו מוותר על תביעות ו/או טענות ו/או כי יש בפשרה משום הודאה בטענות מי מהצדדים זה כלפי זה. ראה: סעיפים 3 ו- 4 להסכם הפשרה; ההסכם האמור מסיים באופן “סופי ומוחלט” את כל התביעות והטענות האחד כלפי מישנהו. ראה: סעיף 3 להסכם הפשרה.

37. בית המשפט הנכבד מופנה גם לסעיפים 10, 11 ו- 12 להסכם הפשרה.

38. סעיף 7 להסכם הפשרה קובע כי: “התביעה נגד כל הנתבעים המתפשרים תידחה ללא צו להוצאות“. הנה כי כן, הצדדים קבעו כי אין ברצונם לברר עוד את הטענות שיש להם האחד כלפי השני וכי הם לא יעוררו עוד, האחד כלפי השני, כל טענה שהיא, והתביעה נדחית.

39. סעיף 72 לכתב התביעה המתוקן שהגישה הקרן, קובע כדלקמן:

“מר ראובן גולדברג ועו”ד גדיאל בלושטיין חבים באחריות אישית כלפי התובעת, כמפורט להלן:

72.1 ככל שיקבע בית המשפט, כי התובעת התרשלה רשלנות תורמת כלשהי (דבר המוכחש), הרי שרשלנות זו מקורה בהתנהגותם של מר ראובן גולדברג ועו”ד גדיאל בלושטיין (הנתבעים מס’ 7 ו- 8)”.

…

43. הנה כי כן, מקום בו התביעה כנגד הנתבעים 1 עד 6, החייבים העיקריים נדחתה, ובהעדר קביעה שיפוטית אודות רשלנותה התורמת של הקרן (במסגרת היחסים שבין המשיבה לבין הנתבעים 1 עד 6), לא קמה ולא יכולה לקום כל עילת תביעה כנגד עו”ד בלושטיין – כך על פי כתב התביעה עצמו.

44. כמפורט לעיל ולאור לשונו הברורה של הסכם הפשרה, קביעת רשלנות זו, לא תוכל עוד לעולם לקום או להיקבע הואיל והקרן והנתבעים 1 עד 6 הגיעו להסכם פשרה על פיו הם דוחים האחד את טענותיו של השני ומתחייבים שלא להעלות עוד טענות אלו.

45. משהסתיימו טענות הנתבעים 1 עד 6 כלפי הקרן במסגרת הסכם הפשרה ביניהם, ובכלל זה טענות הרשלנות לכאורה שהעלו נתבעים אלו כלפי הקרן, לא יכולה לקום עוד לתחיה או להתעורר עוד כל עילת תביעה כנגד עו”ד בלושטיין. מבחינה משפטית, המדובר בהשתק עילה (השוו: HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=102&Tik_Ref=88&Tik_Type=6&zad=אבוניל נ$$$&T=8&FromWord=1” \t “Psak_710905” ע”א 102/88 אבוניל נ’ אבוניל, פ”ד מו (1) 741) ולחלופין בהשתק שיפוטי”.

בדברי הסיכום הצטרף הנתבע 7 ראובן גולדברג לטיעון זה.

עמדה זו של עו”ד בלושטיין כבר נדחתה על-ידי בית המשפט בהחלטה מיום 27/10/2010, בה נאמר, בין השאר:

“… [ש] הסכם הפשרה אינו מסיים את הדיון בתיק אלא מבטא הסדר בין התובעת ובין הנתבעים 6 – 1 לגבי הסכום אותו ישלמו נתבעים אלו לתובעת, מבלי לגרוע מזכות התובעת לתבוע את יתרת סכום הנזק הנטען מהנתבעים 8, 7 כפי חלקם של כל אחד מנתבעים אלו.

…

הסכם הפשרה, סיים את ההתדיינות בין הנתבעים 1 – 6 כלפי התובעת, וכן את החלוקה הפנימית ביניהם.

הסכם הפשרה, לא סיים את ההתדיינויות בין הנתבעים 1 – 6 לבין הנתבעים 7 – 8″.

אוסיף ואומר;

אחריותם הנטענת של הנתבעים 7, 8 מופיעה במספר סעיפים בכתב התביעה המתוקן ולא רק בסעיף 72 עליו נסמכים הנתבעים:

“16. הנתבעים מס’ 7 ו- 8 מר ראובן גולדברג ועו”ד גדיאל בלושטיין, היו במועדים הרלבנטיים בעלי תפקידים בכירים בתובעת, אשר ניהלו מטעם התובעת את כל ההתקשרות, המכרז, והפעולה השוטפת נשוא הביטוח, והם התרשלו כלפי התובעת, כל אחד מהם כפי חלקו, במילוי תפקידם בהתנהלותם מול הנתבעים האחרים, או חמור מכך – לא פעלו כנדרש מהם להגנת האינטרסים של התובעת ועמיתיה. בכך הפרו הנתבעים 7 ו- 8 את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, כל אחד כפי חלקו וכפי חובותיו, כלפי התובעת ואת חובת האמונים כלפיה, הכל כפי שיתואר להלן.

17. ההפרות כאמור גרמו לתובעת ולעמיתיה, אשר היא משמשת כנאמן להם, נזק כספי רב בהיקף של מיליוני שקלים, אשר יכולים היו להיחסך לו היו הנתבעים 7 ו- 8, ביחד ולחוד, מבצעים את תפקידם כהלכה ומבצעים בדיקות מינימליות שנדרשו כדי למנוע את הנזק. זאת, מבלי לגרוע כמלוא הנימה במאומה מאחריותם העיקרית של הנתבעים 1 עד 6, כמעוולים עיקריים כלפי הקרן, כל אחד כפי חלקו.

…

62.4 הנתבעים 7 ו- 8 מצידם התרשלו בפיקוח הנדרש על מעשי שאר הנתבעים באופן שאיפשר את התרמית האמורה. זאת ייאמר, מבלי לגרוע כהוא זה מאחריותם העיקרית של הנתבעים 1 עד 6.

…

62.8 הנתבעים מס’ 1 עד 8, כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד, פעלו לא כפי שהאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, נהגו בחוסר מיומנות ובחוסר זהירות רבתי.

…

62.19 הנתבעים 7 ו- 8, אשר ניהלו מטעם התובעת את המכרז, ההתקשרות והביצוע השוטף של הביטוח נשוא התובענה, במעשיהם ובמחדליהם הפרו את חובת הזהירות וחובת הנאמנות אותן הם חבים כלפי התובעת ועמיתיה – ומטעם זה נושאים הם באחריות אישית לנזקים שנגרמו בשל מעשיהם ומחדליהם”.

ללמדך, שהתביעה כנגד הנתבעים 7, 8 אינה רק תביעה על בסיס הרשלנות התורמת של “קרן המח”ר”, אלא תביעה אישית כנגד הנתבעים 8, 7 על מלוא התביעה, כאשר על כל אחד מן הנתבעים 8 – 1 לשאת בנזק, כפי חלקו.

“הסדר הפשרה” בין התובעת ל“קרן המח”ר” ובין הנתבעים 6 – 1, וההסכמה כי התביעה כנגד הנתבעים 8, 7 תיוותר על יתרת סכום התביעה, משמעם כי היתרה שנותרה הינה תוצאת ניכוי חלקם של הנתבעים 6 – 1 (קבוצת הביטוח).

וכך נאמר בהחלטת בית המשפט מיום 27/10/2010:

“קרי, על התובעת יהיה להוכיח את שיעורו של מלוא הנזק ואת שיעור אחריותם, אם בכלל של הנתבעים 7 ו- 8 לנזק זה.

על בית המשפט יהיה לקבוע את חלקו ותרומתו של כל אחד מהנתבעים 8 – 1 לנזק זה, גם במסגרת היחסים הפנימיים ביניהם, לרבות זכויות השיפוי ו/או השיבוב להם טוענים הנתבעים 8 – 7. אם תיוותר יתרה לתשלום, מעבר לתשלום אותו כבר קיבלה התובעת מן הנתבעים 1 – 6, יהיה על הנתבעים 8 – 7 לשאת ביתרה זו, כל אחד כפי חלקו. באותה המידה יהיו רשאים הנתבעים 6 – 1, לבקש שיפוי מהנתבעים 8 – 7, כפי חלקם בתשלום בו נשאו כבר הנתבעים 1 – 6″.

“הסכם הפשרה“, מבטא את הסכום הכספי בו היו נכונים הצדדים לו לסיים את התיק ללא הכרעה בשאלת האחריות.

“הסכם הפשרה” לא דן בנושא חלוקת האחריות.

“הסכם הפשרה” מסדיר את מערכת היחסים בין התובעת לבין “הנתבעים המתפשרים” בלבד. דחיית התביעה כלפי “הנתבעים המתפשרים” הינה בכפיפות להסדרים המופיעים ב“הסכם הפשרה”.

“הסכם הפשרה” משאיר על כנה את התביעה כנגד הנתבעים 8, 7.

כתב התביעה המתוקן מייחס לנתבעים 8, 7 את מלוא האחריות לגרם הנזק, יחד עם שאר הנתבעים; כל אחד כפי חלקו.

בעקבות “הסכם הפשרה” והאמור בו, יתרת התביעה כנגד הנתבעים 8, 7 הצטמצמה כמפורט לעיל בפרק “הנזק”.

ב. אחריות קבוצת הביטוח/ (נתבעים 1-6)

האחריות העיקרית לנזק ולחסר הכספי ב“קרן המח”ר” מוטלת על “קבוצת הביטוח”.

סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ:

ביום 26/3/1997 רכשה ג.ש. סוכנות לביטוח אלמנטארי וימי (1997) בע”מ בבעלות גבי שפירא את חברת סקוריטס (ביטוח) בע”מ (להלן: “”סקוריטס הישנה”). לימים, שינתה ג.ש. סוכנות לביטוח אלמנטארי וימי (1997) בע”מ את שמה לסקוריטס (סוכנות לביטוח) 1997 בע”מ (להלן: “”סקוריטס החדשה”).

בשלהי שנת 1999 פרסמה “קרן המח”ר” מכרז לאיתור חברת ביטוח אשר תבטח בביטוח חיים קבוצתי את עמיתי הקרן.

אחד מתנאי המכרז היו:

“המשתתף הינו בעל רישיון מבטח ישראלי על שמו, בתוקף לתקופת ההתקשרות, לפי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ”א – 1981”.

ברי כי הכוונה, לענייננו, ברישיון בר תוקף למתן שירותי ביטוח חיים.

ביום 30/11/1999 ניגשה למכרז סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ, הגם שעל-פי הרישיון שניתן לה ביום 18/2/1998 היא לא הייתה מורשית לעסוק בביטוחי חיים. (ראה הרישיון – נספח ג’ לתצהיר אריק פרץ).

לא זו אף זו;

במכתבו מיום 19/2/1998, מבהיר מר ישראל תורג’מן ממשרד האוצר לסקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ, כי החל ממועד זה בטל הרישיון של סקוריטס (ביטוח) בע”מ מכוחו פעלה סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ עת רכשה את סקוריטס (ביטוח) בע”מ:

“תשומת לבכם לאמור בסעיף 2.ב ו- ג למכתבנו הנ”ל בדבר ביטול הרישיון של סקוריטס (ביטוח) בע”מ הנכנס לתוקפו בעת קבלת רישיון זה”.

(נספח “ד” לתצהיר אריק פרץ)

במקביל, פורסם ברשומות דבר ביטול הרישיון שהיה קיים לסקוריטס (ביטוח) בע”מ לעסוק כמורשה של חתמי לוידס בכל הענפים שבהם הורשתה לעסוק בישראל. כמו כן, פורסמו הענפים בהם רשאית לעסוק סקוריטס (סוכנות לביטוח) 1997 בע”מ. הענף של ביטוח חיים אינו כלול ברישיון זה.

(נספח “ח” למוצגי התביעה)

ללמדך, שאין ולא יכולה להיות כל מחלוקת כי בעת שניגשה “סקוריטס החדשה” למכרז בשנת 1999, היא לא הייתה מורשית לעסוק בביטוח חיים ואסור היה לה לגשת למכרז זה.

מכאן, שהצהרת “סקוריטס החדשה” בעת שניגשה למכרז “כי אנו עומדים בכל התנאים הנדרשים מהמשתתפים במכרז”, לא הייתה נכונה.

“סקוריטס החדשה”/גבי שפירא גם לא עדכנו את “קרן המח”ר” על חילופי המבטחים – “סקוריטס החדשה” במקום “סקוריטס הישנה” – ועל המגעים המתנהלים עם משרד האוצר להסדרת נושא רישיון ביטוח חיים ל”סקוריטס החדשה” ועל הסדרת מתן הכיסוי הביטוחי הזמני עד למציאת פיתרון קבע. אם הדבר היה נעשה, בזמן אמת, יתכן והפרשה הייתה נמנעת.

אני דוחה את טענתו של גבי שפירא, כפי שמצאה את ביטויה בעמ’ 189 לפרוטוקול:

“… הבעיה של הרישיון נפתרה על-ידי המפקח על הביטוח שדרש ממני לבצע פעולה פרונטית בחברת ביטוח ישראלית – אררט – וגם אז המפקח בשנת 99′ וגם בשנת 00′”.

(עמ’ 189 לפרוטוקול)

הסבר וטיעון זה אינו מתיישב עם ההודעה שנשלחה ל“סקוריטס” (לידי גבי שפירא) על-ידי מר ישראל תורג’מן ממשרד האוצר:

“בקשתכם לקבלת רישיון מבטח כמורשה לחתמי לויידס בישראל

ב. סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ תהיה אחראית להסדרת ה- RUN OFF (חיסול יתרת התביעות):

(1) בגין הפעילות הישנה של סקוריטס (ביטוח בע”מ).

(2) בגין פעילות העבר של חברת הביטוח הזרה קורנהיל המיוצגת על-ידי רקורד (סוכנויות ביטוח) בע”מ – חב’ בת של סקוריטס (ביטוח) בע”מ.

ג. רישיון מס’ 3/14 מיום 13/1/86 של סקוריטס (ביטוח) יבוטל בד בבד עם מתן הרישיון לסקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ”.

(נספח ב’ לתצהיר אריק פרץ)

מסביר מר אריק פרץ:

“ת. …. המשמעות של run off זה על עסקים קיימים. היא לא יכולה להציע ביטוח חיים ללקוח חדש, כל המשמעות של ה- run off זה על עסקים קיימים.

…

העד: כיוון שהמפקח על הביטוח לא רוצה להגיד, אתה יש לך פוליסת ביטוח שמסתיימת ב- 13.12 ואתה נגיד עכשיו ב- 6.6 אז מה נגיד ללקוח? ‘אין לך עכשיו פוליסה בשישה חודשים האחרונים כי סקוריטס מתה’? אז אומרים לך ‘תמשיך לטפל בשישה חודשים הקרובים’ זה המשמעות של run off.

…

העד: אפשר או להעביר את העסקים למבטח חדש או להסכים, שהמבטח מסכים ‘תגמור את מה שיש לך אבל אתה לא יכול חדש’.

(עמ’ 8, 7 לפרוטוקול מיום 15/7/2010)

במהלך הדיון ערך בית המשפט סיכום ביניים של RUN OFF על-פי דברי העד מר אריק פרץ:

“ש. … רישיון סקוריטס הישנה בוטל בפברואר 98′, מפברואר 98′ היא איננה רשאית לעשות ביטוחים חדשים כי הרישיון שלה בוטל בפברואר 98′.

עכשיו באה סקוריטס הישנה יחד עם סקוריטס החדשה ואמרה ‘סקוריטס החדשה נכנסת בנעליי’ אמרו ‘אוקי’ והיא תיקח את התביעות הישנות, הקיימות וזה כתוב, אחד שתיים כתוב, תיקח את התביעות הישנות על הדבר ואז הליכים של סקוריטס החדשה, אם הייתה מקבלת רישיון וביטוח חיים הייתה יכולה לעשות ביטוחי חיים חדשים, היא לא קיבלה רישיון לביטוחי חיים חדשים אז היא לא יכולה לעשות. ככה אני הבנתי. יש תיקון?

ת. לא”.

מכאן, כפי שכבר נאמר, “סקוריטס החדשה” לא הייתה רשאית לגשת למכרז בשנת 1999.

לא זו אף זו; עת ניגשה “סקוריטס החדשה” למכרז היא עשתה כן כשהיא נושאת את השם סקוריטס סוכנות ביטוח בע”מ בלוגו דומה לחלוטין ללוגו של סקוריטס (ביטוח) בע”מ (“סקוריטס הישנה”). הדבר גרם לכך ש“קרן המח”ר” – באמצעות מר ראובן גולדברג ועו”ד גדיאל בלושטיין – טעו לחשוב, כי מדובר באותה “סקוריטס” עימה הם נמצאים בקשר ביטוחי כבר משנת 1996. בוודאי נוכח העובדה שאיש לא עידכן אותם על הנעשה מאחורי הפרגוד, כמתואר לעיל; כאשר בשנת 1999 ניתן פרונטינג של חברת ביטוח “אררט“. העובדות התגלו להם, לראשונה, רק באוגוסט 2002 כאשר הפרשה נחשפה. אז גם נגלה להם לראשונה שעמיתי “קרן המח”ר” אינם מבוטחים החל מינואר 2000, הגם שתביעות העמיתים ויורשיהם כובדו על ידי “סקוריטס החדשה” עד לחודש מרץ 2001.

לא בכדי, על בסיס התנהלות זו של “סקוריטס החדשה”, היא הורשעה על פי הודאת בעל החברה ומנהלה – מר גבריאל שפירא – במסגרת כתב האישום המתוקן שהוגש HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=2705&Tik_Ref=05&Tik_Type=15&zad=כנגד כל&T=8&FromWord=1” \t “Psak_311413” בת.פ. 2705/05 כנגד כל המעורבים העיקריים בפרשה, בעבירות על HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ|א-1981&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_31604” חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ”א – 1981.

הממצאים והמסקנות של פסק דין מרשיע זה, מהווים ראיה לכאורה לאמיתות העובדות המופיעות בכתב האישום המתוקן. (ראה HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל|א-1971&T=4&FromWord=1&Seif=42” \t “Hok_31727” סעיף 42 א’ לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל”א – 1971).

עובדות אלו והתנהגות זו של “סקוריטס החדשה” הוכחו גם בראיות שהובאו בפני.

בכך לא די;

“סקוריטס החדשה” החליטה לבטל, על דעת עצמה, באופן חד צדדי, את הכיסוי הביטוחי לשנת 2001, החל מיום 1/3/2001.

הודעה על כך נשלחה ל“גל את ביילי” ולא ל“קרן המח”ר”.

בתצהירו כותב מר גבי שפירא:

“68. לקראת תום שנת 2000, כשהגיעה עת החידוש של פוליסת הביטוח, הודיעה סקוריטס לקרן המח”ר באמצעות סוכנות גל את ביילי, כי חתם לוידס מהשנה הקודמת (ACE) איננו עוסק עוד בביטוח חיים ולא יוכל להמשיך לבטח את הקרן, אולם קיימת אפשרות מעבר להמשיך בביטוח קרן המח”ר באמצעות חתם אחר המבקשת העלאת תעריפים של 20% מעבר לתעריפי המכרז. מצורפים לתצהיר זה מכתבי מיום 22.12.00, 26.12.00, 27.12.00 ומיום 28.12.00 ומסומנים כנספחים “לז”, “לח”, “לט”.

(ראה גם התכתבויות מיום 26/12/00 ומיום 27/12/00 – נספחים לט’ ו- מ’ לתצהיר גבי שפירא).

ואכן, במכתבו מיום 14/3/2001 (נספח מב’ לתצהירו) מבקש גבי שפירא מרוני גל, את תנאי הכיסוי של קרן המח”ר, לרבות “מכתב המציין כי המח”ר עומדים על דרישתם לתעריפים שנקבעו במכרז”.

קודם לכן – ביום 26/12/2000 – כותב מר רוני גל במכתבו כי:

“לא ניתן בזמן כה קצר עד לחידוש ב- 2001 לממש את בקשתך להעלאת הפרמיה שמתבקשת על-ידי המבטח”.

(נספח “מ” לתצהיר גבי שפירא)

למעשה, הביטוחים לשנת 2000 ו- 2001 (נספח “לז” למוצגי התובעת) הוצאו מלכתחילה בחוסר סמכות, שכן כבר מפברואר 1998 לא היה ל”סקוריטס החדשה” הרישיון לעסוק בביטוח חיים. ה”פרונטינג” שניתן על-ידי “אררט” הסתיים בשנת 1999 ולא הייתה בנמצא חברת ביטוח אחרת, המאושרת על-ידי משרד האוצר, אשר הייתה נכונה לתת “פרונטינג” בתעריפי פרמיית הביטוח הקיים; כך גם לא ניתן אישור של משרד האוצר ל”סקוריטס החדשה” לעסוק בביטוח חיים ו/או להמשיך לבטח את עמיתי “קרן המח”ר”.

כפועל יוצא, כבר מיום 1/1/2000 לא היה לעמיתי “קרן המח”ר” כיסוי ביטוחי (פוליסת ביטוח ברת תוקף חוקי המאושרת על-ידי משרד האוצר), הגם, שכאמור, התביעות שהוגשו עד ליום 1/3/2001 כובדו, ואין תביעה בגינם.

לטענת “סקוריטס” מי שהיה צריך להודיע על המתרחש ל“קרן המח”ר” הייתה “גל את ביילי” – הגורם המקשר.

דא עקא, ש“גל את ביילי” לא הודיעו דבר ל“קרן המח”ר”.

“גל את ביילי” (רונן גל וחיים ביילי) אמנם היו אנשי הקשר בין “סקוריטס החדשה” לבין “קרן המח”ר”, ואמנם במהלך השנים הקשר בין “קרן המח”ר” ו“סקוריטס” התנהל רק באמצעות “גל את ביילי”; ואולם, עניין כה מהותי של העדר כיסוי ביטוחי במהלך תקופת הביטוח לה התחייבה “סקוריטס החדשה”, חייב את “סקוריטס החדשה “ להודיע על כך ישירות ל“קרן המח”ר”, בוודאי כאשר בפיה הצעה חדשה של “העלאת תעריפים של 20% מעבר לתעריפי המכרז”, כדי שניתן יהיה לאפשר מתן כיסוי ביטוחי באמצעות מבטח משנה אחר, בתנאי שהדבר יאושר על ידי הרגולטור – משרד האוצר; ולחילופין, לאפשר ל”קרן המח”ר” להתקשר עם חברת ביטוח אחרת בעלת רישיון כדין.

על רקע האמור, יש להסביר את העדר הכיסוי הביטוחי ואת הנזקים והחסר הכספי שנגרמו ל“קרן המח”ר”.

גבריאל שפירא:

גבריאל (גבי) שפירא אינו נתבע ישיר בכתב התביעה, אלא צד ג’ בתביעות אותן הגישו הנתבע 7 – מר ראובן גולדברג והנתבע 8 – עו”ד גדיאל בלושטיין.

החלטתי לדון בעניינו כבר עתה, שכן יש לכלול אותו ב“קבוצת הביטוח” אשר אחריותה נדונה במאוחד.

בתצהירו כותב מר גבריאל שפירא:

6. בתחילת שנת 1977 הקמתי את חברת “ג.ש. סוכנות לביטוח אלמנטרי וימי (1997) בע”מ”.

מצ”ב תעודה מרשם החברות ומסומנת נספח “ב”.

7. סמוך לאחר מכן, ביקש ד”ר הראון למכור את מניותיו בסקוריטס הראשונה, וביום 26.3.97 נחתם הסכם בין סקוריטס הראשונה לבין החברה שהקמתי “ג.ש. סוכנות לביטוח”, שבעקבותיו שונה השם “ג.ש. סוכנות לביטוח” ל”סקוריטס סוכנות ביטוח (1997) בע”מ (להלן: “סקוריטס” או “סקוריטס החדשה”).

מצ”ב צילום ההסכם ומסומן נספח “ג”.

מצורף כנספח “ד” צילום של הרישיון ומכתב התנאים שנילווה אליו, בחתימת מר ישראל תורג’מן.

9. סקוריטס החדשה החלה את פעילותה ב- 26.3.97, פעילות אשר הייתה המשך מלא ורציף של עילותה הביטוחית של סקוריטס הראשונה; כל תיקי הביטוח, המבוטחים, ההתחשבנויות, התביעות וכל דבר אחר שקשור בביטוח המשיך בצורה רציפה. סקוריטס החדשה אף היא, כסקוריטס הראשונה, הייתה מורשית לוידס מיום הקמתה”.

“סקוריטס החדשה” ומר גבי שפירא חד הם. מעשי ומחדלי “סקוריטס החדשה” הם מעשי מר גבי שפירא. כל שנעשה עבר דרכו, היה בטיפולו האישי ונעשה על-ידו. הוא גם זה החתום על המכרז וכל התכתובות שהתנהלה.

בהיותו מנהל ובעלים של “סקוריטס החדשה” הוא אינו חסין מפני אחריות בנזיקין על פעולותיו בפרשה זו, באשר פעולותיה של סקוריטס החדשה הינן פעולתיו שלו תוך שהוא יודע שהוא ניגש למכרז – עליו הוא חתום – מבלי שהוא עומד בתנאי המכרז; כך גם כל שהתרחש בהמשך הן תוצאת התנהלותו. אין הוא יכול במקרה הנדון לחסות תחת הכיסוי של החברה – “סקוריטס החדשה” – והוא חב באופן אישי.

(ראה לעניין הטלת האחריות אישית על “אורגן” – HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=407&Tik_Ref=89&Tik_Type=6&zad=צוק אור&T=8&FromWord=1” \t “Psak_224075” ע”א 407/89 צוק אור בע”מ נ’ קאר סקיוריטי בע”מ פד”י מח’ (5) 661, 698).

לא בכדי כתב האישום המתוקן – HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=2705&Tik_Ref=05&Tik_Type=15&zad=שדן בפרשה&T=8&FromWord=1” \t “Psak_311413” ת.פ. 2705/05 – שדן בפרשה, הוגש באופן נפרד כנגד “סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ” (נאשמת 1) וכנגד גבריאל בן צבי שפירא (נאשם 2). שניהם הודו בעובדות כתב האישום המתוקן, כאשר מר גבי שפירא הוא זה המודה בשם נאשמת 1 – חברה בבעלותו ובניהולו – ובשמו הוא.

מר גבי שפירא אישית הורשע בעבירה של “עיסוק בביטוח ללא רישיון” – עבירות על סעיף 14 וסעיף 14 (א) ביחד עם סעיף 10 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ”א – 1981.

האחריות שתקבע היא אחריות כוללת ומשותפת של “סקוריטס החדשה” ושל מר גבי שפירא כחלק מהאחריות הכוללת של “קבוצת הביטוח”, שכן, כפי שנאמר, “סקוריטס החדשה” וגבי שפירא חד הם, הגם שלכל אחד מהם ניתן לייחס אחריות נפרדת.

לציין, כי גם “סקוריטס” וגם מר גבי שפירא ראו עצמם כגוף אחד ולא ביקשו לחלק את האחריות ביניהם. כך גם נוהלה הגנתם על-ידי משרד עו”ד מייצג אחד. כך גם בדברי הסיכום שהוגשו על ידי גבי שפירא , יש התייחסות משותפת לאחריותו ולאחריותה של “סקוריטס החדשה”, הגם שהתביעה כנגדה נדחתה במסגרת “הסכם הפשרה”.

מכאן, ש“הסכם הפשרה” שקיבל תוקף של פסק דין, חל גם על גבי שפירא, הגם ששמו אינו מופיע בו. תחולה זו אין בה כדי לפגוע בנתבעים הנוספים, לרבות במר גולדברג ועו”ד בלושטיין; באשר בדרך זו, תופחת אחריותם (ובהתאם סכום הנזק) ללא כל צורך בקביעת החלוקה הפנימית בין הנתבעים המשתייכים ל“קבוצת הביטוח”.

הטלת אחריות נפרדת על “סקוריטס” ועל מר גבי שפירא (שאינו נתבע ישיר), הייתה מגדילה את חלקם של הנתבעים 7, 8, ולאחר מכן הייתה מתקזזת באחריותו של מר גבי שפירא במסגרת ההודעה לצד שלישי. התוצאה שהייתה מתקבלת הייתה זהה.

אמור מעתה, כי גם מר גבי שפירא – הנתבע בהודעת צד שלישי – הוא חלק בלתי נפרד מ“קבוצת הביטוח”.

“גל את ביילי סוכנות לביטוח (1997) בע”מ”; “רונן גל”, “חיים ביילי”:

גם אחריותם של נתבעים אלו תידון במאוחד.

רונן גל וחיים ביילי היו במועדים הרלוונטיים הבעלים והמנהלים של “גל את ביילי סוכנות לביטוח (1997) בע”מ.”

כל שנעשה בקשר בין “סקוריטס הישנה” – “סקוריטס החדשה” – “קרן המח”ר” – “אריה” – היה מעשי ידי רונן גל וחיים ביילי , כל אחד בתחום אחריותו ועיסוקו במסגרת “גל את ביילי”.

מעשי ומחדלי “גל את ביילי” בפרשה זו הם מעשיהם של רונן גל וחיים ביילי.

הדברים שנאמרו לגבי אחריות אורגן בהתייחס למר גבי שפירא, יפים גם כאן.

גם כאן, בדומה לאחריותם של “סקוריטס החדשה” ומר “גבי שפירא” אחריותם של “גל את ביילי”, רונן גל, וחיים ביילי, הינה אחריות כוללת ומשותפת, הגם שלכל אחד מהם אחריות בפני עצמה.

גם כאן אין כל הצדקה לקביעת אחריות נפרדת לגבי “גל את ביילי”, “רונן גל” ו”חיים ביילי“, כך גם בין “רונן גל” ו”חיים ביילי”, הגם שמי שהיה פעיל יותר בקשר עם “קרן המח”ר” היה מר רונן גל, כפי שגם נרשם בהצעת המכרז, אותו הגישה “סקוריטס החדשה “: “איש הקשר הנוסף: רוני גל – גל את ביילי בע”מ”.

בתצהירו טוען מר רונן גל:

“8. מעמדה של גל את ביילי

8.1 כאמור, גל את ביילי שימשה איש קשר מטעמה של סקוריטס ולא היה לה מעמד עצמאי כלפי התובעת ו/או כלפי המבוטחים ו/או כלפי חתמי לוידס ו/או כלפי חברת אריה. תפקידה של גל את ביילי היה תפקיד אדמיניסטרטיבי של ניהול תביעות ולא תפקיד מהותי של מבטח או סוכן ביטוח, לא כלפי סקוריטס ולא כלפי התובעת.

8.2 מעמדה זה של גל את ביילי לא השתנה הן בתקופת המכרז הראשון והן בתקופת המכרז השני.

8.3 לגל את ביילי הייתה חובת דיווח והתחשבנות אך ורק מול סקוריטס ולא מול גורם ביטוחי אחר.

8.4 גל את ביילי ו/או חיים ביילי ו/או אנוכי, מטעמה של גל את ביילי, לא שימשנו בכל עת, כסוכני ביטוח לעניין פוליסת הביטוח נשוא התביעה”.

אני דוחה את הנטען.

“גל את ביילי”/רונן גל/חיים ביילי היו שלוּחיה של “סקוריטס” – ידה הארוכה; ולא רק מקשרים בין חברת הביטוח למבוטח.

בתצהירו כותב מר גבי שפירא:

“ביטוח קרן ההשתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע”מ

10. בשלהי 1996 פנה רוני גל (הנתבע 2) מגל את ביילי לסקוריטס, לאחר שנודע לו כי הקרן יוצאת למכרז בקשר לביטוח חיים (ריסק). אציין, כי בשלב מאוחר הרבה יותר נודע לי, כי המידע הגיע לרוני גל מעובד של “גל את ביילי”, מר מיכאל רבינוביץ, שהוא חתנו של ראובן גולדברג, מי שהיה אז מנכ”ל הקרן.

…

13.2 האמת היא, שהמידע על המכרז והקשר עם הקרן היה בלעדי של גל את ביילי, באמצעות רוני גל. רוני גל היה מעורב בכל פרטי המכרז, והוא זה שהיה אחראי בפועל להוצאת הפוליסה.

13.3 טיוטת הפוליסה הועברה לראשונה על-ידי רוני גל לעו”ד גדי בלושטיין, על נייר מכתבים של גל את ביילי.

מצורפת טיוטת הפוליסה ומסומנת נספח “ה”.

13.4 אדגיש, כי התנאי המוקדם של גל את ביילי, באמצעות רוני גל, היה שהם יהיו היחידים שיהיו בקשר מול הקרן, הם יגבו את הפרמיות וינהלו את מערך התביעות, ויקבלו עמלות סוכן מסקוריטס.

…

13.6 גל את ביילי עמדו על כך ואף היו בפועל היחידים שהיו בקשר עם הקרן, למעט פגישה אחת שלי עם אנשי הקרן עם הזכייה במכרז הראשון, בסוף שנת 1996.

…

13.8 כאמור לעיל, בעקבות פנייתו של רוני גל אלי לגשת למכרז לביטוח חיים של קרן המח”ר, מילאנו יחד הצעה להשתתף במכרז לשנת 1996. ההצעה של סקוריטס הראשונה הוגשה בפועל על ידי גל את ביילי ו/או מי מטעמה לקרן המח”ר. להצעה להשתתף במכרז צורפו כל המסמכים שנדרשו.

מצורפת ההצעה להשתתף במכרז 1996 כנספח “ו”.

…

15. אבקש לציין כי בשלב זה, כמו גם בשלבים המאוחרים יותר של ההתקשרות, מעמדה של סקוריטס הראשונה, היקף רישיון הביטוח שלה וזכויותיה היו ידועים היטב לקרן המח”ר. בפניה הוצגו, באמצעות גל את ביילי, כל המסמכים המעידים על כך.

16. אשוב ואדגיש, כי הגוף שתיווך בין סקוריטס הראשונה לבין קרן המח”ר היה גל את ביילי, והסוכנות הייתה גם הגוף היחיד שבהמשך בא במגע עם קרן המח”ר ו/או מי מטעמה בכל נושא הביטוח, דהיינו גבה פרמיות, שילם תביעות ואמור היה לדווח כך לסקוריטס.

…

59. אבקש להדגיש, כמפורט לעיל, כי למעט פגישה אחת שקיימתי עם מנכ”ל קרן המח”ר, ראובן גולדברג, אחרי הזכייה במכרז 1996, לא היה לי כל מגע ישיר עם קרן המח”ר, הן מבחינת גביית כספים והן מבחינת תשלום תביעות. כל הפעילות עברה כאמור דרך סוכנות גל את ביילי“.

האמור בתצהיר מר גבי שפירא הוכח בפני.

“גל את ביילי” היו אלה שבידיהם כל המידע הקשור לביטוחי עמיתי “קרן המח”ר”.

הכל עבר דרכם ונעשה באמצעותם.

“גל את ביילי” הייתה זו אשר הנפיקה את פוליסת הביטוח, הגם שלטענת “סקוריטס החדשה” היא לא הייתה מוסמכת לעשות כן בהתייחס לפוליסה לשנת 2002.

“גל את ביילי” היו אלה שקיבלו לידיהם את פרמיות העמיתים והעבירו אותם ל“סקוריטס החדשה” על-פי דיווח שלהם.

“גל את ביילי” מידרו את “סקוריטס החדשה” מכל מידע וקשר ישיר עם “קרן המח”ר” ולהיפך.

בתצהירו כותב מר גבי שפירא:

“61. רוני גל וחיים ביילי, מסיבות שיכולתי להבין רק בדיעבד משהתגלתה ההונאה, הקפידו על בלעדיות הקשר מול קרן המח”ר.

62. כאשר ביקשתי פרטים נוספים מהקרן לשם מילוי תקין של דו”חות המס של סקוריטס וכן בנוגע לתשלומי הפרמיות של הקרן, עניין הנעשה דרך שגרה עם כל מבוטח, ראו לדוגמא מכתבי מיום 31.8.00 (נספח ל”א), ותזכורת מיום 27.11.00 (נספח “לב”), קיבלתי תגובה נזעמת של גל את ביילי, שממש אסרו עלי ליצור קשר ישיר עם המבוטח.

63. בתשובה מיום 29.11.00 (נספח “לג”) כותבת אלי מזכירת הקרן כי “הוחלט” – לאחר התייעצות עם עו”ד (שכירה של גל את ביילי!!!) – שגל את ביילי יענו על המבוקש, שכן, כותבת הקרן
“בידי אין מעקב שוטף על תשלומי ביטוח חיים”. לציין כי אין ספק שתשובת מזכירת הקרן ניתנה בידיעת ובהוראת מנכ”ל הקרן, מר ראובן גולדברג. שכן מכתב בעל אופי זה לא היה יוצא ללא אישורו.

…

65. אז, למרות שתמהתי מאוד על נוסח התשובה שקיבלתי שלחתי לקרן תזכורות נוספות ביום 5.12.00 (נספח “לד”) וביום 24.12.00 (נספח “לה”). בתגובה למכתבי קיבלתי ביום 25.12.00 את תשובת רוני גל (שלא היה מכותב למכתבי לקרן מיום 24.12.00) – מכתב בוטה שמאשים אותי בפנייה ישירה ללקוחות גל את ביילי וביניהם המח”ר ואוסר עלי בצורה תוקפנית לפנות אליהם שוב. בין השאר כתב רוני גל שאני ממשיך לפנות ישירות ללקוחות גל את ביילי בטענות שונות ומשונות והוסיף שהוא רואה בחומרה רבה את פנייתי ללקוחותיו אשר גורמת לפגיעה ישירה בעסקי גל את ביילי. העתק מכתב זה הועבר לידיעת ראובן גולדברג, מנכ”ל הקרן, שכמובן לא הגיב עליו למרות תוכנו התמוה והחמור.

מכתב רוני גל לסקוריטס מיום 25.12.00 מצורף לתצהיר ומסומן נספח “לו”.

66. בגין האמור לעיל, ביקש ממני רוני גל להוציא מכתב ביטול לדרישתי זו כי אחרת גל את ביילי תאלץ לנקוט בצעדים לא רצויים במערכת העבודה עם סקוריטס.

67. מובן שלא הוצאתי מכתב ביטול למח”ר”.

במכתבו מיום 25/12/2000 כותב מר רוני גל ל“סקוריטס”:

“הנדון: ביטוח חיים ותאונות אישיות לחברי הקרן-

אישורים למס הכנסה

מכתבך מיום 24 דצמבר 2000

סימוכין – 10423-4

בהמשך למכתבך שבסימוכין לקרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע”מ, ולמרות כל שיחותינו בעניין אני מבין ממכתבך שאינך מסוגל לקיים את הבטחותיך והתחייבויותיך ואתה ממשיך לפנות ישירות בחוצפה בלתי מובנת ללקוחות גל את ביילי בטענות שונות ומשונות כגון אישורים על תשלומים ששולמו בגין פוליסת וכו’ לצרכי מס הכנסה.

את כל האינפורמציה בגין תשלומי המח”ר קיבלת כבר מזמן מאיתנו וכל מעוויך כדי ליצור חיץ שלא לצורך עם המבוטחים.

אנו רואים בחומרה רבה את פניותיך אלו שמהווים הפרה בוטה לסיכום בינינו וגורמות לנו לעוגמת נפש שמתורגמת לפגיעה ישירה בעסקינו.

אי לכך נבקשך בדחיפות לכתוב מכתב ביטול לדרישותיך הלא הגיוניות הללו על-מנת לסגור את העניין ספציפית ולא לנקוט באמצעים לא רצויים למערכת העבודה הטובה בינינו”.

(נספח לז’ לתצהיר גבי שפירא)

בדיעבד, הסתבר מדוע כעס מר רוני גל על פנייתה של “סקוריטס” ל“קרן המח”ר”.

הסתבר כי הדיווחים שהעבירה “גל את ביילי” ל“סקוריטס” על הפרמיות ששולמו והתקבלו אצלה ועל התביעות אותן שילמה, הועברו בצורה לא מסודרת ולוקה בחסר.

ללמדך, על התפקיד המרכזי אותו מילאו “גל את ביילי”/רונן גל’/חיים ביילי ועל ידיעתם והכרתם את כל העובדות, לרבות העדר רישיון לביטוח חיים ל”סקוריטס החדשה”.

אמנם בתצהירו טען מר חיים ביילי כי לא ידע של“סקוריטס” אין רישיון לעסוק בביטוח חיים (סעיפים 17-18); כך גם טען מר רונן גל בסעיף 11.5 לתצהירו, אולם אין אני נותן אמון בכך. ברי לי כי השניים ידעו גם ידעו את העובדות לאשורן.

בדיון שהתקיים במשרד האוצר באגף שוק ההון ביום 14/8/2002, הודה מר רוני גל בכך.

בפרוטוקול סיכום הישיבה נרשם:

“רונן – מי הנפיק את הפוליסות?

רוני – אנחנו, אבל אנחנו רק הדפסנו את זה.

רמי – האם קרן ההשתלמות מודעת לשינויים שחלו?

רוני – מבחינת הקרן המבטח הוא סקוריטס, הקרן לא מבינה בנושאי ביטוח, והם לא אמורים לדעת את כל הפרטים. אנחנו לא עדכנו אותם בשינויים.

…

רמי – … האם אתם מודעים לכך שסקוריטס אינו מורשי-לוייד’ס בענף ביטוח חיים?

רוני – ידענו על כך כבר בזמן המכרז ולכן היה לו כיסוי של אררט וא”ח של אריה”.

(נספח “ל” לתצהיר גבי שפירא)

מקרא הדוברים:

“רונן” (אידל) “רמי” (דיין) – משרד האוצר.

“רוני” (גל) “גל את ביילי”.

ברי, כי אותה חובה שהייתה מוטלת על “סקוריטס החדשה” להודיע ל“קרן המח”ר” על העדר הרישיון לעסוק בביטוח חיים – לפחות מיום 18/2/1998 – הייתה מוטלת גם על “גל את ביילי”; כך גם החובה לעדכן את “קרן המח”ר” על הכיסוי הביטוחי שניתן על-ידי “אררט” עד ליום 31/12/1999, היות וחתמי לוידס חדלו מלתת את הכיסוי הביטוחי. הוא הדין באשר לכיסוי הביטוחי – הנטען על-ידי מר רוני גל – אשר ניתן על-ידי חברת הביטוח “אריה” (כיסוי ביטוחי עליו יש מחלוקת על מועד תחילתו ותחולתו).

דיווח ועדכון “קרן המח”ר” בפרטים/עובדות מהותיות אלו, כפי המתחייב, היה מאפשר ל“קרן המח”ר” לאתר מבטח חילופי בצורה מסודרת במהלך התקופה שבה הייתה עדיין מבוטחת (31/12/1999 – 18/2/1998), כפי שעשתה כן מאוחר יותר כש“התפוצצה” הפרשה, עת הסדירה את הביטוח בחברת הביטוח “אריה” החל מיום 28/2/2002. יש להניח ש“קרן המח”ר” הייתה עורכת בדיקה ובקרה לאן מוזרמים כספי ולא ממשיכה להעביר באופן “עיוור” את הפרמיות אל “גל את ביילי” וכן בודקת האם בכלל קיים כיסוי ביטוחי.

הייתה חובה על “גל את ביילי” להביא בפני “קרן המח”ר” וליידע אותה על ההתכתבות שהייתה בנושא העדרו של הכיסוי הביטוחי בין “סקוריטס החדשה” לבין “גל את ביילי” ואת דרישת “סקוריטס” להעלאת תשלום הפרמייה כדי לאפשר כיסוי ביטוחי חלופי ללוידס;

בוודאי כאשר “גל את ביילי”/רונן גל דרשו בכל תוקף ש“סקוריטס” לא תהיה בקשר ישיר עם “קרן המח”ר”.

(ראה נספחים “לז” – “לט”; מ”א – “מ”ג לתצהיר מר גבי שפירא).

יש להניח ש”גל את ביילי” לא עשו כן בשל החשש לאבד את “קרן המח”ר” וכי האמת תתגלה, לרבות הליקויים בדיווחים שנמסרו ל“סקוריטס החדשה”.

על כן, ובמקום להביא בזמן אמת בפני “קרן המח”ר” את העובדות לאשורן, כהווייתן, ניסתה “גל את ביילי” למצוא בעצמה מבטח אחר, מבלי לשתף בכך את “קרן המח”ר” כאשר עד מרץ 2001 היא מוצאת דרך לכבד בעצמה את תביעות העמיתים והיורשים.

לא קיבלתי גם הסבר המניח את הדעת כיצד הנפיקה “גל את ביילי” בשם “סקוריטס החדשה” את פוליסת הביטוח לשנת 2002 (נספח” לח” למוצגי התביעה) על אף שהיא ידעה של“סקוריטס החדשה “ אין רישיון לביטוח חיים; וכי כבר ממרץ 2001 היא “מחוץ לתמונה”.

“לשאלת בית המשפט:

האם הבנתי שבהנחה שהפוליסה של סקוריטס / לוידס, הייתה אמורה להסתיים במרץ 2001, החל מחודש אפריל 2001 אריה חב’ לבטוח הייתה צריכה להוציא פוליסה עצמאית שלה עם כיסוי של לוידס במקום הפוליסה של סקוריטס.

ת. צריך לעשות הפרדה, יש את הענין הטכני, שזה הניירת. מבחינת הכיסוי, אריה הייתה צריכה להכנס לנעליים של לוידס במרץ 2001. לפי הסכמה שלהם. אותה פוליסה הייתה יוצאת, במקום חתמי לוידס היה רשום אריה. הפוליסה היא של סקוריטס, עם כיסוי של אריה חב’ לבטוח. אם לא, לעניות דעתי היה צריך ללכת למכרז חדש. כלומר, כל מה שאני אומר שאריה הייתה צריכה להחליף את לוידס והפוליסה הייתה צריכה להיות הפוליסה של אריה כשהפרונט הוא סקוריטס, כך מבחינה מהותית.

לשאלת ביהמ”ש:

המבוטח לא יודע ולא מכיר את המונחים, פרונט, בק, הוא רוצה נייר ביד, הנייר שהיה אמור לקבל המבוטח היה נייר של סקוריטס או נייר של אריה.

ת. הנייר היה צריך להיות של סקוריטס שהיא מחוייבת לשלוש שנים. אריה למעשה הייתה האמורה להיות המבטח המורשה של העמיתים של המח”ר, דרך סקוריטס.

העד ממשיך:

ש. מדוע לא לקבל פוליסה חדשה של אריה חב’ לביטוח.

ת. סקורטיס הייתה מחוייבת במכרז לשלוש שנים.

(עמ’ 107 לפרוטוקול)

…

ת. … מבחינתם סקוריטס עומדים בפרונט הענין כי גם הם חתומים על החוזה. מי מבטחי המשנה זה לא עניינם של המבוטחים.

ש. אתה יודע שעל פי הרשום בכל הפוליסות שנמצאות פה שלא יחול כל שינוי בפוליסה אלא אם כן תהיה הסכמה בכתב לדברים אלה. אתה מסכים איתי.

ת. לא חל שום שינוי בתנאי הפוליסה, הכיסוי הוא אותו כיסוי.”

(עמ’ 158לפרוטוקול)

הסבר רחוק מלשכנע.

נראה כי הנפקת פוליסה של “סקוריטס החדשה” על-ידי “גל את ביילי” נועדה להסתיר את האמת בפני “קרן המח”ר” ואת אשר מתרחש מאחורי הפרגוד, קרי ש“סקוריטס החדשה” כבר מחוץ לתמונה וש“גל את ביילי” פועלת לאיתור מבטח חילופי ובכך ביקשה להשאיר בידיה כמבוטחים ציבור גדול של עמיתי “קרן המח”ר”, לרבות הפרמיות המועברות אליה.

בהתנהלות זו של “גל את ביילי” טמון האשם, יחד וכחלק מ“קבוצת הביטוח”, לכך ש“קרן המח”ר” נותרה ללא כיסוי ביטוחי מוסדר, שתוצאתו הינה הנזקים המפורטים בכתב התביעה המתוקן ובתצהיריהם של נחמן גת ורו”ח יהודה עזרא.

אמנם האיש הדומיננטי בקשר עם “קרן המח”ר” היה מר רונן גל, אולם, כאמור, אין להפחית מחלקו של מר חיים ביילי במעשי ומחדלי “גל את ביילי” בהיותו שותף פעיל בנעשה, ובוודאי כאשר בתצהירו הוא מציין:

“9. … במסגרת תפקידי זה ובכל הנוגע לעניינים נשוא תביעה זו, בדקתי ופיקחתי על כניסת כספי הפרמיות והוצאת חשבוניות. בכל הקשור לתביעות – אני חתמתי חתימה שניה על-גבי שיקים אשר נחתמו על-ידי רונן גל אשר היה אחראי על אישור התביעות”.

לא בכדי הודו הנתבעים מר רונן גל ומר חיים ביילי – הנאשמים 3 ו- 4 – בעובדות כתב האישום המתוקן HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=2705&Tik_Ref=05&Tik_Type=15&zad=והורשעו בעבירות&T=8&FromWord=1” \t “Psak_311413” בת.פ. 2705/05 והורשעו בעבירות של חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ”א-1981.

אריה חברה ישראלית לביטוח בע”מ (נתבעת 5)

חברת ביטוח “אריה” הייתה חברת הביטוח עימה ניהל מר רונן גל מו”מ למתן כיסוי ביטוחי לעמיתי “קרן המח”ר”.

את המו”מ ניהל מר רונן גל עם מר אברהם רחמים אשר בזמנים הרלוונטיים היה מנהל רכישה והדרכה במחלקת ביטוח חיים ב“אריה”, עד אשר סיים את תפקידו ועבודתו ב“אריה” ביום 30/4/2001.

אין מחלוקת באשר לתוקף פוליסת הביטוח לתקופה מיום 28/8/2002 ועד ליום 31/12/2002 בין “אריה חברה ישראלית לביטוח בע”מ” לבין “קרן השתלמות לאקדמאים במח”ר בע”מ”.

(נספח “יח” למוצגי התובעת)

המחלוקת מתמקדת באשר לתוקף פוליסת הביטוח של “אריה” אותה הנפיקה “גל את ביילי” לתקופה 31/12/001 – 1/3/2001 במתכונת של חידוש אוטומטי עד ליום 31/12/2002.

(נספח “טז” למוצגי התובעת)

בתצהירו כותב מר רונן גל:

“7.20 גבי שפירא ביקש את עזרת גל את בילי בחיפוש אחר כיסוי ביטוחי חלופי, במקום הכיסוי שניתן לו על-ידי חתמי לוידס.

…

7.23 בין יתר המבטחים אליהם הועברו תנאי התכנית, הועברו המסמכים גם לעיונו של מנהל מחלקת הרכישה ומנהל מחלקת ביטוח חיים בחברת הביטוח “אריה” היא הנתבעת 5 (להלן: “אריה”), מה רחמים אברהם, הוא הנתבע 6 (להלן: “הנתבע 6”). בראשונה פניתי למנכ”ל חברת אריה, מר ראובן שרוני והוא זה שהפנה אותי לנתבע 6 על מנת לדון עימו בפרטי העניין.

7.24 במרץ 2001 הודיע הנתבע 6 הנ”ל, בשמה של חברת אריה, כי חברת אריה מסכימה להיכנס לנעלי חתמי לוידס ויליתן את הכיסוי הביטוחי במקומם, בדיוק בהתאם לתנאי המכרז והפוליסה. הודעה זו של הנתבע 6 הועברה על ידי לגבי שפירא.

העתק הודעת חברת אריה צורף כנספח “כח” לתצהיר עדותו הראשית של מר נחמן גת (להלן: “מר גת”) מטעם התובעת“.

הכוונה למכתבו של מר רחמים אברהם מיום 1 במרץ 2001 למר רוני גל, בו נאמר:

“הנדון: קרן השתלמות לאקדמאים במח”ר

הרינו לאשר כי אנו מוכנים לבצע את הביטוח כפי שפרטת במכתב אלינו בתנאים אותם ביקשת.

רצ”ב העתק ממכתבך”.

על בסיס האמור, הנפיקה “גל את ביילי” את פוליסת הביטוח של “אריה” אשר לימים התברר כי הונפקה ללא אישור “אריה” ומבלי ש“גל את ביילי”/רונן גל היו מוסמכים לעשות כן.

אין באמור כדי לגרוע מן המסקנה ש“גל את ביילי”/רונן גל יכולים היו להסיק מכך שכל ההליכים הפנימיים והחיצוניים שנחוצים היו ל“אריה” על-מנת לאשר את ההתקשרות ואת הנפקת פוליסת הביטוח, התמלאו.

ואכן, בתצהירו כותב מר רחמים אברהם:

“8. כל פעולותיי בקשר להתקשרות זו היו במסגרת סמכותי ובגדר תפקידי בחברת “אריה” לערוך ביטוחים מהסוג הנטען, אם נערך ביטוח כזה, עובדה שאינני יודע, שכן אני עזבתי את חברת “אריה” בטרם הונפקה פוליסה ובטרם נכרת החוזה. ביטוח כזה, במידה והונפק, חייב להיות מגובה במסמכים, שהעתק מהם חייב להיות בחב’ הביטוח “אריה”. לאמור-חוות דעת של אקטואר או לחילופין אישור מבטח משנה, הסכם בין המבטח למבוטח, אישור המפקח על הביטוח ופוליסת הביטוח”.

בתצהירה כותבת הגב’ הלגה קרונהיים:

“1. אני עבדתי עד לפרישתי לגמלאות כמתווכת עסקאות בין מבטחי משנה בחו”ל לבין חברות ביטוח בארץ וביניהן חברת הביטוח “אריה”.

2. בינואר 2001 פנו אלי ה”ה ראובן שרוני, מנכ”ל חברת הביטוח “אריה”, ומר רחמים אברהם, מנהל הרכישה של חברת הביטוח “אריה”, על מנת שאשיג עבור חברת הביטוח “אריה” ביטוח משנה בעסקת ביטוח שהם היו מעונייים לעשות לקרן ההשתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח (להלן: “קרן המח”ר”).

3. על-פי המסמכים שבפני, שנערכו על ידי, ההתנהלות של העסקה הייתה ביני לבין מר רחמים אברהם מטעם אריה (למעט המסמך הרצ”ב נספח “א” שנשלח לראובן שרוני המנכ”ל) מצד אחד ועם מבטח המשנה בחו”ל מצד שני.

…

3.6 ביום 24.02.01 שלחתי לרחמים אברהם הודעה במייל לפיה מבטח המשנה אישר את קבלת הקבוצה. כן ביקשתי ממנו לעדכן את ראובן שרוני ואת הסוכן (רצ”ב נספח “ו”).

בעדותה בבית המשפט הוסיפה:

“ש. אם אריה הייתה מחליטה בסופו של דבר להמשיך את התהליך של הביטוח, היה לכך גיבוי של מבטחי המשנה?

ת. אם הקליינט היה לוקח את הביטוח מאריה אז היה לזה גיבוי לאריה.

ש. הקליינט?

ת. זה עמיתי קרן המח”ר.

ש. האם היה מעבר לתכתובת הזו צורך בהסכמות נוספות על המחיר, חלוקה, דברים אחרים?

ת. לא, הכל הוסכם.

…

ש. … אם הקליינט, קרן המח”ר, הייתה לוקחת את הביטוח, הקשר עם מבטחי המשנה היה סגור?

ת. כן”.

(עמ’ 272 לפרוטוקול)

בעדותו בהליך הפלילי ( HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=2705&Tik_Ref=05&Tik_Type=15&zad=העיד מר&T=8&FromWord=1” \t “Psak_311413” ת.פ 2705/05) העיד מר ראובן שרוני, מי שהיה מנכ”ל “אריה” במועדים הרלוונטיים:

ש. בתקופתך כמנכ”ל ובכלל, איזו אפשרות הייתה לחברה להתקשר לביטוח קולקטיב שלא על ידך, שלא באמצעותך או שלא בחתימתך.

ת. לא, אי אפשר היה לעשות ביטוחים קולקטיבים כלשהם, לאו דווקא בביטוחי חיים, ללא אישור המנכ”ל.

ש. ואיזו אפשרות הייתה בתקופתך כמנכ”ל של חברה להתקשר בביטוח קולקטיב כלשהו בלא ידיעתך כמנכ”ל, אם הייתה אפשרות שכזו.

ת. לא הייתה אפשרות לעשות ביטוח קולקטיבי ללא אישורי מראש, שכן ביטוח קולקטיבי דורש מספר תנאים. התנאי הראשון הוא כמובן מי זה הגוף המבוטח, יכולות התשלום, האם זה גוף מסוכן יותר מאחרים. לדוגמא, פועלי ייצור זה גוף יותר מסוכן מאשר קדים. לצורך עשיית ביטוח קולקטיבי, זה לא רק היה תלוי בי, אלא היה תלוי גם באישורים של מבטחי משנה מראעש ושל משרד האוצר שחייב לאשר ביטוח קולקטיבי.

(עמ’ 153 לפרוטוקול)

מנספח “א” לתצהיר גב’ הלגה קורנהיים, עולה כי מר ראובן שרוני היה מעורב ושותף לנעשה.

ואכן, בהודעתו במשטרה העיד מר שרוני:

“שאלה: אני מציג לך מסמך שהתקבל ממשרד היועצת המשפטית של חברת אריה, פוליסה לביטוח עמיתי קרן המח”ר לתקופת הביטוח 01/03/01 עד ל- 31/12/01. על-גבי המסמך, בעמוד הראשון, מופיע כיתוב “תיק גל את ביילי”. האם אתה כתבת משפט זה?

תשובה: כן. זה כתב ידי. זו טיוטה לפוליסה היו צריכים או הוציאו, אני לא יודע, בחברת אריה לביטוח.

…

שאלה: אני מציג לך צילומי מסמכים, פקסים ששלחה הלגה קרונהים לרחמים אברהם מאריה מתאריכים 6/2/01, 11/2/01 ו- 24/2/01 המסומנים בהתאמה רפ2-4, 3/9/03. מה אתה מבין ממסמכים אלו מבחינת הליכי עסקת ביטוח?

תשובה: אפשר היה להוציא פוליסה. בהסתמך על הנתונים שהועברו מהסוכן באמצעות אריה למבטחי המשנה. מבטחי המשנה אישרו את קבלת העסק לביטוח.

שאלה: האם מסמכים אלו מעידים על קיבול עסקת ביטוח של מבטחי משנה?

תשובה: כן, כי הלגה משמשת כנציגתם בארץ. יותר מדויק לומר אחד מנציגיהם בארץ, כי יש נציג נוסף, אבי בלבן שמו.

שאלה: על-פי המסמכים שאני מציג לך ניתן להבין שהסוכן פונה לאריה בשם מבוטח ומציע הצעת ביטוח, אריה פונה למבטח משנה שלה כדי לקבל ביטוח משנה לעסקה, אריה מעבירה מידע בכל הקשור לנתוני העסק למבטח המשנה שלה בין ישירות ובין מהסוכן ישירות לנציג מבטח המשנה ומבטח המשנה מסכים לקבל את העסק בתנאים שהוצגו בפניו. האם נכון או לא נכון?

תשובה: נכון.

שאלה: אני מציג לך הסכם ביטוח בין אריה לקרן המח”ר המסומן רפ-1, 4/11/02. נא עיין במסמך זה. מתי הוכן מסמך זה על-פי הנתונים המופיעים בו?

תשובה: אני לא מכיר את המסמך הזה. אני יכול לומר על-פי קריאה של ההצמדה למדד אשר פורסם על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב- 15/2/01, שכוונת עורכי המסמך הזה היא להחיל את הפוליסה החל מ- 1/3/01. אינני יכול לומר מתי הכינו מסמך זה מאחר וניתן להוציא פוליסות גם באיחור.

שאלה: על-פי המסמכים שהוצגו לך עד כה וכן שגל את ביילי שלחה אליך את דוגמת הפוליסה, זו זכתב ידך מופיע עליה, בתאריך 20/3/01, וכן שמחלקת האקטואריה של כלל הכינה הסכם ביטוח ביום 28/3/01, זה המסומן רפ 1 – 4/11/02, וכן מכתבו של רחמים אברהם לגל את ביילי מיום 1/3/01 בו הוא מודיע לגל את ביילי שאריה מוכנה לעשות את העסק. מה היה מצבה של עסקת הביטח בין הקרן לאריה בתאריך 1/4/01?

תשובה: עד אשר לא הוצאה פוליסה, אריה לא מחויבת, אלא אם כן ניתן כבר כיסוי זמני.

שאלה: האם מכתבו של רחמים אברהם מיום 1/3/01 אותו אני מציג לך, המסומן פל 2 – 27/6/02, אינו מהווה כתב כיסוי?

תשובה: כן, הוא מהווה כתב כיסוי. מסמך זה מחייב.

שאלה: זאת אומרת שרונן גל יכל לחשוב ביום 1/4/01 שיש לו כיסוי ביטוחי של אריה לעסקת הביטוח של קרן המח”ר. האם נכון?

תשובה: נכון מאוד.

שאלה: בהינתן שרונן גל יודע שיש לו כיסוי ביטוחי של אריה, בהינתן שרונן גל שולח למנהל השיווק של אריה את המכתב מיום 6/3/01 המסומן פ.ל. 3 – 27/8/02, אותו אני מציג לך, בו הוא מתווה את דרך ניהול הפוליסה ובהינתן שחברת אריה או מי מטעמה אינו שולל או אינו מסכים לכתוב במסמך האם משמעות הדבר שחברת אריה הסכימה לבצע את העסקה בדרך המותוות במכתב?

תשובה: אריה הייתה צריכה להודיע שהיא אינה מסכימה לתשלומי התביעות באמצעות סוכנות הביטוח.

שאלה: ומשלא אמרה אריה את הדברים. מה המשמעות?

תשובה: סוכן יכול להבין שהמסמך מקובל על אריה”.

הנה תמיכה נוספת לכך ש“גל את ביילי” יכולה הייתה לצאת מתוך הנחה שיש נכונות של “אריה” לבצע את הביטוח, ככתוב במכתבו של מר רחמים אברהם כי “אריה” “מוכנים לבצע את הביטוח“; “גל את ביילי” היו רשאים גם להניח שבטרם מכתבו של מר רחמים אברהם, התקיימו כל ההליכים הפנימיים ב“אריה”, שאחרת מה הפשר שבמכתב זה? בוודאי כאשר אין הסתייגויות במכתב כי “אריה” תהיה נכונה לבצע את הביטוח רק לאחר מיצוי ההליכים הפנימיים ואישור הגורמים המוסמכים את פרטי הסכם עם “קרן המח”ר” ופרטי פוליסת הביטוח.

ואכן, בעדותו אומר מר אלכסנדר הולצמן מ”אריה“:

” ש. אני מחזיר אותך לעדותו של מר שרוני במשטרה ואני מפנה אותך לעמוד 3, שם הוא נשאל לגבי אותו מכתב של רחמים אברהם מיום 01/03/2001. מר שרוני איננו אומר אני לא מכיר את המכתב, הוא לא אומר שנעשתה פנייה לא על דעתי, הוא לא אומר אף מילה, הוא אומר נהפוך הוא, כן הוא מהווה כתב כיסוי ,מסמך זה מחייב. מזה לכאורה אני יכול להבין שמר שרוני היה בסוד העניין, שזה נעשה על פי הדרך המקובלת באריה, כי אמרת לי שזה יכול להיות או שרוני או מר רחמים אברהם, זאת אומרת ששני אנשים המוסמכים החברה, כפי שהעדת טיפלו בעניין?

ת. באותו שלב כן, בהחלט.” (עמ’ 226 לפרוטוקול)

דא עקא, שההליכים הפנימיים ב“אריה” לא התקיימו במלואם, והכיסוי הביטוחי אף לא קיבל את אישור המפקח על הביטוח, כפי המתחייב בסוג זה של ביטוחים.

בתצהירו מפרט מר רפאל בראון מ“אריה” את ההליכים המתחייבים:

“3. טרם שאתייחס לאירועים נשוא התביעה, אקדים ואסביר את משמעות המושג “ביטוח קולקטיבי” בשל היותו נושא מרכזי במשפט זה ובשל חשיבותו להמשך הדברים בתצהירי זה:

3.1 “ביטוח קולקטיבי” הוא ביטוח קבוצתי, הנערך בהסכם חתום (ולא באמצעות פוליסה במובן ובנוסח המקובל של פוליסת ביטוח רגילה) בין המבטח, חברת ביטוח מורשית כדין (כגון “אריה”), לבין בעל הפוליסה, שהוא הגוף המייצג את הקבוצה.

…

3.4 ההליך המוכר לי מעבודתי לפיו התגבשה תכנית לביטוח חיים קולקטיבית בחב’ “אריה” היה מתבצע כדלקמן: הפנייה להתקשרות לביטוח קולקטיבי יכולה הייתה להגיע ממספר גורמים: סוכן/סוכנות ביטוח, שיש להם קשר עסקי קודם עם “אריה”, באמצעות מכרז שהוצא על-ידי הגוף המבקש להתקשר בביטוח מסוג זה (כגון: קרן המח”ר), או גם פנייה ישירה של “אריה”, בד”כ כאשר מדובר בגוף המבוטח אצל “אריה” בביטוח מסוג אחר.

3.5 הדרישה לקבלת הצעה לביטוח קולקטיבי מועברת למחלקת השיווק של “אריה” וכל בקשה כזו מופנית תחילה למחלקת האקטואריה של חברת “כלל”, היא חברת האם של “אריה”. הבקשה להצעה כוללת את נתוני הקבוצה, ובין היתר, את גודלה, עיסוקה, רשימת גילאים, ניסיון תביעות קודם (ככל שהיה) והכיסויים הביטוחיים המבוקשים.

3.6 ההצעה מועברת לאישור הגוף המבקש להיות מבוטח. כאשר מתקבל האישור להצעה על-ידי הגוף המבקש להיות מבוטח, פונה מחלקת השיווק של “אריה” למחלקת האקטואריה לקבלת הסכם מפורט, ומחלקת השיווק דואגת לשלוח אותו לחתימתו של הגוף המבקש.

3.7 במקביל, מועבר ההסכם על-ידי מחלקת האקטואריה ב”כלל” לאוצר/אגף ביטוח שוק ההון, לקבלת אישורו לביטוח זה. לאחר שמחלקת השיווק מקבלת בחזרה את ההסכם חתום על-ידי הגוף המבקש, הוא מועבר לחתימת מורשי החתימה ב”אריה”: של מנהל מחלקת השיווק ומנכ”ל החברה. אלו בלבד הם מורשי החתימה על הסכמים מסוג זה.

3.8 היו מקרים, בעיקר בביטוחי בריאות קולקטיביים, שמקורם במכרז, שנחתו על-ידי וע”י המנכ”ל, אך כאשר מדובר בביטוח חיים קולקטיבי החותמים הם מנהל השיווק והמנכ”ל המכהן גם בתפקיד ראש אגף ביטוח חיים בחברת “אריה”.

3.9 הסכם מקורי, הכולל את כל החתימות שפורטו לעיל, מוחזר לבעל הפוליסה (שהוא הגוף שביקש להיות מבוטח), ומרגע זה ואילך, ההסכם ותנאיו מועבר למחלקת ביטוח חיים, שאני עומד בראשה, לצורך ניהול וטיפול שוטף בקולקטיב.

(ראה גם סעיף 4 לתצהיר מר רונן רוטקופף).

הליכים אלו לא התקיימו במלואם:

לא הייתה פנייה למפקח על הביטוח, וכפועל יוצא גם לא ניתן אישור ל“אריה” למתן כיסוי ביטוחי לעמיתי “קרן המח”ר”. על כך אין מחלוקת.

“קרן המח”ר” לא ידעה על המגעים אותם מנהלים “גל את ביילי”/רונן גל עם “אריה”. אמנם מר רונן גל היה איש הקשר בין חברת “סקוריטס” לבין “קרן המח”ר”, אולם לא היה לו, וגם לא ניתנו לו, סמכויות לנהל משא ומתן עם “אריה” בשם “קרן המח”ר”. ל“אריה” הייתה חובה לבדוק את סמכויותיו של רונן גל בנדון ולהיות בקשר ישיר עם “קרן המח”ר, בוודאי כאשר מדובר בביטוח קולקטיבי של כ- 38,000 עמיתים.

בתצהירו כותב מר אלכסנדר הולצמן, מי שהיה במועדים הרלוונטיים סמנכ”ל לראש אגף הכספים ב“אריה”:

“13. חשיבות התקיימות כל התנאים המוקדמים והנהלים המחייבים של “אריה” במקרה הנדון הינה אף גדולה יותר, לאור מאפייני הפוליסה הנטענת בתביעה, מאחר שעסקינן בפוליסה קולקטיבית לביטוח חיים ומאחר שהפוליסה נחשבת לפוליסה בהיקף גדול, לאור מספרם הרב של העמיתים המבוטחים במסגרתה (כ- 38,000 עמיתים) ושיעורי הסיכון הגבוהים בפניהם היא מציבה את אריה, כמו גם גובה ההתחייבויות והפרמיות.

14. לפיכך, לאור מהותה של הפוליסה המדוברת, לאור נהלי העבודה באריה ולאור הוראות הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר, לא הייתה יכולה להתנהל תכנית ביטוח חיים קבוצתית, בוודאי שלא בסדרי הגודל של הפוליסה הנדונה, מבלי שאני, כסמנכ”ל וכראש אגף הכספים ב”אריה”, אדע על קיומה ומבלי שאלווה את השלבים שבטרם הפעלת תכנית כזו ואף לאחר מכן.

15. אבהיר: חב’ “אריה” ניהלה מספר תוכניות ביטוח קולקטיביות, כאשר עוד בשלבים המוקדמים שבטרם הפעלתן, ובשלב עריכת הבדיקות המקדימות בחברה באם להתקשר בעסקה אם לאו, אני נדרשתי לתת את התייחסותי וחוות-דעתי בכל הנוגע לרישום החשבונאי, ההתחשבנות הכספית, העברת/תשלומי הפרמיות, העברת/תשלומי התביעות, דיווחים, מאזנים, הערכות סיכון וכיוצ”ב.

16. כאמור, מעולם לא התבקשתי ולא נדרשתי לתת את התייחסותי בנוגע לתכנית ביטוח חיים קולקטיבית לעמיתי קרן המח”ר, היא התובעת.

…

23. כאמור לעיל, ובנוסף, הרי שלא יתכן מצב שבו ב”אריה” הייתה מנהלת תכנית ביטוח חיים קבוצתי לעמיתי קרן המח”ר, זאת מבלי שהדבר היה מובא לידיעתי ולטיפולי”.

האמור אינו מתיישב באופן מלא עם ראיות נוספות שהובאו בפני.

לפחות חלק מן ההליכים המקדמיים התקיימו, לרבות במחלקת הכספים’האקטואריה.

מעדות מר רפאל בראון למדתי ש”טיוטת הסכם הביטוח” הייתה בידי מחלקת האקטואריה:

“ש. אתה אומר שבין המסמכים שנמצאו אחר כך היה הסכם שהוציאה מחלקת אקטואריה?

ת. כן ראיתי אותו.

ש. זה ההסכם הזה, נספח מ”ה לתצהיר גבי שפירא?

ת. כן.

ש. מתי ראית את ההסכם לראשונה?

ת. למיטב זכרוני בחקירה במשטרה.

ש. אתה לא פנית למחלקת אקטואריה?

ת. אני לא.

ש. בחקירה בבית המשפט של מר אילן נבון, בעדות שלו הוא אומר שאתה ביקשת ממנו את המסמך, והוא מצא אותו ונתן לך אותו.האם יכול להיות שפנית למר נבון?

ת. נתבקשתי על ידי היועצת המשפטית לבדוק עם מחלקת אקטואריה האם יש קובץ אצלם. רק עכשיו נזכרתי בעניין נבון. התבקשתי לפנות אליו ולשאול אותו אם יש מסמך שקשור לקרן.

ש. מתי זה היה?

ת. לא זוכר, אני מניח שסמוך לפרשייה.

ש. מה הייתה תגובתו של מר נבון?

ת. כנראה שהוא מצא את המסמך הזה.

ש. והעביר לך אותו?

ת. כנראה כן.

…

ש. אתה קיבלת את המסמך, ואתה יודע שהמסמך ממחלקת אקטואריה, מה המשמעות?

ת. שהייתה בקשה להתקשרות, והמחלקת אקטואריה הוציאה הסכם.

ש. באיזה שלב של ההתקשרות מחלקת אקטואריה מוציאה את ההסכם

ת. לאחר ששני הצדדים ומחלקת אקטואריה, מסכימים על התנאים.

ש. קיומו של מסמך האקטואריה מראה שהייתה הסכמה של שני הצדדים?

ת. נכון.

…

לשאלות בית המשפט:

ש. יש את המסמך של מר רחמים, יש את האמירה של ראובן שרוני, מבחינתו שיש הסכם, זה מה שהוא אמר במשטרה.

ת. שיש כתב כיסוי, כן.

ש. אנחנו גם למדנו, גם בעדויות הקודמות, שמבטח המשנה כבר היה בעניינים, הלגה, גם למדנו מהעדויות הקודמות שעם 38,000 איש, אריה לא הייתה נכנסת לשום עסקה ושום דבר אחר אם לא היה לה מבטח משנה על הגב זה נכון?

ת. נכון.

ש. אתה אמרת לי דבר מה נוסף והוא שהסכם אקטואריה, המסמך יוצא לאחר שיש הסכמה של כל הצדדים, על התנאים, אחרת אין מה לעשות אקטוארית?

ת. כן.

ש. ועוד שמענו שעסקה כזאת גדולה, המנכ”ל מאשר, היא חייבת את אישור המנכ”ל.

ת. מסתבר”.

(עמ’ 247-244 לפרוטוקול)

האמור אף תואם את דבריה של גב’ הלגה קרונהיים כי בטרם האישור שניתן על-ידי מבטח המשנה:

“הראו לנו את התוצאות עם המבטח הקודם לשנים עברו”.

(עמ’ 272 לפרוטוקול)

ללמדך, כל שנותר מבחינת “אריה”, הוא לקבל את אישור המפקח על הביטוח; להחתים את “קרן המח”ר” על ההסכם (אם הייתה יודעת קרן המח”ר על המגעים שהתקיימו ונותנת את הסכמתה לכך) ולהנפיק את פוליסת הביטוח.

כדברי מר רפאל בראון:

“ת. היה חסר הסכם חתום על ידי הגוף שמבקש להיות מבוטח, בהחלט ופנייה למפקח וקבלה אישור על ההסכם, וניהול של הקולקטיב על חברת הביטוח. הוא לא הסתיים”.

(עמ’ 247 לפרוטוקול)

אישור המפקח על הביטוח אורך זמן.

בעדותו אומר מר רפאל בראון:

“ת. … בדרך כלל לוקח למפקח על הביטוח זמן לאשר את הביטוח”.

(עמ’ 241 לפרוטוקול)

ומה בינתיים?

ממשיך מר רפאל בראון:

“ש. האם בזמן הזה יש ביטוח או אין?

ת. אם הגוף שביקש לבטח את חבריו, מבקש כתב כיסוי זמני, חברת הביטוח מוציאה כתב כיסוי זמני”.

(עמ’ 241 לפרוטוקול)

ועוד;

ש. כבר העיד כאן אלכסנדר הולצמן והוא סיפר ואישר שגם ביטוח קולקטיבי מתחיל בכתב כיסוי זמני שניתן על ידי מנהל הרכישה באישור המנכ”ל ורק לאחריו פונים למפקח על הביטוח, ואחר כך מקבלים אישור, בינתיים יש כתב כיסוי זמני, מוכר לך?

ת. ייתכן אפשרות כזאת, כן”.

(עמ’ 240-241 לפרוטוקול)

זה בדיוק “הכיסוי הזמני” אשר ניתן על-ידי “אריה”, עליו העיד ואותו אישר מנכ”ל “אריה” – מר ראובן שרוני בעדותו במשטרה; כיסוי אשר תקופתו אינה ברורה. כיסוי ביטוחי זה יכול לחול רק במערכת היחסים שבין “אריה” לבין “גל את ביילי”, שכן “קרן המח”ר” לא ידעה כלל על שנעשה, ולא הסמיכה את “גל את ביילי” לפעול או לייצגה במגעים עם חברת הביטוח “אריה”.

ברי, כי “אריה” הייתה מאוד מעוניינת בפוליסת הביטוח של עמיתי “קרן המח”ר” שמנתה כ- 38,000 מבוטחים.

בעדותו נשאל והשיב מר אלכסנדר הולצמן:

“ש. ביטוח של עמיתי הקרן היא עסקה רצויה מבחינת אריה?

ת. נחשקת. זה לקוח מכובד מאוד”.

(עמ’ 224 לפרוטוקול)

ברי, כי בנסיבות שנוצרו, גם “קרן המח”ר” הייתה נענית להצעה זו אילו היא הייתה מובאת בפניה.

הא ראיה; שהחל מ- 8/2002 מבטחת “אריה” את עמיתי “קרן המח”ר” על-פי בקשת “קרן המח”ר” (מר נחמן גת).

מה אם כן השתבש בדרך ?

בעדותו מנסה מר בראון למצוא הסבר כלשהו:

“ת. … היה תהליך שהתחיל, כנראה שהוא נעצר בשלב מסויים, תייקו את המסמכים בתיק והתיק הועבר לארכיון”.

(עמ’ 240 לפרוטוקול)

למדתי, כי כתוצאה ממיזוג חברות הביטוח שהיו בבעלות “כלל“, לרבות “אריה”, נאלץ מר רחמים אברהם לסיים את תפקידו והנושא נשכח ולא טופל.

בעדותו מספר מר רחמים אברהם:

“ש. מה היו נסיבות העזיבה שלך את החברה?

ת. סמוך לעזיבתי מוזגו שתי חברות ביטוח שהיו בבעלות כלל, אריה שבה עבדתי וחברת עילית, בעקבות המיזוג הזה מי שהיה מנכל עילית, התמנה כמנהל אגף ביטוח חיים, מה שלא היה קיים באריה עד אז, והגרסה שמסר לי מנכל החברה, שקרא לי והודיע לי על הפיטורין, הייתה שהתפקיד שלי התייתר.

לשאלות בית המשפט:

ש. האם אמרו לך שהם לא מרוצים מעבודתך?

ת. אני עבדתי בחברה 24 שנים, הייתי פעמיים עובד מצטיין, ולא נרמז לי ולו גם ברמז שמישהו לא שבע רצון מעבודתי”.

(עמ’ 271 לפרוטוקול)

“ש. מה היה אמור להיות השלב הבא בהשלמת ביטוח קרן המחר לאחר המכתב שלך?

ת. השלב הבא היה אמור להיות הכנת הפוליסה, חתימתה על ידי הצדדים, שליחתה למפקח על הביטוח לאישור והסדרת ההסכם מול הסוכן

ש. מי באריה היה אחראי על הפעולות האלה?

ת. מחלקת ביטוח חיים.

ש. שהייתה ברשותו של אלכס הולצמן?

ת. לא, הוא היה סמנכל כספים באותה עת, רפי בראון היה מנהל מחלקת ביטוח חיים.

ש. אותו רפי בראון שהיה עד כאן?

ת. כן

ש. מתי עזבת את אריה?

ת. עזבתי פיזית ב01/05/01.

ש. חודשיים אחרי המכתב שהוצאת ביום 01/03/01?

ת. כן. אני רק רוצה לציין שהייתי אמור לעזוב בראשון באפריל, ביקשתי ממנכל החברה דאז, מר ראובן שרוני, להישאר חודש נוסף חוץ מתקופת ההסתגלות כדי לאפשר לי לחפש את דרכי החדשה במקומות עבודה אחרים והוא איפשר לי. בחודש הזה הייתי מעט מאוד בחברה כי הייתי עסוק לחפש את דרכי.

ש. מי האדם שהחליף אותך?

ת. בדיעבד אני יודע שזה רונן רוטקופף. אז לא ידעתי.

ש. אנחנו שמענו דבר מדהים בעדותו של רונן רוטקופף, שעכשיו אני מבין אותו מהתשובה שלך, שבעצם לא הייתה בכלל חפיפה בינך לבין המחליף שלך.

ת. נכון.

ש. לא הייתה העברת מסודרת של הפעולות שאתה עשית לאדם שאמור להמשיך את העבודה שלך

ת. נכון

ש. מדוע זה קרה?

ת. אני לא ידעתי מי המחליף.

ש. האם אתה סירבת לעשות חפיפה?

ת. ממש לא, חלקה עשיתי, חלק מהדברים שהיו רלוונטיים עשיתי את זה מול המנכל של החברה.

ש. האם כתוצאה מכך שלא הייתה חפיפה לא נמשך הטיפול באותו ביטוח של עמיתי קרן המחר נשוא התביעה?

ת. ממש לא. כי הביטוח הזה באותו רגע שיצא המכתב שלי, באותה פעולה נפסק כל התהליך, מבחינתי, לא הייתה שום המשכיות, אם מישהו אחרי שעזבתי המשיך את זה או לא, אני לא יודע, כך שלא היה מה לחפוף בעניין הזה. ברצוני לציין נקודה נוספת, באותה עת אני טיפלתי בעסקה נוספת שהיא הרבה יותר גדולה מעסקת המחר, וזה ביטוח בריאות וסיעוד לכלל עובדי המועצות והרשויות המקומיות בישראל, אני טיפלתי במכרז יחד עם עו”ד שמיר קמינסקי, ושם בהחלט עשינו חפיפה משום שהייתה המשכיות לעסקה הזאת, אני דאגתי לקיים ישיבה גדולה עם כל הגורמים הרלוונטיים, והייתה ישיבה שבאמת הייתה חפיפה וסוכמו הדברים, והבינו שהיות אני עוזב את התפקיד, מישהו צריך להמשיך את הטיפול עד שימונה לי מחליף.

ש. עדיין לא הבנתי למה לא נמשך הטיפול בעסקת הביטוח שהוצאת מכתב לגביה?

ת. לא יודע. אני שוב אומר, אני מדגיש, עזבתי בסוף מרץ, כבר הייתי מחוץ לעניינים. חודש נוסף הייתי בחברה בהסכמת המנכל, ציינתי ואמרתי, הייתי עסוק בחיפוש עבודה”.

(עמ’ 269-270 לפרוטוקול)

באלו, כנראה, מצויה התשובה מדוע לא הושלמה המלאכה על-ידי הוצאת פוליסת הביטוח.

מי שלקחו לעצמם סמכות, שלא הייתה להם, להנפיק פוליסת ביטוח של חברת “אריה” היו “גל את ביילי”/רונן גל.

ביום 19/3/2001 שלח מר רוני גל העתק מפוליסה זו למר גבי שפירא על-מנת להרגיע אותו כי יש כיסוי ביטוחי לעמיתי “קרן המח”ר” באמצעות חברת ביטוח “אריה”.

לימים התברר, ש”רונן גל” – על דעת עצמו וללא היתר של “אריה”, ובהעדר סמכות לעשות כן – הנפיק פוליסה המתיימרת ליתן כיסוי ביטוחי לעמיתי “קרן המח”ר”.

ל“גל את ביילי” אמנם הייתה זכות חיתום להנפיק פוליסות לביטוח אלמנטרי, אך לא הייתה להם כל זכות ו/או היתר להנפיק ביטוח חיים, בוודאי לא ביטוח חיים קולקטיבי בהיקף כה גדול ונרחב.

בתצהירו מסביר מר אלכסנדר הולצמן:

“30. יחסי אריה והנתבעת 1 באמצעות מנהליה, הוסדרו בהסכמים שנחתמו איתם לתיווך בעסקי ביטוח. על-פי הסכמים אלה, שיווקו הנתבעים 1-3 פוליסות ביטוח של אריה ושיטת ההתחשבנות איתם הייתה בשיטת ה”בורדרו” (התחשבנות שוטפת על-פי כרטיס חו”ז).

31. במסגרת ההסכם שנחתם בין אריה לנתבעים1-3 ביום 05/04/1999, הוענקו להם זכויות לעסוק בתיווך בביטוח עבור אריה, זאת למשך תקופת ההסכם, ובכפיפות להוראות החוק ובהתאם להוראות וההנחיות שתקבענה מזמן לזמן על-ידי אריה.

העתק ההסכם מיום 05/04/1999 מצ”ב ומסומן כנספח “ד”.

32. במסגרת הסכם זה התחייבו הנתבעים 1-3 “למכור ולשווק בתקופת קיום הסכם זה פוליסות ביטוח חיים של החברה בתנאים ובצורה כפי שהן במועד חתימת הסכם זה וכפי שיותקנו או ישונו בעתיד על-פי החוק או על-פי שיקול דעתה הבלעדי של החברה” (סעיף 6(א) להסכם).

33. בניגוד לנטען על-ידי התובעת בתצהיר עדותו הראשית של נחמן גת, הרי שבשום מקום בהסכם לא הוענקו לנתבעים 1-3 זכויות חיתום מאת אריה בביטוחי חיים וכל ניסיון של התובעת לפרש את ההסכם כאילו הוא מעניק זכויות חיתום לנתבעים 1-3 בביטוחי חיים עבור אריה, הינו ניסיון מפורך ומשולל יסוד.

34. אבהיר, כי על מנת שיוענקו זכויות חיתום לסוכנות ביטוח, בין בביטוחי חיים ובין בענפי ביטוח אחרים, חייב הדבר להיכתב מפורשות בהסכם שבין הצדדים, וברי שאין “תיווך בביטוח” כולל גם זכויות חיתום עבור המבטח.

…

36. נספח ב’ להסכם שבין הנתבעת 1 לנתבעת 4, אשר כותרתו היא “סמכויות חיתום (כללי)”, מפרט הוראות שונות באשר לסמכויות החיתום שהוענקו כאמור לנתבעת 1 על-ידי הנתבעת 4.

37. אדגיש כי בשום מקום בהסכם שבין אריה לבין הנתבעים 1-3 לא הוענקו לנתבעים אלה סמכויות להוציא ולהדפיס פוליסות ביטוח חיים ולחתום עליהן, ולא הוענקו להם בשום מקום בו זכויות חיתום בביטוחי חיים.

38. כפי שציינתי לעיל, הדבר איננו מקרי, שכן אריה לא העניקה מעולם לסוכני ביטוח זכויות חיתום בביטוחי חיים, וכך גם לא לנתבעת 1 ואף לא לנתבעים 2-3.

39. גם הנתבעים 1-3 עצמם מודים שלנתבעת 1 לא הוענקו זכויות חיתום מאריה ובשאלון שנשלח אל הנתבע 2, מר רונן גל, מאת התובעת התבקש הוא בשאלה 25: “נא לצרף מסמכים המוכיחים כי הנתבעת 1 הייתה בעלת זכות חילום עבור הנתבעת 5”. תשובת הנתבע 2 הייתה: “הנתבעת 1 לא הייתה בעלת זכות חיתום עבור הנתבעת 5 ובאשר לגל את ביילי סוכנות לביטוח, אין בידי המסמכים המבוקשים”.

40. משכך, ומשהתנבעים 1-3 לא היו כלל בעלי זכויות חיתום בביטוחי חיים עבור אריה, הרי שהם פעלו בניגוד להסכם עם אריה, תוך חריגה מההרשאה שניתנה להם על-ידי אריה ובניגוד לדין. שאלון התובעת ותצהיר תשובות הנתבע 2 צורפו נספח “מ” לתצהיר עדותו הראשית של נחמן גת מטעם התובעת.

…

43. לא זו בלבד שהנתבעים 1-3 הפיקו פוליסת ביטוח בשם אריה, מבלי שהיו מוסמכים להוציאה, אלא שהפוליסה הנטענת אף איננה חתומה כלל על-ידי אריה, וככזו היא נעדרת כל תוקף.

…

44. גם מספר הפוליסה המופיע על הפוליסה הנטענת איננו מספר של אריה, תמוהה ביותר היא העובדה שגם פוליסת הביטוח שהוצאה על-ידי הנתבעים 1-3 מטעם הנתבעת 4, נושאת מספר זהה לפוליסה המיוחסת לאריה. בחקירתו במשטרה מיום 27/8/2002 של מר גבריאל שפירא, מי ששימש מנכ”ל הנתבעת 4, נשאל הוא, בין היתר, גם בנקודה זו:

‘אני מציגה לך מסמך מסומן ר.פ. 21/08/02 (9 עמ’) פוליסה של אריה לתקופה 3-12/01 ומסמך מסומן ר.פ 21/08/02 (9 עמ’) פוליסה של סקוריטס לתקופה 1-12/01 אני מפנה את תשומת ליבך שלשתי הפוליסות יש את אותו מספר פוליסה ושואלת אותך האם יתכן מצב בו לשתי פוליסות שונות של שתי חברות שונות יהיה את אותו מספר פוליסה.

תשובה: לא, הדבר בלתי אפשרי, לכל חברה יש מספור משלה, לא יתכן שלשתי חברות יהיה אותו מספר ללא כל הבדל, כשאני מסתכל עכשיו עיל המספר אין ספק שהמספר של הפוליסה המופיע בר.פ 21/08/02 בפוליסה של אריה הינו מספר פוליסה שמקובל בסקוריטס”.

העתק חקירתו של גבריאל שפירא במשטרה מיום 27/08/02 מצ”ב ומסומן נספח “ז”.

45. מכאן שגם לשיטת הנתבעת 4, מספר הפוליסה המתנוסס על הפוליסה המיוחסת לאריה, איננו מספר של אריה כי אם מספר של סקוריטס. יודגש כי מספר פוליסה מהווה את מספר תעודת זהות שלה, לצורך טיפול בפוליסה ולצורך תקשורת שוטפת עם המבטח.

46. יתרה מכך, פוליסות ביטוחי החיים הקיבוציות שניהלה אריה לא קיבלו כלל מספרים, וניתן לראות זאת בבירור בפוליסות המצורפות לעיל לתצהירי זה. למעשה, כשעסקינן בביטוחי חיים קולקטיביים, לא הוצאה “פוליסה” ממוחשבת וממוספרת כלל, כי אם היה נחתם הסכם ביטוח בין החברה המבטחת לבין הגוף שביקש את הביטוח הקולקטיבי, ומכאן גכם העדר המספר ב”פוליסות” אלה.

47. אין ספק אפוא כי הנתבעים 1-3 הדפיסו את הפוליסה המיוחסת לאריה במשרדם, במתכונת נוסח הפוליסה של הנתבעת 4, כפי שהייתה עד לאותה תקופה.

48. כל אלה מלמדים על כך שהפוליסה לא הוצאה כלל על-ידי אריה, לא הודפסה על-ידה, לא אושרה על-ידה ולא הייתה מוכרת או ידועה לה, והנתבעים 1-3 פעלו בעניין זה על דעת עצמם בלבד, ללא סמכות, בניגוד להוראות ההסכם שבינם לבין אריה ובניגוד להוראות הדין.

בהודעתו במשטרה מיום 27/8/01 מציין מר רחמים אברהם:

“שאלה: האם זה נראה לך תיקני שסוכנות ביטוח תדפיס עבור חברת אריה פוליסת ביטוח לקולקטיב?

תשובה: לא. מי שמדפיס פוליסה לקולקטיב זה חברת הביטוח בלבד.

שאלה: נא התייחס לכך שסוכנות “גל את ביילי” ראו באישורך המצוין במסמך י.ב 13 – 27/8/02 אסמכתא להדפיס פוליסה זו.

תשובה: מה פתאום. האישור שנתתי לא היה להדפסת פוליסה אלא לביצוע העסקה. מה שהיה צריך להיות לאחר האישור שנתתי הוא הדפסת הפוליסה בחברת אריה או באקטואריה”.

(גיליון מס’ 6)

בעדותו מאשר מר רונן גל:

“הייתה לנו זכות חיתום בענפים האלמנטריים”.

(עמ’ 105 לפרוטוקול)

אני דוחה את טענת מר רונן גל בתצהירו, לאמור:

“7.25. … אף שהחל מיום 1.3.2000 חל שינוי בזהות המבטח, מבחינת התובעת לא חל כל שינוי מהותי שכן סקוריטס נותרה בתפקידה כמנהלת הכיסוי הביטוחי וגל את ביילי באמצעות חיים ביילי ובאמצעותי המשיכה לנהל את העניינים השוטפים והתביעות”.

“סקוריטס החדשה” חדלה מלתת את הכיסוי הביטוחי. מר רונן גל ידע זאת, ועל כן כבר בינואר 2001 החל במגעים עצמאיים עם “אריה” על-מנת שזו תחליף את “סקוריטס החדשה”. הביטוח עם “אריה” היה אמור להיות ביטוח עצמאי ללא תלות ב“סקוריטס החדשה”, כפי הביטוח שנעשה מאוחר יותר, לתקופה שמיום 28/8/2002.

ברי, כי מר רונן גל מיספר את פוליסת הביטוח כמספר פוליסת הביטוח שהייתה קיימת של “סקוריטס החדשה” כדי להציג, לכאורה, רצף ביטוחי, הגם שהוא לא היה קיים; ומשום שמ“אריה” הוא עדיין לא קיבל פוליסת ביטוח.

בעדותו התייחס מר רונן גל למסמך מיום 6/3/2001 אשר לטענתו נשלח למר רחמים אברהם.
(עמ’ 145-146 לפרוטוקול)

במכתב זה נאמר:

“הנדון: ביטוח קרן המח”ר

בהמשך לשיחתנו מיום חמישי ובעקבות אישורך, הנני להמציא לך את כתב הכיסוי/פוליסה.

אנא העבר את מס’ הפוליסה בהקדם.

בנוסף סיכמנו שכל הטיפול השוטף, דהיינו: הודעות מבוטח, תאומי פרמיות ותאומי תביעות יבוצעו ישירות באמצעותנו, התאמה תתבצע באמצע שנת 2002 לאחר שתתקבל תמונה ראשונית לקראת חישוב עמלת הרווח למבוטחים.

…”

(נספח “לח” לתצהיר נחמן גת)

מר רחמים אברהם אינו מאשר קבלת המכתב.

בתצהירו הוא אומר:

“13. בהתייחס למסמך שהוצג נספח “לח” לתצהירו של נחמן גת מטעם התובעת, הנחזה להיות מכתב רונן גל מיום 06.03.01, אלי. מכתב זה אינו זכור לי ואינו מוכר לי. מסמך זה נראה בעיני מפוברק, גם מן העובדה שמסמך זה לא הגיע לידי וגם מן העובדה שתוכנו של המסמך כולל טענה בדבר סיכום כי “תשלום תביעות ישירות על-ידי סוכנות גל את ביילי”, דבר שאינו אפשרי לחלוטין, שכן סילוק תביעות אינו מבוצע על-ידי סוכן”.

מר רונן גל טוען כי מסמך זה נשלח באמצעות דואר שליחים. אין ראיה לכך.

בתצהירו אין אזכור של מסמך זה.

אין פלא שלמסמך זה אין כל תיעוד בחברת הביטוח; שכן, מר רונן גל לא היה מוסמך וגם לא יכול היה להנפיק את פוליסת ביטוח החיים הקולקטיבית. המוסמכת לכך הייתה חברת “אריה” והיא בלבד. הדבר אף עולה מתוכן המכתב כאשר נאמר: “אנא העבר אלי את מספר הפוליסה בהקדם”. כך גם ניתן ללמוד זאת מהשימוש שעשה מר רונן גל במספר פוליסת העבר שהונפקה על-ידי “סקוריטס החדשה”. הוסף לכך את שאר התנאים המופיעים במסמך זה, ועל-פיהם פעלה “גל את ביילי” במסגרת יחסיה עם “סקוריטס”, תנאים שאינם מקובלים ונהוגים ב“אריה”. “אריה” גם לא קיבלה פרמיה כלשהי על ידי “גל את ביילי” עבור תקופה זו.

בתצהירו כותב מר אלכסנדר הולצמן:

“68. אריה לא קיבלה ולו אגורה שחוקה אחת מהפרמיות ששולמו על-ידי התובעת במהלך כל התקופה שבה מיוחס מתן כיסוי ביטוחי לאריה”.

בתצהירו מוסיף מר רפאל בראון – מנהל מחלקת ביטוח חיים ב“אריה” בתקופה הרלוונטית:

“6. ההתחשבנות בין “אריה” לבין סוכנות הביטוח “גל את ביילי” בכל הקשור בביטוחי חיים התנהלה והתבצעה במחלקתי. מדובר היה בעיקר בתשלומי עמלות ביטוח, המשלמות באופן חודשי, בנוסף להתחשבנויות על עמלות מיוחדות, וכל זאת, על פי ההסכם נספח “ב” המצ”ב. מיותר לציין שלא הייתה קיימת כל התחשבנות עם הסוכנות הנ”ל לגבי ביטוחי חיים קולקטיביים, ובכל התקופה שבה שימשתי מנהל המחלקה, לא היה ולו מקרה אחד שבו שילמה “אריה” לסוכנות “גל את ביילי” עמלה, בגין ביטוחי חיים קולקטיביים, ולא היה שום מקרה שידוע לי, שבו סוכנות זו הייתה סוכן שתיווך בעסקה של ביטוח חיים קולקטיבי”.

עם זאת, אין לפטור את “אריה” מאחריות שילוחית, ולוּ חלקית למעשיהם ו/או מחדליהם של “גל את ביילי”/רונן גל/חיים ביילי.

“גל את ביילי”/רונן גל/חיים ביילי, היו סוכני ביטוח של “אריה”, ושל חברות ביטוח נוספות. תפקידם היה לעסוק בשיווק פוליסות ביטוח, לרבות פוליסות לביטוח חיים.

(ראה סעיף 32 לתצהירו של מר אלכסנדר הולצמן – המצוטט לעיל).

HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק חוזה הביטוח, התשמ|א-1981&T=4&FromWord=1&Seif=33” \t “Hok_29524” סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, התשמ”א – 1981, קובע לאמור:

“לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב”.

הנטל לפקח על פעולותיו של סוכן ביטוח ולוודא שהוא פועל בהתאם להרשאה שקיבל מהמבטח, מוטל על חברת הביטוח ולא על המבוטח.

(ראה לעניין זה HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=702&Tik_Ref=89&Tik_Type=6&zad=אליהו חברה&T=8&FromWord=1” \t “Psak_205727” ע”א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע”מ נ’ נועם אורים ואח’, פד”י מה (2) עמ’ 811).

למרות התהליכים הרבים שבוצעו על ידי “אריה“, לרבות אישור הכיסוי הבטוחי על ידי מבטח המשנה; ולמרות הכיסוי הזמני שניתן; לא הקפידה “אריה” במגעים עם “גל את ביילי” על אותם נוהלים מחייבים המפורטים בתצהיריהם מר אלכסנדר הולצמן, מר רפאל בראון ומר רונן רוטקופף ובעיקר על הקשר הישיר עם המבוטח ו/או פגישה עימו באמצעות גורם מוסמך ב“אריה”; בוודאי כאשר עסקינן בביטוח קולקטיבי בהיקף כה גדול, המונה כ- 38,000 עמיתים, מהם היא אמורה לקבל את כספי הפרמיה ולנהל את ביטוחי עמיתי הקרן במחלקותיה.

אם הייתה נוהגת “אריה” על פי הכללים אותם היא עצמה התוותה, מעשיהם ומחדליהם של “גל את ביילי”/רונן גל/חיים ביילי, היו מתגלים מבעוד מועד וחלק מן הנזק היה נמנע.

רחמים אברהם:

בתצהירו כותב מר רחמים אברהם:

“8. כל פעולותיי בקשר להתקשרות זו היו במסגרת סמכותי ובגדר תפקידי בחברת “אריה” לערוך ביטוחים מהסוג הנטען, אם נערך ביטוח כזה, עובדה שאינני יודע, שכן אני עזבתי את חברת “אריה” בטרם הונפקה פוליסה ובטרם נכרת החוזה…”

אכן, כל פעולותיו של מר רחמים אברהם נעשו במסגרת סמכויותיו ובגדר תפקידיו בחברת “אריה”. אולם, אין להתעלם מכך שמר רחמים אברהם היה בתקופה הרלוונטית מנהל הרכישה וההדרכה בביטוח חיים בחברת “אריה” וחבר בקבוצת הנהלת החברה. כדבריו:

“2. מאז שנת 1978 ועד ליום 30.04.01 עבדתי בחברת הביטוח “אריה חברה ישראלית לביטוח בע”מ” (להלן: “אריה”) שהינה הנתבעת 5 בתובענה זו. בתחילה כמפקח רכישה, ובהמשך, החל משנת 1991 ועד לסיום עבודתי ופרישתי מחברת “אריה” ביום 30.04.01, כמנהל רכישה והדרכה בביטוח חיים ב“אריה”. מאותה עת (שנת 1991) שימשתי גם כחבר בקבוצת הנהלת חברת “אריה” בה ישבו מנהלי מחלקות ואגפים, ואחת לחודש השתתפתי בישיבות הנהלה של החברה”.

במסגרת תפקידיו אלו, הוא היה המוסמך, ביחד עם המנכ”ל, בנושא הסכמי ביטוחי חיים, לרבות בנושא ביטוח החיים של עובדי “קרן המח”ר”, לרבות הקשר עם מבטח המשנה.

בעדותו אומר מר אלכסנדר הולצמן:

“ש. בסעיף 76, רחמים אברהם, מה היה תפקידו באריה?

ת. מנהל מחלקת רכישה, הוא היה אחראי על השיווק, על הבאת סוכנים.

ש. וגם על הבאת עסקאות של ביטוח?

ת. בוודאי. גם להביא את הסוכנים וגם להביא עסקאות ביטוח.

ש. הבאת עסקת הביטוח עם עמיתי קרן המח”ר הייתה במסגרת התפקיד שלו?

ת. כן בהחלט.

(עמ’ 220 לפרוטוקול)

ש. זה לא הסכם של אדם אחד, אתה ראית הרבה עסקאות של אריה, עסקה של 38,000 איש, מי בדרך כלל, על פי הסדר התקין של המנהל, היה המוסמך בחברת אריה לפנות למבטח המשנה במקרה זה המיוצגת על-ידי הלגה, ולומר יש לי דבר כזה וכזה והאם אתם מוכנים לקבל את הביטוח, כל פקיד? מי?

ת. כשזו עסקת ענק כמו במקרה הזה, זה המנכ”ל, או אותו אדם שמטפל בעסקה מטעמו, במקרה הזה זה היה מר רחמים”.

(עמ’ 226 לפרוטוקול)

בתצהירה כותבת גב’ הלגה קורנהיים:

“3. על-פי המסמכים שבפני שנערכו על ידי, ההתנהלות של העסקה הייתה ביני לבין מר רחמים אברהם מטעם אריה… מצד אחד ועם מבטח המשנה בחו”ל מצד שני”.

מר רחמים אברהם היה גם זה שהוציא את המכתב מיום 1/3/2001 אשר יש לראותו ככיסוי ביטוחי זמני.

מר רחמים אברהם היה בקשר ישיר עם “גל את ביילי” ואמור היה לפקח על הנעשה.

מר רחמים אברהם היה זה שצריך היה לבדוק כי כל התנאים התמלאו.

מר רחמים אברהם היה זה שצריך היה ליצור קשר ישיר גם עם “קרן המח”ר”.

מר רחמים אברהם היה זה שצריך לדאוג שההליכים ימשכו על-ידי העברה מסודרת את שנעשה עד כה, לידי גורם מוסמך בחברה, וגם אם לא מונה לו, בשלב זה, מחליף; וגם אם היה לו כעס על החברה אשר הודיעה לו על סיום תפקידו עקב רכישתה על-ידי “כלל”.

בעדותו מספר מר רחמים אברהם:

“ש. לא הייתה העברת מסודרת של הפעולות שאתה עשית לאדם שאמור להמשיך את העבודה שלך

ת. נכון

ש. מדוע זה קרה?

ת. אני לא ידעתי מי המחליף.

ש. האם אתה סירבת לעשות חפיפה?

ת. ממש לא, חלקה עשיתי, חלק מהדברים שהיו רלוונטיים עשיתי את זה מול המנכל של החברה.

ש. האם כתוצאה מכך שלא הייתה חפיפה לא נמשך הטיפול באותו ביטוח של עמיתי קרן המחר נשוא התביעה?

ש. עדיין לא הבנתי למה לא נמשך הטיפול בעסקת הביטוח שהוצאת מכתב לגביה?

ת. לא יודע. אני שוב אומר, אני מדגיש, עזבתי בסוף מרץ, כבר הייתי מחוץ לעניינים. חודש נוסף הייתי בחברה בהסכמת המנכ”ל, ציינתי ואמרתי, הייתי עסוק בחיפוש עבודה”.

(עמ’ 270 לפרוטוקול)

הסבר זה אינו משכנע.

כשם שרחמים אברהם העביר בצורה מסודרת את נושא הביטוח לעובדי הרשויות המקומיות, כך היה צריך לנהוג בביטוח לכ- 38,000 עמיתי “קרן המח”ר”.

אם היה עושה כן, יתכן והכיסוי הביטוחי, היה מוסדר כדין, בדרך כלשהי, עוד בשנת 2001.

ג. קבוצת נושאי המשרה בקרן המח”ר: ראובן גולדברג (נתבע 7) ועו”ד גדיאל בלושטיין (נתבע 8):

עסקינן בשני בעלי תפקיד ב”קרן המח”ר”.

במועדים הרלוונטיים כיהן מר ראובן גולדברג כחבר דירקטוריון וכמנכ”ל “קרן המח”ר” המופקד על ניהול הקרן.

בתצהירו כותב מר ראובן גולדברג:

“13. אני כמנכ”ל הקרן מופקד על ניהול העל של הקרן. קבלת החלטות בתחום המינהל, יישום החלטות הדירקטוריון, ניהול העובדים בעניין קבלה לעבודה קידום, בלווית מזכירת הקרן. ניהול מו”מ עם גורמי חוץ, ניהול ישיבות הדירקטוריון והשתתפות בוועדות, לרבות חברות בוועדת ההנהלה בה חברים המנכ”ל והיו”ר.

14. על מנת למלא את תפקידי כהלכה אני מחוייב להיוועץ באנשי מקצוע, חשבונאים ו/או משפטנים ו/או סוכני ביטוח, שכן אני בהשכלתי, איני בעל אחד מהתארים הנ”ל”.

עו”ד גדיאל בלושטיין כיהן בתפקיד של יועץ משפטי חיצוני ל“קרן המח”ר”.

במסגרת תפקידו נתן ייעוץ משפטי ל“קרן המח”ר” בנושאים שונים והשתתף בישיבות הדירקטוריון והועדות השונות.

בתצהירו אומר מר ראובן גולדברג:

“23. הנתבע 8 שימש כיועץ משפטי של הקרן החל מראשית שנת 1996, ומתוקף תפקידו כיועץ משפטי טיפל בהיבטים המשפטיים של כל ענייני הקרן, לרבות ההתקשרות לביטוח חיים קבוצתי, נשוא תביעה זו”.

בתצהירו אומר עו”ד בלושטיין:

“95. בעניינה של הקרן, התבקשתי להופיע לישיבות הדירקטוריון וכן לישיבות ועדות ההשקעות. ועדה נוספת לה זומנתי מעת לעת ועל פי קריאה, הייתה ועדת הביקורת”.

משנת 1996 היה מעורב עו”ד בלושטיין בנושא ביטוח החיים לעמיתי “קרן המח”ר”, הגם שבתיק הנדון עסקינן במכרז של שנת 1999.

החלטתי לדון בנתבעים אלו במשותף, היות והם פעלו בצוותא חדא בועדת המכרזים בה נבחרה “סקוריטס החדשה” כחברה המבטחת את עמיתי “קרן המח”ר”.

לשניים, טענות הגנה משותפות, הגם שבנושאים מסויימים הם מטילים את האשם איש ברעהו.

אני דוחה את טענת הנתבעים 7, 8 על פיה החלטת הדירקטוריון להגיש את התביעה כנגד נתבעים אלו אינה תקפה, משום שהתקבלה שלא כדין. הנתבעים סומכים את טענותיהם על החלטת בית המשפט בבש”א 07701/08, על-פיה בוטלו חלק מהחלטות הדירקטוריון.

נושא זה כבר נדון על-ידי כבוד השופט אבי זמיר אשר בהחלטתו מיום 20/8/2008, אמר בין השאר:

“בפסק הדין נקבע, כי שינוי הקוורום על-ידי המשיבים נעשה שלא כדין ובניגוד להסכמות בין בעלי מניות ההנהלה.

עם זאת, נקבע – “בעניין מכלול הסעדים אשר התבקשו בתובענה, סעדים אלה הינם סעדים מרחיקי לכת, אשר יש בהם בכדי להשפיע על עמיתי הקרן וצדדים שלישיים אשר הסתמכו על החלטות המועצה. לא ניתן לבטל את כל החלטות הדירקטוריון וועדות הדירקטוריון באופן רטרואקטיבי שכן לבית המשפט לא ידוע אילו החלטות התקבלו ומה משמעות ביטולן. לא מן הנמנע, כי ביטול כזה יכול לגרום נזק רב לעמיתי הקרן ולצדדים שלישיים. עוד אניח כי החלק הארי של החלטות המועצה וועדותיה קשורות בנושאי ניהול שוטף והשקעות כספים, נושאים שאין אפשרות מעשית להשיב בהם את הגלגל לאחור”.

…

“… בפסק דינו של כב’ השופט אלטוביה בוטלו החלטות מסויימות וספציפיות, ההחלטה לצרף את הנתבעים 7 ו- 8 לתביעה הנוכחית, אינה ביניהן.

אמנם, אחת מאותן החלטוחת שבוטלו, היא ההחלטה לשינוי הקוורום בישיבות הדירקטוריון, ועל פי הנטען, ההחלטה לצרף את הנתבעים 7 ו- 8 כצד להליך, התקבלה במסגרת הקוורום נשוא החלטת הביטול.

עם זאת, ביטול החלטת הדירקטוריון בעניין שינוי הקוורום אינו גורר אחריו ביטול כל החלטות הדירקטוריון שהתקבלו על-ידי הקוורום “החדש”, ומכאן, שהוא גם אינו גורר את ביטול החלטת הדירקטוריון בדבר צירוף הנתבעים 7 ו- 8 להליך (כאחת מאותן החלטות).

למעשה, כב’ השופט אלטוביה קבע באופן מפורש, כי לא ניתן לבטל את כל החלטות הדירקטוריון, שכן ביטול גורף מעין זה עשוי לגרום נזק רב לעמיתי התובעת ולצדדים שלישיים (ומכאן הצמצום בהיקף ההחלטות שבוטלו, במסגרת החלטת כב’ השופט אלטוביה)”.

שותף אני לדעה זו.

מבין אני לליבו וכעסו של עו”ד בלושטיין אשר מעורך דין המייצג את “קרן המח”ר” אשר גם הגיש בשמה את התביעה לבית המשפט, הפך לפתע לנתבע בתביעה המתוקנת, עם החלפת הייצוג המשפטי וחוות הדעת שניתנה על-ידי יועציה המשפטיים החדשים של “קרן המח”ר”. אין בכך כדי למנוע את בירור התביעה ובחינת חלקם ואחריותם של עו”ד בלושטיין ומר גולדברג בנעשה.

מר ראובן גולדברג היה אחד מהאורגנים ב“קרן המח”ר” – דירקטור וסמנכ”ל.

אין בכך כדי למנוע ו/או לשמש הגנה מפני הגשת התביעה.

לסוגיה זו התייחס כבוד הנשיא שמגר (כתוארו אז) HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=4114&Tik_Ref=90&Tik_Type=6&zad=אברהם בן&T=8&FromWord=1” \t “Psak_161814” בע”א 4114/90 אברהם בן שושן נ’ כריכיה קואופרטיבית בע”מ, פ”ד מח (1) 415, 435-436 (1993):

“נראה לי, כי לא די בכך שאדם מהווה חלק מאורגן כדי לחייב אותו אישית בנזיקין, אפילו אותו אורגן אחראי ברשלנות. על הטוען לאחריותו האישית של חבר באורגן להראות קירבה אישית וישירה שלו למעשה הרשלני. בענייננו, טענת האשם התורם מכוח היותו של המערער חבר באסיפת החברים לא חוזקה בכל ראיות שהן, למשל, לגבי תהליך קבלת ההחלטות באגודה, דרך קבלת החלטות על נוהלי בטיחות, או כל נתון אחר.

גם אם מוכח שאורגן קולקטיבי אחראי ברשלנות, ופלוני הוא חבר באותו אורגן – עדיין אין בכך, כשלעצמו, כדי להטיל על אותו פלוני אחריות בגין מעשהו הרשלני של האורגן בשלמותו. יש צורך להוכיח את “קירבתו” לניזוק, ולהוכיח שקמה חובת זהירות בין אותו חבר בגוף המחליט לבין הניזוק. כלומר, יש להוכיח שהחבר הספציפי בגוף הקולקטיבי ובענייננו המערער – היה אחראי לקבלת ההחלטות בגין אמצעי הבטיחות באגודה, ולוּ רק כחלק מהאורגן”.

בספרו “דירקטורים ונושאי משרה בעידן הממשל התאגידי”, כותב פרופ’ גרוס:

“ HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות, התשנ|ט-1999&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_29470” חוק החברות מטיל על נושאי המשרה בחברה חובת זהירות כללית בניהול החברה. כמקור לחובה זו מפנה החוק HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=פקודת הנזיקין [נוסח חדש]&T=4&FromWord=1&Seif=35” \t “Hok_30925” לסעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אשר קובעים את עוולת הרשלנות ומטילים חובת זהירות כללית על כל אדם. חובה זו מצתגבשת בהתקיים מבחן אובייקטיבי. דהיינו, אדם ייחשב כמתרשל אם עשה מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, וכתוצאה מהמעשה נגרם נזק”.

(שם, בעמ’ 165)

עו”ד בלושטיין מונה על-ידי “קרן המח”ר” ליועץ משפטי חיצוני על-מנת ליתן לה את הייעוץ המקצועי בכל הנושאים הדורשים זאת. בתפקידו זה, הוא חב חובת זהירות כלפיה ועליו לשאת בתוצאות חוות דעת או מעשים ומחדלים רשלניים בעת מילוי תפקידו זה.

מאנשי מקצוע ומעורך דין בפרט, מצפים לסטנדרט זהירות גבוה במיוחד.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=4612&Tik_Ref=95&Tik_Type=6&zad=איתמר מתתיהו&T=8&FromWord=1” \t “Psak_27645” בע”א 4612/95 איתמר מתתיהו נ’ שטיל יהודית, פ”ד נא (4) 769, 785-786:

“על עורך הדין מוטלת החובה לפעול כלפי לקוחו ככל בעל מקצוע מיומן נאמן וזהיר. אולם מעורך דין, מעצם הגדרת תפקידו, דורש המחוקק סטנדרט התנהגות גבוה יותר בכל אחד מהיבטים אלה.

HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק לשכת עורכי-הדין, התשכ|א-1961&T=4&FromWord=1&Seif=54” \t “Hok_29798” סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ”א-1961, קובע כי “במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות”. הוראה דומה קבועה גם HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ|ו-1986&T=4&FromWord=1&Seif=2” \t “Hok_29805” בסעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ”ו-1986. לעניין זה נקבע, כי ‘אמונה’ פירושה אמת ויושר ו’מסירות’ פירושה חריצות ושקידה דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעיניו ודאגותיו של עורך הדין” (על”ע 7/73 פלוני נ’ הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ”ד כח (1) 679, בעמ’ 683; ראו בעניין זה גם עמ”מ 9/55 פלוני נ’ יו”ר חברי הועדה המקצועית, פ”ד י’ 1730, 1720; על”ע 5/78 פלונמי נ’ לשכת עורכי הדין, פ”ד לג 587, 586 (2)”.

כאמור, מר ראובן גולדברג ועו”ד בלושטיין היו שותפים יחד להחלטה לבחור בסקוריטס (סוכנות לביטוח) 1997 בע”מ כמבטחת את עמיתי “קרן המח”ר” בביטוח חיים, בישיבת ועדת המכרזים ביום 21/12/1999, כאשר על פרוטוקול הישיבה חתומים שניהם (נספח “כח“) . קדמה לכך ישיבת ועדת המכרזים ביום 16/12/1999 (נספח “כז”).

עו”ד בלושטיין גם היה נוכח בישיבת הדירקטוריון מיום 17/2/2000 אשר אישרה בחירה זו.

תחילת הקשר של שני הנתבעים עם הביטוח לעמיתי “קרן המח”ר” החל בשנת 1996.

בתצהירו מספר מר ראובן גולדברג:

“18. … בשנת 1996 נפטר מר יעקב אוניקובסקי שהיה מזכ”ל הסתדרות המח”ר ומנכ”ל הקרן לפניי. חברת הביטוח אשר ביטחה את חברי הקרן באותה תקופה הייתה כלל חברה לביטוח. הסכום שקיבלה אלמנתו של מר אוניקובסקי ז”ל היה זעום.

19. בעקבות זאת ערכתי בדיקה ומצאתי שתמורת הפרמיה המשולמת על-ידי העמיתים ניתן לקבל תמורה גבוהה הרבה יותר.

20. באישור הדירקטוריון הוחלט לערוך מכרז ולקבל הצעות לפוליסות ביטוח טובות יותר על מנת לשפר את מצבם של עמיתי הקרן בנושא ביטוח החיים.

21. את מסמכי המכרז לשנת 1996, ערכו יו”ר הקרן דאז מר איזי אלמוג, בסיוע אנשי מקצוע.

22. ההצעות נבדקו על-ידי איזי אלמוג, הנתבע 8, אנוכי ומזכירת הקרן.

23. הנתבע 8 שימש כיועץ משפטי של הקרן החל מראשית שנת 1996, ומתוקף תפקידו כיועץ משפטי טיפל בהיבטים המשפטיים של כל ענייני הקרן, לרבות ההתקשרות לביטוח חיים קבוצתי, נשוא תביעה זו.

24. הנתבע 8 אמנם הצטרף לתובעת כיועץ משפטי אחרי עריכת מסמכי המכרז ולא היה שותף לעריכתם, אולם היה שותף מלא לפתיחת המעטפות ומתוקף תפקידו הוא זה שבדק את המציעים השונים”.

במכרז זכתה ““סקוריטס ביטוח בע”מ” כאשר אנשי הקשר מטעמה היו “גל את ביילי”/ רונן גל/חיים ביילי.

בתצהירו מספר עו”ד בלושטיין:

“105. … הוזמנתי לראשונה לישיבת דירקטוריון בקרן בחודש מרץ 1996 ואתרע מזלי והנושא בו דנו באותה ישיבה היה ביטוח חיים לעמיתים כאשר המבטח, שזכה במכרז שכלל לא שותפתי בו ולא ידעתי על קיומו, היה סקורטיס.

106. מובן כי תרומתי לדיון הייתה אפסית ואולם, לאחר מכן ולאחר תום הישיבה התבררו לי עובדות אלו – שלא ידועות לי מידיעתי האישית:

106.1 היה ביטוח חיים לעמיתים גם לפני תקופה זו בהיקף של כ- 7,000 ₪ למקרה מוות.

106.2 במהלך שנת 1995 נפטר והלך לבית עולמו, מנכ”ל הקרן הקודם, פלוני בשם אוניקובסקי, ואלמנתו התלוננה מרה על כך שהיה חבר בקרן במשך שנים רבות, כל שהגיע לידיה, עקב מותו, היה ביטוח חיים בסך של כ- 7,000 ₪.

106.3 עקב כך, החליטה הקרן להגדיל את ביטוח החיים לעמיתים לסך של 40,000 ₪ למקרה מוות ויצאה למכרז מתאים לאחר קבלת היתרים/הסכמות מרשות החברות ומשרד האוצר, אגף שוק ההון.

106.4 לא היה ברור מי הכין את מסמכי המכרז.

106.5 למרות זכיית סקוריטס במכרז, לא הוצגה פוליסת ביטוח על מנת לבדוק את התאמתה למסמכי המכרז ולהצעת סקוריטס.

106.6 הצעת סקוריטס הציגה את גבריאל שפירא כמנהל סקוריטס ואת גל את ביילי ומנהליה (הנתבעים 1 עד 3) כאנשי קשר.

107. ביקשתי לראות את הפוליסה וכן להבין כיצד יהיה נוהל העבודה מול סקוריטס והתברר לי כי לא היתה עבודת הכנה מוקדמת בקרן לכל אלו וממש התחלתי מהתחלה להכין את כל הרקע.

108. לכשהועברה לרשותי טיוטת הפוליסה התברר לי כי המבטח הוגדר כדלקמן:

“החברה” – חתמי ללויידס מסויימים באמצעות סקוריטס ביטוח בע”מ”.

109. העתק טיוטת פוליסת הביטוח משנת 1996 כפי שהועברה אלי לבדיקתי, רצ”ב כנספח “7” לתצהירי זה.

110. אני אכן בדקתי את הפוליסה וההערה הראשונה שהערתי, הייתה כדלקמן:

“יש צורך בהבהרה כי סקוריטס הינה, מבחינת הקרן, המבטח ביחד עם חתמי ללוידס”.

111. העתק הערותיי לטיוטת הפוליסה רצ”ב כנספח “8” לתצהירי זה.

ואכן, ביום 24/11/1996 שלח עו”ד בלושטיין את הערותיו לפוליסה למר רוני גל עם העתק למר ראובן גולדברג ומר גבי שפירא.

בסעיף 1 להערות, נאמר:

“1. יש צורך בהבהרה כי סקוריטס הינה, מבחינת הקרן המבטח ביחד עם חתמי לוידס”.

ממשיך עו”ד בלושטיין בתצהירו:

“112. בתגובה, מסרו כל הצדדים (היינו, נציגי סקוריטס, גל את ביילי, ראובן גולדברג וכן נציגי בנק יהב) כי הביטוח נעשה על-ידי סקוריטס ואולם, בכובעה כנציגת חתמי לוידס ולא כסקוריטס.

113. כולם ידעו על כך, המדובר היה בעובדה שלא הייתה שנויה במחלוקת (למעט אנוכי, שלא הייתי מודע לכך).

114. ככל שזכור לי הציע לי מישהו מנוכחים שהשתתף בפגישות שיתוארו להלן, לפנות לפיקוח על שוק ההון והביטוח על מנת לקבל אישור כי כך הם פני הדברים וכך עשיתי.

115. פניתי למשרד האוצר וערכתי בדיקה עצמאית והתברר כי הם מודעים להתנהלות סקוריטס, כי מדובר בנוהל המקובל בענף הביטוח וכי הוא מקובל עליהם. איני זוכר עם מי שוחחתי במשרד האוצר, אני זוכר כי הוא מציג עצמו כמי שמטפל בביטוחי חיים קבוצתיים בקופות גמל, או תואר דומה לכך. ייתכן כי היה זה מר תורג’מן, איני יכול לומר בוודאות.

116. אני יכול לומר כי לאחר שיחתי זו, שוחחתי הן עם גולדברג והן עם גבי שפירא ואמרתי להם על השיחה אמורה ותוצאותיה. לאחר מכן, ובאחת הפגישות בה השתתפו גל את ביילי ובנק יהב, חזרתי על עיקרי השיחה האמורה”.

כל זאת כדי ללמד על תפקידו של עו”ד בלושטיין ועל הבנתו וידיעתו כי במסגרת זו עליו לבדוק היטב את רישיון/כשרות המבטח להעניק את ביטוח החיים לעמיתי “קרן המח”ר”, וכי לכך גם מצפים ממנו.

על רקע האמור, יש להסביר את מעורבותו של עו”ד בלושטיין בהליכי המכרז של שנת 1999, ואת היותו משתתף חשוב ובכיר בדיוני ועדת המכרזים,כדי כך שהוא חתום יחד עם מר ראובן גולדברג על פרוטוקול ועדת המכרזים בה נבחרה כמבטחת חברת “סקוריטס (סוכנות לביטוח) 1997 בע”מ”.

מר ראובן גולדברג היה חבר הדירקטוריון, מנכ”ל “קרן המח”ר” ויו”ר ועדת המכרזים.

עו”ד גדיאל בלושטיין אמנם לא היה חבר ועדת המכרזים, אולם הוא מילא תפקיד מרכזי בתהליך הבחירה של המבטח.

במסגרת תפקידו כיועץ משפטי של הקרן, עליו הייתה מוטלת החובה והאחריות לבדוק היטב, מבחינה משפטית, את ההצעות השונות, ובעיקר את נושא רישיון המבטח, נושא אליו כבר נחשף קודם לכן, והעיר את הערותיו.

בתצהירו מספר מר ראובן גולדברג:

“33. בשנת 1999 הוחלט לערוך מכרז חדש.

34. למיטב ידיעתי, את מסמכי המכרז לשנת 1999 ערך הנתבע 8.

בתצהירו מביא עו”ד בלושטיין את גרסתו:

“143. במהלך שנת 1999 נערכה התובעת למכרז נוסף בנושא ביטוח החיים התקופתי.

144. לאחר שהוכנו מסמכי המכרז, הם נשלחו לחברות ביטוח שונות על מנת לקבל הצעות, שהתקבלו בפועל.

145. מונתה ועדת מכרזים שמנתה, למיטב הזכרון, את ראובן גולדברג ואת אבשלום קונינסקי, מי שהיה חשב של אחת מהחברות הגדולות במשק הישראלי (סקום).

…

153. לזכרוני, מסמכי המכרז לא הועברו כלל לעיוני טרם הפצתם. אלא, גולדברג נטל את מסמכי המכרז משנת 1995, רענן אותם, העביר אותם ליועץ הביטוח עליו המליץ קונינסקי וכך המכרז יצא לדרך.

154. לכשהתכנסה הועדה להחליט בדבר זהות הזוכה, זומנתי לאותה ישיבה”.

אין כל חשיבות, לעניינננו, מי הכין את נוסח המכרז מר ראובן גולדברג או עו”ד בלושטיין או שניהם. אף אחד מהשניים לא היה נחרץ בכך. מר ראובן גולדברג: “למיטב ידיעתי”; עו”ד בלושטיין: “לזכרוני”. די לי בכך שעת התפרסם המכרז הופיע בו במפורש:

“2. תנאים להשתתפות במכרז

על המשתתפים במכרז לעמוד בתנאים הבאים:

2.1 המשתתף הינו חברה הרשומה כדין בישראל.

2.2 המשתתף הינו בעל רישיון מבטח ישראלי על שמו, בתוקף לתקופת ההתקשרות, לפי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ”א – 1981″.

(נספח “ט” למוצגי התביעה).

ברי, כי עת נאמר “בעל רישיון מבטח ישראלי על שמו בתוקף לתקופת ההתקשרות” הכוונה לרישיון לתת שירותי ביטוח חיים, שכן עסקינן במתן שירותי ביטוח חיים לעמיתי “קרן המח”ר”. את קיומו של רישיון זה היו אמורים לבדוק עו”ד בלושטיין ומר גולדברג.

שני הנתבעים היו מודעים לחשיבות שבדבר, בוודאי עו”ד גדיאל בלושטיין אשר כבר העיר את הערותיו בנדון בעבר, בהתייחס לביטוח הקודם, והוא אף ניהל שיחות על כך עם משרד האוצר.

להצעתה צירפה “סקוריטס החדשה” את “הרישיון לעסוק בביטוח” (נספח “י”).

ברישיון זה מפורט באילו ענפי ביטוח היא מורשית לתת שירותים.

הרשימה כה ברורה ומפורטת עד כי כל הדיוט יכול ללמוד מן הרישיון על הנושאים בהם רשאית לעסוק “סקוריטס החדשה”. בוודאי בעלי תפקיד מרכזיים בהליך הבחירה – עורך דין ומנכ”ל הקרן חבר הדירקטוריון – אשר הדירקטוריון הטיל עליהם את הדבר המרכזי, המהותי וראשון במעלה, בתנאי המכרז.

אך מתחייב היה, כי בשלב ראשון, עוד בטרם בדיקת ההצעות לגופן, ייבדק רישיונה/כשירותה של חברת הביטוח המציעה להעניק שירותי ביטוח חיים. אם הם היו עושים כן השניים, כפי המצופה מהם, הייתה “סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע”מ” נפסלת על הסף, באשר הכל היה גלוי לעין.

לצערי, לא מילאו השניים את תפקידם כראוי. כל אחד מהם סמך על השני וניסה להטיל את האחריות לאשר קרה על רעהו.

בתצהירו אומר מר ראובן גולדברג:

“35. הנתבעת 4 הייתה אחת מבין המשתתפות במכרז בשנת 1999, אני כאמור לא ידעתי שהנתבעת 4 רכשה את פעילות סקוריטס.

36. הנתבע 8 עו”ד גדיאל בלושטיין שהיה היועץ המשפטי של התובעת לא העלה בפניי כל בעיה ביחס לכשרותם של מי מהמשתתפים במכרז.

37. לאחר בדיקת כל ההצעות, לרבות ההסתייגויות שבהן, נוהל מו”מ עם מספר משתתפים, נמצא כי הצעת הנתבעת 4 הייתה הטובה ביותר, ההחלטה לבחור בנתבעת 4 אושרה בדירקטוריון, ונשלחה לנתבעת 4 הודעה על זכייתה.

38. התקשרות עם הנתבעת 4 נבדקה ואושרה על-ידי היועץ המשפטי של התובעת, הנתבע 8.

39. למיטב ידיעתי, בדק היועץ המשפטי של הקרן, עו”ד גדיאל בלושטיין את כשירותה של הנתבעת 4 ואת עמידתה בתנאי המכרז, כמו גם את יתר המשתתפים במכרז.

40. עו”ד בלושטיין מצא כי הנתבעת 4 מורשית מטעם מבטחי לוידס על-פי נוהל מקובל בענף הביטוח”.

בעדותו בבית המשפט הוסיף:

“ש. אתה מעיד שאתה לא מבין בפוליסות, אני מבינה שאת כל יהבך שמת על היועץ המשפטי שישב איתך?

ת. נכון.

ש. אתה יודע שיושב יועץ משפטי איתך בוועדה, ומאחר ואתה מעיד שאתה לא מבין בפוליסות, אתה סומך שהיועץ המשפטי יבדוק את הפוליסות?

ת. בנושאים המשפטיים סמכתי.

ש. באיזה נושא לא סמכת?

ת. בנושאים הכספיים של הצעת המכרז, אני בדקתי. זה מה שעניין אותי”.

(עמ’ 307 לפרוטוקול)

בתצהירו מספר עו”ד בלושטיין על תהליך הבחירה בועדת המכרזים:

“155. לכשהגעתי למקום התברר כי קונינסקי לא הופיע לישיבה וכי גולדברג נמצא בה בגפו. המלצתי לגולדברג לאתר את קונינסקי. שכן, ההשלכות של ישיבת הועדה בה היה נוכח איש אחד נראו לי בעייתיות. גולדברג יצר קשר עם קונינסקי אשר הודיע כי לא יגיע לישיבה וביקש להתעדכן בתוצאותיה.

156. גולדברג פתח את מעטפות ההצעות בנוכחותי ובנוכחות מזכירת הקרן (אשר נכחה בחלק מהאירוע) והכין טבלה משווה ממנה עולה כי על אף הסתייגויות שונות שהיו לסקוריטס, הרי הצעתה הייתה הטובה ביותר.

157. לאחר סבב טלפונים נוסף שערך גולדברג לבדו עם חברות הביטוח החליט הוא להמליץ בפני הדירקטוריון כי סקוריטס תהא הזוכה.

158. ההמלצה האמורה לא צורפה לכתב התביעה על אף שהיא מצויה במשרדי התובעת. תחת זאת צורף מסמך אחר שאני לא קשור אליו כלל.

159. ההמלצה הועברה אלי, לאחר תיקוני נוסח שהכנסתי בה, ביום 10.01.00 באמצעות מכשיר הפקס, לאחר סיום הישיבה, ואני חתמתי עליה באותו יום כיועץ המשפטי של הקרן – כמופיע במפורש על גבי המסמך”.

בעדותו בבית המשפט הוסיף עו”ד בלושטיין:

“ש. האם אתה בדקת את ההצעות שהוגשו במכרז הביטוח של קרן המחר בשנת 99′?

ת. הנוהל היה כזה, מר גולדברג פתח מעטפה אחר מעטפה, ישב עם נייר מסודר, רשם את השם של חברת הביטוח, הסתייגויות שהיו בתוך ההצעה, מחיר והעביר לאחר מכן אלי את המסמכים.

ש. האם בדקת גם את הצעת סקוריטס סוכנות ביטוח בע”מ?

ת. ראיתי אותה, כן.

ש. ראית במובן קראת?

ת. עיינתי. הישיבה לא הייתה במשך שלוש שעות, אני מעריך את הישיבה כמחצית השעה.

ש. כמה הצעות נבדקו?

ת. חמש הצעות.

ש. רפרפת על ההצעה ולא קראת אותה?

ת. אני לא רוצה להגיד רפרפתי או קראתי, המסמך היה מולי, עברתי עמוד עמוד.

ש. מדוע לא הבחנת שמדובר בחברה שהיא כלל לא חברת ביטוח?

ת. זה לא רלוונטי לגבי, הפעם האחרונה שראיתי מסמכים של סקוריטס היו בינואר 97′, בסוף 99′ לשאול אותי אם אני זכרתי איך קוראים לסקוריטס.

ש. על פני ההצעה כתוב בגדול, הן בכותרת והן בחתימה שמדובר בסקוריטס סוכנות ביטוח?

ת. התשובה היא אותה תשובה, מבחינתי זו הייתה אותה סקוריטס.

ש. באותו מועד עשית השוואה בין המסמך הזה למסמכים הקודמים?

ת. בדיוק כמו שאמרתי לך לפני כן. בפעם האחרונה שראיתי מסמכי סקוריטס קודם היה שנתיים וחצי קודם. בתחילת 97′.

ש. לא ביקשת לראות את המסמכים הקודמים כדי להשוות?

ת. לא. וגם אתה לא היית מבקש את זה.

ש. אני מבין אם כך שגם לא הבחנת שאין כלל רישיון לביטוח חיים לחברת סקוריטס.

ת. לא. מבחינתי סקוריטס זה אותה סקוריטס של שנת 96′, שלאחר שנערכו בדיקות קפדניות, כולל על ידי, כולל שיחה עם משרד האוצר, אגף שוק ההון ביטוח, לגבי סקוריטס, זה היה דרך המחשבה שלי, כך ראיתי את הדברים, לכן סוגיית הרישיון שצורף בעיניי לא הייתה רלוונטית

ש. מתי ערכת את הבדיקות עם משרד האוצר?

ת. במהלך שנת 96′ עשינו את תהליך “ההכשרה” של סקוריטס.

ש. אתה הנחת שלמרות שחלפו שלוש שנים דבר לא השתנה?

ת. כך הנחתי. וצודק מר גולדברג שאומר שלא עלה על הדעת שמישהו יגש מסמכים ויגיש מסמכים אם הוא לא מורשה לביטוח חיים.

ש. הבדיקה מיותרת משום שלא יעלה על הדעת.

ת. אמרתי שהתבססתי על הבדיקה שנעשתה בשנת 96′, על העובדה שבמשך שלוש שנים היא ביטחה, עובדה שידעתי אותה, וזו הייתה הנחת המוצא שלי.

ש. לא היית מודע לזה שבשנת 97-98 היו חילופי ישות משפטית בסקוריטס?

ת. ממש לא.

ש. האם קראת את רישיון המבטח?

ת. אני לא זוכר. רפרפתי על העמודים, אני לא זוכר, זה לא היה בחשיבה שלי רלוונטי כי ידעתי שמשרד האוצר אמר באופן מפורש, בשנת 96′, שסקוריטס מאושרת לוידס ומוסמכת לוידס, זה עולה מתשובה שהגשתי בחקירתי, שמשרד האוצר אישר לפני שנתיים שהם לא היו צריכים להגיש דו”חות, זה נמצא בתיק, זה גם עולה מהתצהירים של משרד האוצר.

ש. אתה רואה פה בהצעה אזכור לחתמי לוידס? בהצעה בשנת 99′?

ת. לא, אבל אני ידעתי שהם חתומי לוידס.

ש. מידע אישי?

ת. בודאי, מ96′. מכך שלאורך כל התקופה כך זה היה.

ש. אמרת שלא בדקת.

ת. לא, אני לא ראיתי מסמכים, ידעתי שיש ביטוח.

ש. ידעת ולא בדקת?

ת. לא”.

(עמ’ 310, 311 לפרוטוקול)

בפרוטוקול ועדת המכרזים מיום 21/12/1999 שנחתם על-ידי מר ראובן גולדברג ועו”ד בלושטיין, נאמר בין השאר:

“פרוטוקול ועדת מכרזים – סיכום

בהתאם לסיכום ההצעות שהוגשו, נמצא כי ההצעה הטובה ביותר היא של חברות הביטוח סקוריטס שהייתה מבטחת גם בעבר.

בנוסף לתעריפים הזולים, קיימת גם האפשרות של החזרים למבוטח כפי שהיה בעבר.

יש לציין שבעבר היו החזרים כאלה.

לאור זאת, אנו ממליצים להביא לדירקטוריון החלטה להמשך הביטוח בחברת סקוריטס.

בברכה,

( — ) ( —)

ראובן גולדברג גדי בלושטיין, עו”ד

מנהל הקרן היועץ המשפטי

(נספח “כח” למוצגי התביעה)

בהתאם, ובהמשך, התקיימה ישיבת דירקטוריון ביום 17/2/2000 בה אושרה הבחירה על-פי דיווח שמסר מר ראובן גולדברג:

“2. ביטוח חיים לעמיתי הקרן

מר ראובן גולדברג: – מוסר דיווח בנושא לאחר שחברת הביטוח סקוריטס זכתה שוב במכרז”.

(נספח “כט” למוצגי התביעה)

בישיבת דירקטוריון זו נכח גם עו”ד גדיאל בלושטיין.

בעדותו נשאל והשיב עו”ד בלושטיין לעו”ד גולדברג:

“עו”ד גולדברג: אתה חזרת מספר פעמים, חזרת גם אתמול וגם היום על כך שאתה משמש כריטיינר, שאתה לא חבר ועדת מכרזים ואתה למעשה מקבל פר שעה בגין ישיבה כזאת או אחרת שאתה מופיע בקרן. יחד עם זאת אני שואלת אותך, לצורך מה הזמינו אותך לועדת מכרזים?

מר בלושטיין: לתת את הגיבוי המקצועי שלי לועדת המכרזים.

ש. מה זה הגיבוי המקצועי שלך?

ת. עו”ד.

ש. או.קיי. אני יושבת בועדות מכרזים שונות כאלה ואחרות, והתפקיד שלי כשומרת הסף באותן ישיבות זה שני דברים בלבד. אחד לבדוק אם הקריטריונים שנקבעו במכרז מתקיימים לגבי אותן חברות מציעות, ושתיים שמי שיושב בועדת מכרזים בעצם פועל ופותח את המעטפות כסדרן בלי לשנות את הנתונים. האם הדברים, שני הדברים האלה נעשו על ידך בישיבות של ועדת המכרזים?

ת. אני חושב ששני הדברים האלה זה הדברים שהנחו אותי, כן. אני מוכרח להגיד שיש מכרזים שונים שמעלים בעיות שונות, זה כאילו שתי הבעיות העיקריות.

ש. נכון. זאת אומרת שמעו”ד שיושב בועדת מכרזים לא מצפים שיפגין בקיאות בחומר הנדרש, בין אם זה ביטוחים בין אם זה אינסטלציה בין אם זה טלפונים סלולרים, אלא לבדוק אם התנאים המקדמיים בוצעו עם אותם חברות.

ת. נכון.

ש. ועדת מכרזים היא ועדה שמנוהלת על ידי ההנהלה, למעשה היא הזרוע הארוכה של ההנהלה?

ת. על ידי הדירקטוריון.

ש. הדירקטוריון, נכון?

ת. כן. לא, כי יש בקרן, יש ועדת הנהלה ויש דירקטוריון.

ש. ועדת המכרזים תפקידה לבדוק את ההצעות שמוגשות. ולמעשה להביא אותם להצעה שלה לדירקטוריון.

ת. נכון.

ש. זאת אומרת שיושבים דירקטורים בישיבה מסוימת ובא יועץ משפטי לצורך העניין ואומר רבותי, אני בדקתי תנאים א’ ב’ ו-ג’, התנאים האלה התקיימו, כל מה שנותר לדירקטורים באותה ישיבה זה לבדוק האם התנאים המסחריים או האם כדאיות העסקה הכלכלית טובה או לא טובה. האם אכן כך הם פני הדברים?

ת. אני לא חושב.

ש. אז בוא תסביר למה לא.

ת. אני חושב שהרעיון של תפקיד של דירקטור במיוחד לאור ההרחבה הגדולה שנעשתה במהלך השנים האחרונות בפסקי דין של אחריות דירקטורים היא להתעניין מעבר לכך ולשאול שאלות בכל התחומים. ויכול לשאול שאלות גם בתחומים שאיננו מבין בשביל זה יש לו יועצים. הוא לא יכול להגביל את עצמו רק לתנאים המסחריים.

ש. כלומר לשיטתך אם עו”ד בלושטיין בא לדירקטוריון ואומר להם תשמעו, אני בדקתי סקוריטס זה בסדר, זאת החברה, עמדה בתנאים, הם צריכים לבוא ולחקור שוב אם זו אותה סקוריטס.

ת. לא, לא אמרתי במקרה הזה, שאלת שאלה כללית קיבלת תשובה כללית.

ש. אז אני שואלת במקרה הזה.

ת. אני אגיד לך את זה אחרת, אף אחד מהדירקטורים לא בא ושאל אותי שאלה במהלך אותו אישור.

ש. האם הפרקטיקה נוהגת כאשר ועדת מכרזים שמורכבת מיועץ משפטי או מרו”ח או מיו”ר או ממנכ”ל, מגיעה לועדת ההנהלה ואומרת רבותי, בדקנו את ההצעות, פתחנו א’ ב’ וג’, הצעה ד’ לא ענתה על התנאים, אבל א’ ב’ וג’ כן, האם הדירקטורים צריכים לבוא ולבחון האם היועץ המשפטי אכן בדק כראוי את א’ ב’ וג’.

ת. צריכים לשאול שאלות רלוונטיות, כל מכרז עם הבעיות המיוחדות שלו.

…

ת. תני לי להשיב לך. נכון שמה שאת אומרת זה הפרקטיקה. את שואלת אם הפרקטיקה מתאימה לפסקי הדין אני לא בטוח.

ש. זה נשאיר לשלב הסיכומים, אני שואלת במקרה הספציפי הזה, איזה שאלה היית מצפה מהדירקטורים שישבו בישיבה ואישרו את הסיכום,

ת. השאלה הכי פשוטה שלא שאלו אלו הצעות נוספות היו, מה היה,

ש. אתה מדבר על הגוון המסחרי אני כרגע שואלת אותך לגבי הנושא של הסקוריטס אם זה הייתה חברה בדמות א’ או דמות ב’. לא, אז אני שואלת אותך, אני מבקשת לשמוע, אני רוצה שהוא יענה ולא אדוני עם כל הכבוד, בסדר? במקרה הספציפי הזה,

…

ת. היום מקובל, גם לאור הפסיקה, ששואלים את כל היועצים לאו דווקא יועץ משפטי האם הם ערכו, באופן כללי לא באופן פרטני, האם הם ערכו את הבדיקות הראויות. לפעמים יורדים לרזולוציה יותר במיוחד דירקטורים שיש להם קצת ידע וניסיון, כדוגמה אני נותן מדובר בנכס נדל”ן אז אומרים האם נלקחו, האם צריך לקחת שתי הערכות שמאי שזו שאלה משפטית או דברים מהסוג הזה. ברמה העקרונית שואלים שאלה כללית מאוד, לא שאלה,

כב’ הש’ פרגו: עו”ד בלושטיין, האם באותה ישיבה, ישיבת דירקטורים, באותה ישיבה, באותה אסיפת דירקטורים היה פונה אליך מר קונינסקי ושואל אותך את אותה שאלה כללית שאתה,

ת. האם ערכתי את הבדיקות הראויות.

כב’ הש’ פרגו: האם ערכת והאם אפשר רק לבחון את זה מההיבט המסחרי, מה הייתה תשובתך?

ת. תשובתי היא שכן”.

(עמ’ 338-340 לפרוטוקול)

ברי, כי אם מר ראובן גולדברג ואם עו”ד גדיאל בלושטיין היו עושים את מלאכתם כהלכה, במיומנות ובמקצועיות הנדרשת; ואם לא היו מתרשלים בבדיקת רישיונה/כשרותה של “סקוריטס (סוכנות לביטוח) 1997 בע”מ” לתת שירותי ביטוח חיים; הייתה נפסלת חברה זו על הסף. במכרז הייתה זוכה חברת ביטוח אחרת, שיש לה את הנתונים המתאימים; והנזק שנגרם היה נמנע.

אמנם מר גולדברג ועו”ד בלושטיין האמינו והוטעו על-ידי “סקוריטס החדשה” לחשוב, כי יש לה את הרישיון לתת שירותי ביטוח חיים; ואולם, אין באלו לשחרר אותם מאחריותם לבדוק היטב את רישיון המבטח בטרם הכרזתה כזוכה במכרז; בוודאי כאשר “סקוריטס” צירפה את רישיון המבטח שלה להצעתה, ממנו עלה בצורה ברורה וגלויה לעין שאין לה את הרישיון לכך.

אני דוחה כל טיעון לניתוק קשר סיבתי עקב מעשה רשלני או אחר של נתבעים אחרים.

מר ראובן גולדברג ועו”ד בלושטיין אחראים לנעשה ביחד עם האחרים, כל אחד לפי חלקו.

אני דוחה את טענתו של עו”ד בלושטיין, כי היות ובמכתב עליו הוא חתם, המבטא את החלטת ועדת המכרזים נאמר: “אנו ממליצים להביא לדירקטוריון ההחלטה להמשיך הביטוח בחברת “סקוריטס”, מדובר בהמלצה בלבד, וכי על הדירקטוריון היה לקיים דיון ענייני בנדון בטרם החלטה על בחירת המבטח הזוכה. ועדת המכרזים היא זו הממליצה בפני הדירקטוריון על זהות החברה אותה היא מצאה מתאימה ביותר למתן הכיסוי הביטוחי.

מהראיות שהובאו בפני, למדתי כי בישיבה זו נמסר דיווח מפורט לדירקטוריון על ההצעות שהוגשו תוך פירוט הנימוקים להמלצה להתקשר עם “סקוריטס החדשה” (על כך עוד בהמשך). משהובא הדבר בפני הדירקטוריון בדרך זו, והיות ולא היו כל הסתייגויות מהותיות, אישר הדירקטוריון את ההתקשרות עם “סקוריטס החדשה”. אמנם בפרוטוקול הישיבה רק נרשם כי “נמסר דיווח בנושא”, אך ברי כי כך נוסחו הדברים על-ידי רושם הפרוטוקול, וכי בפועל בישיבה זו, נתן הדירקטוריון את אישורו להתקשרות. הודעה על כך נמסרה ל”סקוריטס החדשה” ובהתאם ביום 17/2/2000 הונפקה פוליסת ביטוח רטרואקטיבית מיום 1/1/2000, כאשר קודם לכן ניתן כיסוי זמני וכאשר “קרן המח”ר” פעלה על-פי פוליסה זו.

עו”ד בלושטיין נכח בישיבת דירקטוריון זו, ולא העיר דבר.

אם סבור היה עו”ד בלושטיין שאין תקינות בנעשה, היה עליו להעיר את הערותיו בישיבת הדירקטוריון, לרבות אם סבר שהרכב ועדת המכרזים מלכתחילה לא היה מלא; וגם אם החבר השני – הדירקטור מר קונינסקי – לא השתתף בישיבת הועדה ונועצו עימו טלפונית (עמ’ 303, 473, 474).

לציין, כי מר קונינסקי – החבר הנוסף בועדת המכרזים עימו התייעצו טלפונית – השתתף בישיבת הדירקטוריון שאישר את בחירתה של “סקוריטס החדשה” ולא העיר דבר.

זאת ועוד, גם אם היה פגם כלשהו בהרכב ועדת המכרזים, יש לייחסו למר ראובן גולדברג – מנכ”ל הקרן ולעו”ד גדיאל בלושטיין – היועץ המשפטי, אשר לא מנעו זאת ונתנו ידם לכך.

בכתב התביעה מוסיפה וטוענת התובעת – “קרן המח”ר”:

“72.15 מר ראובן גולדברג, הנתבע 7, אשר ישמש אותה עת כמנכ”ל חב לתובעת ולעמיתיה הן חובת זהירות והן חובות אמונים. הנתבע 7 לא דיווח לקרן, שהוא בעל עניין בזהות הזוכה במכרז בשנת 1999, משום שחתנו ניהל באותה תקופה את הסניף הירושלמי של גל את ביילי. משכך, צריך היה הנתבע 7 להימנע מלהשתתף בכל הישיבות שלגל את ביילי הייתה נגיעה אליהן. השתתפותו ומעורבותו כאמור, ואי הגילוי הנאות מצידו, היוו הפרת אמונים כלפי התובעת ועמיתיה”.

מהראיות עולה, כי חתנו של מר ראובן גולדברג – מר מיכאל רבינוביץ’ – ניהל את סניף ירושלים של סוכנות “גל את ביילי”, בתקופות הרלוונטיות לתביעה.

בהתאם להסכם עבודתו, זכה מיכאל רבינוביץ’ לקבל 50% מהעמלות שקיבלה “גל את ביילי” מ“קרן המח”ר” בניכוי התקציב לאותה תקופה (ראה נספח “נז” לתצהיר גבי שפירא).

HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=תקנות חובת המכרזים, התשנ|ג-1993&T=4&FromWord=1&Seif=10” \t “Hok_29517” תקנה 10(ג) לתקנות חובת המכרזים, התשנ”ג – 1993, קובעת לאמור:

“היה לחבר ועדת המכרזים, לקרובו, או לתאגיד שהוא בעל עניין בו או ליועץ או לחבר ועדת משנה, עניין אישי או מוסדי בנושא הנדון בועדה, לא ישתתף בדיון, ובמקומו ימונה חבר אחר לאותו נושא; לעניין זה –

“קרוב” – בן זוג, אח, הורה, צאצא, וכן הורה או בן-זוג של כל אחד מאלה”;

מר גולדברג לא הודיע על הקשר האישי/משפחתי בינו לבין חתנו שנכלל בהגדרת “קרוב” (“בן זוג של צאצא”), שכאמור, עבד באחד מסניפי סוכנות “גל את ביילי” וזכה לעמלה בגין העסקה הנדונה.

ברי, כי מדובר בניגוד עניינים מובהק וכי היה על מר גולדברג לדווח על קיומו, קל וחומר נוכח טובת ההנאה הלא מבוטלת אותה קיבל חתנו.

בעדותו נשאל מר גולדברג בנדון:

“ש. האם עדכנת את הקרן או הדירקטיוריון באיזה שהוא שלב במערכת היחסים שלך?

ת. לא.

ש. לא עם גל את ביילי ולא עם אף אחד?

ת. לא, כי לא חשבתי שאני צריך לעשות את זה. החתן שלי לא היה מעורב בזה, לא פניתי אליו, הוא לא טיפל בשום דבר שקשור בעניין הזה, סקוריטס לא קיבלו ממני שום הנחה בגלל משהו.

ש. הוא קיבל טובת הנאה?

ת. אני לא ידעתי.

ש. אם היית יודע היית מדווח?

ת. אם הייתי יודע כל הביטוח לא היה יוצא אל הפועל”.

(עמ’ 293 לפרוטוקול מיום 28/10/2010)

…

ש. אם זה נכון שהמכרז הזה מראשיתו, משנת 96′, היה מכרז סגור, זה לא היה משהו שהתפרסם בין כל חברות הביטוח?

ת. זה נשלח לכל חברות הביטוח, לעשות ביטוח חיים, שאני ידעתי עליהם.

ש. מי שלח את זה?

ת. אנחנו שלחנו. על פי הרשימה שהכין לי מיכאל, שמכיר את מי שעוסק בביטוח חיים, נתן לי שמות כדי להקל לי על החיים, כולם קיבלו את ההצעות.

…

ש. אנחנו שמענו עד עכשיו שהיו לך הרבה יועצים, היו חברי דירקטוריון, אתה היית מנכ”ל והיו לך יועצים מקצועיים, אני לפחות שמעתי לראשונה שהיועץ המקצועי שלך בנושא ביטוח החיים של קרן המח”ר, היה חתנך?

ת. לא. לדייק, יועץ לביטוח זה יועץ לביטוח, מי שהיה יועץ לביטוח לא היה מיכאל, היה מישהו אחר, איזי אלמוג, היה יו”ר, הוא לקח את זה למישהו שמומחה לביטוח והם ניסחו את המכרז והמפגש היחידי שלי שבו מיכאל חתני, נוגע היה שביקשתי את רשימת חברות הביטוח הוא נתן לי כדי להקל לי על החיים את רשימת הכתובות. הוא לא היה יועץ הביטוח.

…

ת. הוא נתן לי את הרשימה של כל מי שעוסק בביטוח חיים, כולל שמות של מנהלי המחלקות והכתובות, ולהם שלחתי”.

(עמ’ 295-294 לפרוטוקול מיום 28/4/2010)

הוא הדין בנוגע לניגוד העניינים הנטען נוכח ביטוחים פרטיים/אישיים שהיו למר גולדברג אצל סוכנות “גל את ביילי” (עמ’ 293 לפרוטוקול).

HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות הממשלתיות, התשל|ה-1975&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_29498” חוק החברות הממשלתיות, תשל”ה – 1975, קובע לאמור:

“בכפוף להוראות חוק זה תחול על חברה ממשלתית פקודת החברות 3 ולמונחים שבחוק זה תהיה המשמעות הנודעת להם בפקודת החברות”.

פקודת החברות כללה בעבר את סעיף 96 כז, שעניינו חובת אמונים. הפקודה בוטלה, למעט סעיפים בודדים שנותרו בה ותחתיה נחקק HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות, התשנ|ט-1999&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_29470” חוק החברות, התשכ”ט-1999 (להלן: “ HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות, התשנ|ט-1999&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_29470” חוק החברות“).

HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות, התשנ|ט-1999&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_29470” חוק החברות, קובע לאמור:

“254. חובת אמונים

(א) נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה –

(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין ענייניו האישיים;

(2) יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה;

(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר;

(4) יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לענייניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה”.

ברי, כי מר ראובן גולדברג היה נתון במצב של ניגוד עניינים, עליו היה חייב לדווח.

מר גודלברג – הן בכובעו כמנכ”ל והן בכובעו כדירקטור – חב חובת אמונים לקרן ולעמיתיה.

אין ספק, כי בנסיבות דלעיל מתואר מצב מובהק של ניגוד עניינים אשר היה על מר גולדברג להימנע ממנו. אסור היה עליו להשתתף בועדת המכרזים ובישיבת הדירקטוריון אשר אישרה את חברת “סקוריטס החדשה” כזוכה, כאשר “גל את ביילי” הם שליחיה של חברה זו ואנשי הקשר בין “סקוריטס החדשה” לבין “קרן המח”ר”.

עם זאת, לא הובאו בפני ראיות מספיקות כדי לקבוע כי לניגוד עניינים זה הייתה השפעה כלשהי על החלטתו של מר ראובן גולדברג בבחירה של “סקוריטס” כזוכה במכרז.

לא שוכנעתי כי בשל כך זכתה חברה זו להעדפה על פני חברות אחרות שניגשו למכרז.

בתצהירו אומר מר ראובן גולדברג:

“79. אני חוזר ואומר כי לאורך כל כהונתי כמנכ”ל הקרן פעלתית בנאמנות ובמסירות לקידום האינטרסים של הקרן ועמיתיה”.

בתצהירו אומר עו”ד בלושטיין:

“167. אני משוכנע לחלוטין כי גולדברג פעל בתום לב מוחלט ומחוסר ידיעת החוק כאשר לא הביא לידיעת ועדת המכרזים וכן הדירקטוריון את הקשרו של קרוב משפחתו לגל את ביילי. ואולם, הייתה לו חובה חוקית לומר את ההקשר, מרוחק ככל שהיה.

168. מכל מקום, המלצת ועדת המכרזים הועברה לדיון, על פי חוק, במליאת הדירקטוריון ונדונה ביום 17.1.2000.

169. העתק ישיבת דירקטוריון הקרן מיום 17.1.2000 רצ”ב כנספח “17” לתצהירי זה.

170. באותה ישיבה השתתפו ראובן גולדברג, דוד סופר, משה דיויס, משה זילברשטיין, גדי טיו’ינסקי, אבשלום קונינסקי, נורית גרינשטיין ומנחם בר-עוז כדירקטורים.

171. כמו כן, השתתפו דן ארד, זרח נתיב ואנוכי (היו משתתפים נוספים שאינם רלוונטיים לתביעה).

172. הדירקטוריון קיבל דיווח מדויק מראובן גולדברג כולל על כל ההצעות שהתקבלו, המגבלות וההתניות בהצעות והחליט לקבל את ההמלצה.

173. לכל אורך הדרך, ולא היה צל צילו של ספק, ידעו כל המעורבים היינו, חברי ועדת המכרזים וחברי הדירקטוריון כי סקוריטס הינה מבטחת בשם מבטחי לוידס מסויימים וכי לאלו היה רישיון תקף (ללא קשר למצב רישיונה של סקוריטס). סקוריטס לא הסתירה דבר ולא שינתה דבר מהמתכונת שהייתה קיימת גם קודם לכן”.

הוסף לכך כי חקירת המשטרה בנדון לא העלתה ראיות מספיקות כנגד מר ראובן גולדברג.

בהודעה שנשלחה אליו ביום 4/4/2005 על-ידי פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), נאמר:

“הנדון: הודעה על החלטה על פי HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ|ב-1982&T=4&FromWord=1&Seif=62” \t “Hok_31089” סעיף 62(ב) לחוק סדר הדין הפלילי

(נוסח משולב)

הריני להודיעך, כי באישור פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), הוחלט שלא להעמידך לדין בגין החשדות שעלו מחומר החקירה בתיק יאח”ה פ.א. 68/02 (קרן המח”ר), מחמת העדר ראיות מספיקות לאשמה.

תיק החקירה שנפתח בגין החשדות נגדך יסגר”.

אין בכך כדי לפטור את מר ראובן גולדברג מאחריות במישור האזרחי.

אני דוחה את טענת עו”ד בלושטיין על-פיה הארכת ההסכם עם “סקוריטס החדשה” נעשתה על דעתם של מר נחמן גת ומר ראובן גולדברג יחדיו, מבלי לעדכן אותו בדבר. עו”ד בלושטיין ידע גם ידע על כך והיטב.

בסעיף 1.5 למכרז, נאמר:

“… החוזה לתקופה של שלוש שנים עם אפשרות הארכה חד צדדית על-ידי הקרן באותם תנאים לשתי תקופות נוספות בנות שנה אחת”.

(נספח “ט” למוצגי התביעה)

בהתאם, בפוליסת הביטוח נאמר:

“מועד כניסת הפוליסה לתוקף 1/1/00… והיא תתחדש מדי שנה במתכונת של חידוש אוטומטי עד לתאריך 31/12/2002”.

(נספח “לז” למוצגי התביעה)

אני דוחה את טענת ההתיישנות אותה העלה עו”ד בלושטיין.

כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 5/7/2005 כאשר “הפרשה” ועימה מעשיהם ו/או מחדליהם הרשלניים של עו”ד בלושטיין ושאר הנתבעים התגלו רק באוגוסט 2002; מה גם שמאז דצמבר 1999 – אירועי כתב התביעה – ועד להגשת התביעה המתוקנת לא חלפו 7 שנים.

האירועים המתוארים בשנת 1996 נועדו אך לשמש רקע ולבסס את אחריותם של עו”ד בלושטיין ושאר הנתבעים.

ד. חלוקת האחריות בין “קבוצת הביטוח” לנתבעים 7-8:

כבר נאמר, כי לנוכח “הסכם הפשרה”, האמור בו והסכמת הצדדים, אין צורך לקבוע את חלקו היחסי של כל אחד מהנתבעים 6 – 1 (“קבוצת הביטוח”) כאשר הנתבע בהודעת צד שלישי – מר גבריאל שפירא – הבעלים והמנהל של “סקוריטס (סוכנות לביטוח) 1997 בע”מ” נכלל בקבוצה זו. כל שנדרש עתה הוא לקבוע את האחוז המצטבר והכולל של אחריות “קבוצת הביטוח” מתוך 100% האחריות הכוללת, ומה חלקו של כל אחד מהנתבעים 8, 7 מתוך האחריות הכוללת.

נוכח כל המפורט, סבור אני כי יש לקבוע את שיעור האחריות באופן הבא:

“קבוצת הביטוח” (הנתבעים 1 -6 כולל גבי שפירא) : 80%

הנתבעים 7-8 : 20% כאשר יש לחלק אחוז זה בין נתבעים אלו בחלקים שווים:

מר ראובן גולדברג – 10%.

עו”ד גדיאל בלושטיין – 10%.

עתה, הגיעה העת לבחון את ההודעות לצד שלישי וצד רביעי.

6. הודעות צד שלישי ורביעי – כללי:

הנתבעים 7, 8 הגישו הודעות צד שלישי כנגד נתבעים רבים, אם בניסיון לאתר “שותפים” נוספים; אם ככעס על כי מצאו עצמם כנתבעים. רוב ההודעות היו מיותרות לחלוטין ומוטב להן כי לא היו מוגשות כלל. הודעות אלו וצירוף נתבעים כה רבים רק סירבל ועיכב את הדיון שלא לצורך.

מיותר היה להגיש הודעות צד שלישי כנגד הנתבעים עימם בכתב התביעה, שכן בין נתבעים בתביעת נזיקין האחראים כמעוולים, אין צורך במשלוח הודעות צד שלישי. (ראה לעניין זה HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=477&Tik_Ref=85&Tik_Type=6&zad=אפרים בוארון&T=8&FromWord=1” \t “Psak_138904” ע”א 477/85 אפרים בוארון נ’ עיריית נתניה, פ”ד מב (1) 415; בר”ע 92/76 לה נסיונל חברה ישראלית נ’ מאיר ישראל טוב, פ”ד ל (3) 305.

כפועל יוצא, עניינם של עו”ד גדיאל בלושטיין (צד ג’ 5 בהודעת גולדברג) מר רונן גל (צד ג’ 6 בהודעת גולדברג) מר ראובן גולדברג (צד ג’ 2 בהודעת בלושטיין) כבר נדון, ואין צורך לדון בהם שנית. הוא הדין באשר לחלקו של מר גבריאל שפירא (צד ג’ 7 בהודעת גולדברג וצד ג’ 24 בהודעת בלושטיין), אשר עניינו נדון ביחד עם “קבוצת הביטוח”.

אדון עתה רק באחריותם של צדדים שלישיים שעניינם טרם נדון.

7. רו”ח דן ארד:

רו”ח דן ארד – צד ג’ 1 להודעת מר גולדברג וצד ג’ 18 להודעת עו”ד בלושטיין.

רו”ח דן ארד כיהן בזמנים הרלוונטיים כמבקר פנים של הקרן.

לטענת מר גולדברג:

“… אם בביקורת הפנים לא נמצאו ממצאים חריגים, משום שלא היו כאלה, אזי ודאי שלא קמה לנתבע 7 כל אחריות, אולם אם הם היו ממצאים חריגים שמבקר הפנים היה אמור להצביע עליהם, והוא נכשל בתפקידו ולא עשה כן, עליו לשפות את הנתבע 7 בגין כל סכום שייפסק אם ייפסק נגדו”.

(סעיף 92 לסיכומים)

לטענת עו”ד בלושטיין: “מבקר הפנים” התרשל התרשלות קשה בביצוע תפקידו, ובין השאר:

“233.6.1 לא בדק את ההתקשרות בין הקרן לסקוריטס; לא בדק האם סקוריטס רשאית לבטח את הקרן בשנים 2001 ו- 2002; לא בדק כיצד נפלו החלטות הדירקטוריון המאשרות את ביצוע הביטוח לשנים 2001 ו- 2002; לא בדק מה היה החומר שהועמד בפני הדירקטוריון לצורך קבלת ההחלטה; לא בדק את דרך קבלת ההחלטות בדירקטוריון ובמיוחד בכל הקשור לביטוח; לא בדק את נוהלי הקרן ביחס לתביעות עמיתים; לא בדק את התנהלות הקרן ביחס לתביעות עמיתים ואת הרישומים הנגעים אליהם.

223.6.2 לא בדק את מצב התחשבנות הקרן מול סקוריטס על אף שנדרש לעשות כן”.

בתצהירו דוחה רו”ח דן ארד את הנטען:

“3. אני רואה חשבון בהכשרתי ובזמנים הרלוונטיים לתביעה שימשתי כמבקר פנים של קרן ההשתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע”מ (להלן: “הקרן”).

…

מאחר ואני מבקר פנים, ולא עורך דין, אני נסמך על ממצאיהם של המומחים הרלוונטיים ולעניין פוליסת הביטוח – על עמדתו של היועץ המשפטי של הקרן”.

HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק הביקורת הפנימית, התשנ|ב-1992&T=4&FromWord=1&Seif=2” \t “Hok_28695” סעיף 2 לחוק הביקורת הפנימית, התשנ”ב – 1992 (להלן: “חוק הביקורת”), קובע:

“בכל גוף ציבורי תקויים ביקורת פנימית על-ידי מבקר פנימי”.

סעיף 4 לחוק הביקורת, קובע את תפקידיו של מבקר הפנים, כך שעליו לבדוק בין היתר:

“(1) אם הפעולות של הגוף הציבורי שבו הוא משמש מבקר ושל נושאי משרה וממלאי תפקידים באותו גוף תקינות, מבחינת השמירה על החוק, על הניהול התקין, על טוהר המידות ועל החסכון והיעילות, ואם הן מועילות להשגת היעדים שנקבעו להן;

(2) אם מקויימות ההוראות המחייבות את הגוף הציבורי;

(3) אם ניהול הנכסים וההתחייבויות של הגוף הציבורי, ובכלל זה את הנהלת החשבונות שלו, וכן את דרכי שמירת הרכוש, החזקת הכספים והשקעתם;

(4) אם ההחלטות בגוף הציבורי נתקבלו על פי נהלים תקינים;

(5) אם הגוף הציבורי הוא גוף מבוקר כאמור בפיסקה (1) או (3) להגדרת גוף צבורי שבסעיף 1 (להלן – גוף מבוקר) – את תיקון הליקויים שעליהם הצביע מבקר המדינה”.

בתצהירו מפרט רו”ח דן ארד את תפקידיו בנושא הנדון:

“8. בנסיבות, תפקידה של הביקורת הפנימית לבדוק, כי ההתקשרות לרכישת הביטוח מלווה בפיקוח של יועץ משפטי, ובמידת הצורך, להתריע על העדרו; לבדוק האם ההתקשרות נערכת במכרז, ולהתריע אם לאו, וכי הליכי המכרז כשלעצמם (פתיחת המעטפות, אישור המציעים וכיו”ב) מנוהלים כדין.

…

10. כאמור, הפיקוח כי הליכי המכרז מתנהלים כדין בוצע על-ידי הגורם המוסמך והכשיר לבחינת חוקיותם – היועץ המשפטי של הקרן, והפיקוח והבדיקות שערך נמצאו תקינים מבחינה משפטית וחוקית. בנסיבות, לא התעורר כל ספק בביקורת הפנים.

בנסיבות גם לא היה צריך להתעורר ספק. מבקר הפנים איננו סמכות ביצועית ואין לו את הכלים או את הבקיאות לערוך בעצמו את בדיקות התקינות החוקית. לבקרה הפנימית אין גם כלים משפטיים לערוך בדיקות מעבר לאלה שנערכו על-ידי המומחה לביצוען.

בעניין זה מסתמכת ביקורת הפנים על ממצאי התקינות של היועץ המשפטי שהוא המומחה לביצוען. מבקר הפנים, נועד לבדוק כי נוהל פיקוח משפטי, הלכה למעשה, ולערוך את הביקורת על סמך ממצאיו. ברור שהביקורת לא נועדה להחליף את היועץ המשפטי או להמיר את שיקול דעתו בשלו”.

המכרז נבדק על-ידי עו”ד בלושטיין – היועץ המשפטי של “קרן המח”ר” – אשר היה נוכח ושותף בהליך הבחירה בשתי ישיבות של ועדת המכרזים וקבלת ההחלטה על זכייתה של “סקוריטס החדשה” במכרז; והוא אף חתום על פרוטוקול ועדת המכרזים בנדון. הליך הבחירה, לרבות הצעותיהן של חברות הביטוח שהשתתפו במכרז, הוצג בפני הדירקטוריון בצורה מפורטת על-ידי מר ראובן גולדברג – חבר הדירקטוריון ומנכ”ל הקרן – והתקיים דיון בנושא, בטרם אישור המלצת ועדת המכרזים על-ידי הדירקטוריון. עו”ד בלושטיין נכח בישיבה זו ולא העיר דבר.

בנסיבות אלו, אין לבוא בטרוניה כלשהי לרו”ח דן ארד על כי לא בדק יותר לעומק את הדברים ועל כי לא העביר ביקורת על עבודתו של עו”ד בלושטיין יועץ משפטי חיצוני שמונה, בין השאר, למטרה זו. אירוני הוא הדבר, שדווקא עו”ד בלושטיין הוא זה המעלה טענות בנדון.

רו”ח דן ארד גם לא יכול היה להעלות על דעתו כי קיים כשל כלשהו, באשר לא ניתנה “אות אזהרה” המעידה על בעיה כלשהי. נהפוך הוא; הדברים התנהלו כסדרם, כאשר עד לחודש מרץ 2001 שולמו כל התביעות שהוגשו על-ידי עמיתי “קרן המח”ר או יורשיהם.

בעדותו נשאל והשיב רו”ח דן ארד:

“כב’ השופט פרגו: למעשה הנטען הוא שממרץ 2001 אין למעשה ביטוח. יש לך דו”חות המשך, הגשתי דו”חות גם ב- 2003. האם בתקופה הזו באה בפניך איזושהי תלונה, הגיעה לידך איזושהי תלונה מעמית כלשהו, זאת אומרת הועברה אליך איזה ידיעה או תלונה שיכולה הייתה להאיר שרגע, צריך לבדוק משהו?

ת. בקצרה לא…

…

ת. למעט התלונה הזאת, להיפך, היעילות של תשלום התביעות פה היה פשוט יוצא דופן, הם נתנו את הכספים, אנשים היו משבחים…

…

ת. … לא נמצא ממצא חריג שם, לפיכך לא היה מה לציין בדו”ח הביקורת. אם אני לא מוצא אני לא כותב שלא מצאתי”.

(עמ’ 374, 387-386 לפרוטוקול)

קרי, אין לייחס לרו”ח דן ארד אחריות כלשהי לכשל הביטוחי.

ובאשר לטענות המתייחסות לביקורת החשבונאית:

הטענות המופנות כלפיו מתייחסות לנושא הרווח אותו ניתן היה להפיק מפוליסות הביטוח.

היות והנזק הכספי צומצם בפסק הדין להחזר תשלום תביעות העמיתים, אין צורך לדון עוד בנושא זה ובדברי התשובה של רו”ח דן ארד כנגד הטענות המופנות אליו בנדון.

אני דוחה את ההודעה לצד שלישי כנגד רו”ח דן ארד.

8. רואי חשבון חיצוניים לקרן המח”ר:

רו”ח עזרא יהודה – צד ג’ 2 להודעת מר גולדברג וצד ג’ 19 להודעת עו”ד בלושטיין.

רו”ח ירון שעשוע – צד ג’ 3 להודעת מר גולדברג וצד ג’ 20 להודעת עו”ד בלושטיין.

רו”ח זרח נתיב – צד ג’ 4 להודעת מר גולדברג וצד ג’ 21 להודעת עו”ד בלושטיין.

רו”ח עזרא יהודה היה רואה חשבון מבקר של הקרן.

רו”ח ירון שעשוע היה רואה החשבון אשר טיפל בתיק הנדון כעובד שכיר במשרדו של רו”ח יהודה עזרא.

רואי החשבון מונו לשמש כרואי חשבון מבקרים של הקרן בסוף שנת 2000. מינוי זה אושר על-ידי רשות החברות הממשלתיות ועל-ידי הדירקטוריון.

הטענות המופנות לרואי חשבון אלו מתרכזות בשני נושאים:

( – ) התנהלותם במהלך המכרזים והמו”מ לבחירת חברת הביטוח.

( – ) בחינתם את הסכומים שהגיעו לתובעת, כטענתה, בגין השתתפות ברווחים.

ברי כי נוכח מועד מינויים כרואי חשבון מבקרים – בסוף שנת 2000 – לא ניתן לייחס להם אחריות כלשהי בגין אירועים שהתרחשו קודם לכן (1996 ו- דצמבר 1999) הקשורים בבחירת חברת הביטוח.

בסיכומי רו”ח עזרא יהודה וירון שעשוע, נאמר:

“11. הצדדים השלישיים מונו לשמש כרואי החשבון המבקר של התובעת, להלן: “הקרן”, בתום שנת 2000. מינוי זה בוצע על-ידי רשות החברות הממשלתיות, בתוקף סמכותה ואושר על-ידי דירקטוריון הקרן. הצדדים השלישיים משמשים כרואי חשבון מבקרים של הקרן עד לדו”חות הכספיים שבוקרו ליום 31.12.09.

יודגש, כי בעת ביצוע ההתקשרות בין הקרן לנתבעות 4 ו- 5 – סוכנות הביטוח סקוריטס (להלן: “סוכנות הביטוח”) וחברות הביטוח עימן התקשרה, הן בשנת 1996 (המכרז הראשון) והן בשנת 1999 (המכרז השני), לא שימשו הצדדים השלישיים כרואי החשבון של הקרן, ומשכך לא בדקו ולא היו אמורים לבדוק את “עצם ההתקשרות” עם חברת הביטוח. גם ‘הביצוע השוטף של ההתקשרות’ אמור היה להיבחן על-ידי הקרן וממלאי התפקידים האחרים (לרבות בנק יהב כמפעיל הקרן)”.

אכן, לרואי חשבון אלו אין כל קשר לכשל הביטוחי ולא היה זה גם תפקידם לבדוק נושא זה.

לא היה זה מתפקידם לבדוק באם עו”ד בלושטיין – יועץ משפטי חיצוני – מילא את תפקידו כראוי בעת בחירת חברת הביטוח המבטחת. אין להם כל אחריות לכשל הביטוחי.

הוא הדין באשר לרו”ח זרח נתיב – אשר שימש כרואה חשבון מבקר משנת 1993 ועד שלהי שנת 2000.

בתצהירו מפרט רו”ח זרח נתיב:

“6. הדו”ח הכספים האחרון של הקרן אשר בוקר על ידי התייחס לשנת 1999 ונחתם ביום 6.6.2000. עד ליום 30.11.2000 סקרתי אך לא ביקרתי את הדו”חות הכספיים ביניים של הקרן, אשר האחרון שבהם היה ל- 30.9.2000”.

לא היה זה מתפקידו לבדוק ולבקר את ההתקשרות עם חברת “סקוריטרס החדשה”, והוא היה רשאי לצאת מתוך הנחה שעו”ד בלושטיין עשה כן, שהרי זה היה חלק מתפקידיו. תפקידו של רו”ח זרח נתיב היה לבדוק ולבקר את ההתנהלות הכספית של “קרן המח”ר”. כפועל יוצא, גם לרו”ח זרח נתיב אין כל קשר לכשל הביטוחי.

ובאשר להחזר רווחי הפוליסה:

היות ובפסק הדין צומצם הנזק הכספי להחזר תשלום תביעות העמיתים והיורשים בלבד; לא אדון בטענות המופנות כלפיהם בנושא זה, לרבות בנושאים המועלים בחוות דעתו של רו”ח חיים אורון, אשר הוגשה כתמיכה לעמדתו של רו”ח זרח נתיב.

אני דוחה את ההודעה לצד שלישי כנגד רו”ח עזרא יהודה, רו”ח ירון שעשוע ורו”ח זרח נתיב.

9. מבטחי לוידס מסויימים (צד ג’ 8 להודעת גולדברג):

מבטחי לוידס מסויימים נמחקו מהודעת עו”ד בלושטיין, על פי בקשתו (ראה פסק הדין מיום 13/9/2010), אולם נותרו כצד ג’ 8 בהודעת מר גולדברג.

מכאן, שהדיון יתמקד אך ורק בהודעתו/תביעתו של מר ראובן גולדברג.

טענתו של מר גולדברג המופנית כלפי צד זה הינה, כי הם “הפסיקו את ביטוח התובעת באופן חד צדדי, מבלי להודיע על כך לתובעת”. מעשה זה מהווה, מבחינתו, הפרה של HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החוזים (חלק כללי), התשל|ג-1973&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_29522” חוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג – 1973 ושל HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק חוזה הביטוח, התשמ|א-1981&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_29524” חוק חוזה ביטוח, התשמ”א – 1981 (סעיף 111 לסיכומי מר גולדברג).

מדובר במבטחי משנה של חברת “סקוריטרס”. התובעת/“קרן המח”ר” נקשרה בקשר חוזי עם “סקוריטרס החדשה” לאחר שזו האחרונה זכתה במכרז ועל כן הטרוניות יכולות להיות מופנות כלפיה, כפי שאכן נעשה.

לתובעת/הקרן ו/או לנושאי משרה מטעמה, אין קשר חוזי עם מבטחי לוידס, אלא עם “סקוריטרס החדשה” שניגשה למכרז כשהיא מציגה עצמה באמצעות בעליה ומנהלה – מר גבי שפירא – כחברת ביטוח.

בפוליסה לשנת 2000 מצוין כי “החברה” הינה “סקוריטרס סוכנות ביטוח בע”מ” (נספח “לו” למוצגי התובעת); בניגוד לפוליסות קודמות שהונפקו על-פי המכרז הראשון, ובהן נרשם כי “החברה” הינה “חתמי לוידס באמצעות סקוריטס (ביטוח) בע”מ” (ראה נספח “ג” למוצגי התובעת).

אם היה מעיין מר גולדברג בפוליסת הביטוח שהונפקה לשנת 2000, כפי המתחייב, הוא היה מבחין בכך.

ביטול הכיסוי הביטוחי נעשה על-ידי “סקוריטרס החדשה”; ולא על-ידי מבטח המשנה – מבטחי לוידס מסויימים.

על כן, ולא בכדי, נמחק צד ג’ זה מהודעת עו”ד בלושטיין ויש להצטער שגם מר גולדברג לא נהג כך.

אני דוחה את ההודעה לצד שלישי כנגד מבטחי לוידס מסויימים.

10. משרד האוצר – אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון ונושאי המשרה:

בעלי תפקידים:

שם	תפקיד	צד ג’

אייל בן שלוש	המפקח על שוק ההון במשרד האוצר	צד ג’ 9 להודעת מר גולדברג צד ג’ 28 להודעת עו”ד בלושטיין

ניסים כהן	מנהל תחום קופות גמל	צד ג’ 10 להודעת מר גולדברג צד ג’ 29 להודעת עו”ד בלושטיין

רונן אידל	מנהל מחלקת ביטוח חיים במשרד האוצר	צד ג’ 11 להודעת מר גולדברג צד ג’ 30 להודעת עו”ד בלושטיין

נטע דורפמן רביב	עו”ד בלשכה המשפטית של משרד האוצר ובעבר יועמ”ש במחלקת קופות גמל באגף שוק ההון	צד ג’ 12 וצד ג’ 31 להודעת עו”ד בלושטיין

טדי לין	עובד במחלקת קופות גמל במשרד האוצר	צד ג’ 13 להודעת מר גולדברג צד ג’ 32 להודעת עו”ד בלושטיין

אריק פרץ	סגן הממונה על שוק ההון במשרד האוצר	צד ג’ 14 להודעת מר גולדברג צד ג’ 33 להודעת בלושטיין

לטענת עו”ד בלושטיין ו-מר ראובן גולדברג בעלי התפקיד במשרד האוצר, ידעו בזמן אמת על אי כשירות “סקוריטרס (סוכנות לביטוח) 1997 בע”מ” (“סקוריטס החדשה”) ליתן את שירותי ביטוח חיים. לא זו אף זו, הם אלו אשר איפשרו לה להמשיך ולפעול תחת רישיונה של סקוריטרס (ביטוח) בע”מ (“סקוריטרס הישנה”); ואף דרשו ממנה למצוא מבטח – “פרונטינג” – אחר (“אררט”) לאחר פברואר 1998, עת רישיונה של “סקוריטס החדשה” לא איפשר לה עוד לעסוק בביטוח חיים.

לטענתם, בפרטים מהותיים אלו הם לא עדכנו את “קרן המח”ר”, למרות ש“כרגולטור” הם המפקחים העיקריים על פי חוק, הן על “קרן המח”ר” והן על חברות הביטוח ומתפקידם היה לעשות כן; וכי אם היו עושים כפי המתחייב, היה נמנע הכשל הביטוחי ועימו הנזק שנגרם.

בסעיף 4 להודעה לצד שלישי מציין מר ראובן גולדברג:

“לוּ היו מקבלי ההודעה הנ”ל האמורים לפקח על הביטוח מודיעים לתובעת ו/או למודיע על בעיה כלשהי, היה המודיע פועל מיידית להסדרת העניין ולביטוח חילופי במידת הצורך”.

בעדותו אומר עו”ד בלושטיין:

“ת. מה שהיה חסר זה משרד האוצר… להתקשר לקרן ההשתלמות, להגיד לקרן ההשתלמות, תשמעו יש פה מישהו שמבטח אותכם בלי רישיון. אנחנו דאגנו לכם בינתיים לאררט אבל תיזהרו, האיש הזה בלי רישיון. זה כל מה שהיו צריכים לעשות”.

(עמ’ 425 לפרוטוקול)

HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=פקודת הנזיקין [נוסח חדש]&T=4&FromWord=1&Seif=7” \t “Hok_30925” סעיף 7 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), קובע לאמור:

“7. הגדרות תיקון: תשס”ה

בסעיפים 7א עד 7ו –

“מעשה” – לרבות מחדל;

“עובד המדינה” – לרבות אורגן של המדינה וכל אדם הממלא מטעם המדינה תפקיד ציבורי על פי חיקוק, לרבות המשרתים בצבא ההגנה לישראל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובארגוני הביטחון האחרים של המדינה, ולמעט בעל חוזה כמשמעותתו בסעיף 15;

“עובד ציבור“- עובד המדינה או עובד רשות ציבורית, לפי העניין;

“רשות ציבורית” – רשות מקומית, וכל תאגיד שהוקם בחוק המנוי בתוספת;

“תפקיד שלטוני“- תפקיד ציבורי על פי דין כמשמעותו בסעיף 15(ד)(2) לחוק-יסוד: השפיטה.

7א. חסינות עובד הציבור תיקון: תשס”ה

(א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה האמור.

(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו- 14 ולפי כל דין.

(ג) החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נושא התובענה.

בדברי ההסבר להצעת HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=פקודת הנזיקין [נוסח חדש]&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_30925” פקודת הנזיקין (מס’ 10) (אחריות עובדי הציבור), התשס”ג-2002 נאמר, בין השאר:

“בעניין אחריותם של עובדי המדינה ושל רשויות ציבוריות (להלן: “עובדי ציבור”) קיימות גישות שונות: הגישה התומכת בהטלת אחריות רחבה על עובדי הציבור גורסת, כי אין מקום לסטות מהכלל של אחריות בנזיקין רק משום שאדם פועל למען הציבור, הואיל ואין הצדקה להבחין בין עובד הציבור לבין כל עובד אחר, וכי קיים חשש להפסד ההיבט ההרתעתי של דיני הנזיקין לגבי עובד הציבור.

הגישה התומכת בהרחבת חסינותם של עובדי ציבור גורסת, כי אין מקום שעובדים אלה יישאו באחריות כאשר הם פועלים בתום לב במהלך עבודתם. בין השאר, משיקולים אלה: קיים חשש מפני הרתעת יתר של עובדי הציבור, שעלולה לפגוע, באופן משמעותי, בפעילות הרשות הציבורית או המדינה ועובדיה; הטלת אחריות בנזיקין עלולה לעוות את שיקול הדעת של עובדי הציבור בכך שיעניקו משקל יתר לסיכון להיתבע בידי גורם מסוים במקום לקבל החלטות בהתאם לעניין החברתי; ריבוי תביעות כנגד עובדי הציבור עלול לגרום לשיבוש פעילותם; נימוק אחר נובע מהספק אם יש מקום להתערבות בית המשפט בדרך של ביקורת נזיקית בשיקול הדעת של המדינה או הרשות הציבורית: בהקשר זה נטען גם כי לא הוכח קשר בין הטלת אחריות רחבה על עובדי הציבור לבין התנהגותם בזהירות ראויה.

השיקולים בבסיס הרחבת החסינות של עובדי ציבור הם חשיפתם לסיכוני אחריות עקב אפשרות ההיזק הנרחבת של הרשות ומניעת לחצים בדרך של הגשת תביעות אישיות בלתי מוצדקות או איום בהגשת תביעות העלולים להשפיע על תפקודם ולשבש את פעילות הרשות הציבורית (ראה: דברי ההסבר לתיקון – הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס’ 10) (אחריות עובדי הציבור), תשס”ג – 2002))”.

(ראה גם ת”א (חי) 25151-03-11 מועצה מקומית פרדס חנה כרכור נ’ משאבי מים פרדס חנה-כרכור בע”מ).

ברי כי עובדי הציבור – הנתבעים – פעלו במסגרת עבודתם ותפקידם.

גם אם הייתה רשלנות כלשהי – במעשה או מחדל – של עובדי ציבור אלו, היה זה במסגרת עבודתם ותפקידם הציבורי.

כפועל יוצא, עובדי ציבור אלו – הנתבעים: אייל בן שלוש, ניסים כהן, נטע דורפמן-רביב, טדי לין ואריק פרץ – חסינים מפני הגשת תביעה אישית כלפיהם, מכוח HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=פקודת הנזיקין [נוסח חדש]&T=4&FromWord=1&Seif=7” \t “Hok_30925” סעיף 7א לפקודת הנזיקין.

אני דוחה את התביעה האישית כנגד נתבעים אלו.

אין בכך כדי לשחרר את מדינת ישראל/אגף האוצר מאחריות, ככל שזו תימצא.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=915&Tik_Ref=91&Tik_Type=6&zad=מדינת ישראל&T=8&FromWord=1” \t “Psak_383448” בע”א 915/91 מדינת ישראל נ’ דני לוי ו- 3 אח’ פ”ד מח(3), 45, בה נדונה, בין השאר, סוגיית אחריותו של המפקח על הביטוח:

“האחריות של המדינה הנבחנת בפנינו אינה נובעת מאחריותה השילוחית של המדינה לפעולות עובד ציבור. אחריות המדינה היא אחריות ישירה. המדינה חבה חבות אישית כאשר אורגן מן האורגנים שלה ביצע עוולה ואותו מעשה מחייב את המדינה. המפקח על הביטוח הוא אורגן של המדינה, מעשיו מחייבים ומזכים את המדינה. משמע, הכלל חל אף לגבי תביעות בנזיקין. אמנם במקרה דנן, ניתן היה לבחון את הסוגיה במשקפי האחריות השילוחית.

חסינות עובד-ציבור מכוח סעיף 7א אינה משתרעת על “רשלנות”. המפקח הוא עובד-ציבור. המדינה היא המעביד. אחריות המעביד היא אחריות שילוחית מכוח סעיף 13(א) לפקודה. אולם, הניתוח המדויק יותר הוא במסלול האחריות הישירה של המדינה. אין להניח את האחריות על כתפיו של עובד-הציבור ולגזור ממנה אחירות שילוחית. ניתוח הטעמים לאחריות המדינה במישרין שונים מהטעמים מקום בו מדובר באחריות שילוחית, המבוססת על אחריות ישירה של עובד-הציבור. כך, למשל, שיקול פיזור הנזק על פני ציבור רחב מתגשם בצורתו האפקטיבית באחריות ישירה. אמנם, כרגיל, אף במודל האחריות השילוחית הנטל יפול על הרשות. אולם, אין טעם לפתוח פתח להטלת אחריות אישית על עובד-ציבור. פתח כאמור, עלול לעורר בעיות פרשניות אשר מן הראוי להימנע מהן – כגון שאלת היחס בין HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=פקודת הנזיקין [נוסח חדש]&T=4&FromWord=1&Seif=7” \t “Hok_30925” סעיף 7 לפקודת הנזיקין וסעיף 3 לחוק אחריות המדינה (י. דותן “האחריות הנזיקית של עובד ציבור המפעיל סמכויות שבשיקול דעת”, משפטים ט”ו (תשמ”ו), 245, 256)”.

אמנם מדינת ישראל אינה נתבעת ישירה בהודעה לצד שלישי שהוגשה, אך אין בכך לשחרר אותה מאחריות ישירה ומאחריות שילוחית למעשי עובדיה, אחריות אותה נטלה על עצמה בדרך ניהול תיק זה.

לא בכדי סיכומי הנתבעים/עובדי הציבור, נושאים את הכותרת “סיכומים מטעם המדינה” כאשר פרק שלם בסיכומים אלו כותרתו “אחריות משרד האוצר”, כך גם הנטען בו.

מכאן, שהאחריות שתידון הינה אחריות מדינת ישראל/משרד האוצר כפי שמצאה את ביטויה במעשי ו/או מחדלי הנתבעים/עובדי הציבור, עושי דברה.

אחריות מדינת ישראל/משרד האוצר:

כללי:

במשרד האוצר קיימים מספר אגפים, וביניהם אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון.

אגף זה מחולק למספר מחלקות, וביניהן:

* מחלקת ביטוח חיים.

* מחלקת קופות גמל וחיסכון.

* מחלקת רישוי.

הגופים הפיננסיים המצויים בפיקוחו של האגף הינם, בין היתר:

* חברות וסוכנויות ביטוח.

* חברות לניהול קרנות פנסיה והשתלמות.

האגף פועל על-פי חוק, ובכלל זה, HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ|א-1981&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_31604” חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ”א – 1981.

עבודת הפיקוח:

בתצהירו מפרט מר אריק פרץ את תחומי פעילות אגף שוק ההון במשרד האוצר, הפועל למען הגנה על זכויות העמיתים בקופות הגמל השונות, במספר מישורים, ובכללם:

“7. … הפיקוח השוטף על קופות הגמל, שבתקופה הרלוונטית לתביעה נעשה על-ידי מחלקת קופות גמל, ובמסגרתו נעשית פעילות בקרה ופיקוח על כ- 70 גופים מנהלים ומעל 850 קופות גמל”.

האם קיימת חובה על המפקח על הביטוח להודיע למבוטחים על ביטול רישיון מבטח ?

חוק הפיקוח, קובע בסעיף 22 (ג), כי: “ההודעה על ביטול רישיון מבטח תפורסם ברשומות”.

חובה זו התמלאה, עם פרסום הודעה ב“ילקוט הפרסומים” 4704 מיום 26/11/1998:

“הודעה על ביטול רישיון מבטח

לפי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ”א 1981

בהתאם לסעיף 22(ג) לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ”א 1981, (להלן – החוק) אני מודיעה כי בתוקף סמכותי לפי סעיף 22(א) לחוק, ביטלתי –

…

(15) ביום כ”ב בשבט התשנ”ח (18 בפברואר 1998) את רישיון המבטח של סקוריטרס ביטוח בע”מ, לעסוק כמורשה של חתמי לויידס בכל הענפים שבהם הורשתה לעסוק בישראל.

ה’ בחשון התשנ”ט (28 באוקטובר 1998)

ציפי סמט

המפקחת על הביטוח”

פרסום זה נעשה שמונה חודשים לאחר ביטול רישיונה של “סקוריטרס (ביטוח) בע”מ” (“סקוריטרס הישנה”) כאשר קודם לכן לא ניתנה הודעה כלשהי (וגם לא לאחר מכן) ל“קרן המח”ר”. זאת, הגם שהיה ידוע למשרד האוצר שבמועד זה פועלת “סקוריטרס (סוכנות לביטוח) 1997 בע”מ” (“סקוריטרס החדשה”), באישור משרד האוצר, על בסיס הרישיון שהיה קיים ל“סקוריטרס הישנה”, לתקופה מוגבלת עד ליום 1/1/1999, על בסיס RUN OFF בלבד, היות ול“סקוריטרס החדשה” אין רישיון לעסוק בביטוח חיים.

משרד האוצר לא הודיע כלל ל“קרן המח”ר” על עובדות אלו.

כך גם נהג משרד האוצר עת אישר את ביצוע “הפרונטינג” באמצעות חברת ביטוח “אררט”, מבלי ליידע על כך את “קרן המח”ר”.

בדברי הסיכום כותב עו”ד בלושטיין:

“227. …

227.4.1 מקבלי הודעה זו שיתפו פעולה עם גורם שלפי דבריהם וגירסתם, אין לו רישיון ביטוח. ולא רק שאין לאותו גורם (סקוריטס) רישיון ביטוח אלא גם ובעיקר, הם חילצו את אותו גורם מהפרת הסכם מול הקרן, מבלי להודיע לקרן דבר וחצי דבר.

227.4.2 והגרוע מכל – מקבלי הודעה זו לא טרחו להודיע לקרן כי כם הם עושים, כי הקרן קשורה בהסכם עם סקוריטס, גוף שאינו רשאי לבטח וכי הקרן שמה כספה על קרן הצבי.

227.4.3 בשיחת טלפון בודדת שהיה יוזם אותו אריק פרץ, ניתן היה למנוע את כל שאירע בתיק זה. במקום זאת טען אריק פרץ שהוא “הניח” שבסקוריטס הודיעו לקרן שאין לה רישיון, ואף לא טרח לבדוק אם ההנחה שהניח, קוימה בשטח.

(ע’ 30 לפרוטוקול מיום 15.7.2010 נספח 66 לתיק המוצגים).

בתצהירו מנסה להסביר מר אריק פרץ – סגן בכיר לממונה על שוק ההון במשרד האוצר את שנעשה:

“36. לאחר שהתגלה כי סוכנות סקוריטס החדשה ממשיכה לבטח בביטוח חיים היא הונחתה על-ידי משרד האוצר לאתר חברת ביטוח אשר תבצע בעבורה “פרונטינג”.

37. במקרה שלפנינו, מי שנתנה את שירות ה”פרונטינג” לשנת 1999 היא חברת אררט. עסקה זו הינה מוכרת בענף הביטוח ומקובלת על-ידי המפקח על הביטוח במקרה זה.

כתב הכיסוי מאת אררט לשנת 1999 מצ”ב ומסומן “ז”.

בעדותו מוסיף מר רונן אידל ממחלקת ביטוח חיים במשרד האוצר:

“ת. … יש רישיון שנגמר ב- 18/2/1998. סוקריטס החדשה המשיכה לפעול בענף, בענף חיים בלי אישור, אף אחד לא יודע. זה כמו שמחר בבוקר אתה תהיה חברת ביטוח. אף אחד לא יודע. גילה המפקח על הביטוח שהוא פועל ללא רישיון. עכשיו יש לו שתי אפשרויות… להגיד, מחר בבוקר לעצור את כל הביטוחים שיש, עם כל הארבעים אלף עמיתים, מאה חמישים אלף עמיתים וכו’ וכו’, ולעשות ולגרום נזק פוטנציאלי, או להורות לסוקריטס החדשה לאתר מהר פרונטינג. מה זה פרונטינג שאלתם קודם. זה מבטח שיעמוד ממול. מבחינת העניין אררט הייתה המבטח. וזה מה שהמפקח על הביטוח עשה… קיבל את ההחלטה הכי נכונה כדי לשמור על ציבור המבוטחים…”

(עמ’ 504 לפרוטוקול)

כאמור, הדבר נעשה ללא עדכון “קרן המח”ר”.

מלין על כך, ובצדק, עו”ד בלושטיין:

“ת. … לסקוריטס לא היה רישיון, האוצר דאג לכיסוי ביטוחי. הדבר הכי חשוב שהיה צריך לעשות, זה שהאוצר יכתוב מכתב לקופת גמל שהיא תחת פיקוחו בין כה וכה. זה לא איזה מוישה גרוס מאיזה שהוא מקום בארץ, ושהיא מבטחת שלושים ושישה אלף חברים, זה לבוא ולהגיד – תדעו לכם, אין להם רישיון, בינתיים דאגתי שיהיה מה שאת קוראת פרונטינג או כיסוי ביטוחי, ותיזהרו אל תעשו את זה יותר. הם לא עשו את זה”.

(עמ’ 426 לפרוטוקול)

צדק רב יש בדברים אלו.

“קרן המח”ר” מפוקחת על-ידי רשות החברות הממשלתיות וכן על-ידי משרד האוצר, כך גם חברות הביטוח.

“תפקידו העיקרי של המפקח הוא להגן על האינטרסים של ציבור המבוטחים והנפגעים” ( HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=915&Tik_Ref=91&Tik_Type=6&zad=מדינת ישראל&T=8&FromWord=1” \t “Psak_383448” ע”א 915/91 מדינת ישראל נ’ דני לוי ו- 3 אח’, פ”ד מח(3), 45).

בתצהירו אומר מר אריק פרץ:

“פיקוח על קופות הגמל

5. הממונה על שוק ההון פועל להגנה על זכויות העמיתים בקופות הגמל השונות בכמה מישורים, הראשון שבהם הוא המישור התחיקתי, בו הוא פועל לקידום חקיקה ראשית ומשנית על מנת להביא לשיפור תנאי שוק ההון, על כל היבטיו…

6. מישור נוסף הוא הוראות הממונה, אשר מעמדן הנורמטיבי הינו כשל תקנות ויש לראות בהן מסמך מחייב לגבי אופן ההתנהגות המצופה מחברות המנהלות קופות גמל…

7. מישור נוסף בהגנה על העמיתים הוא הפיקוח השוטף על קופות הגמל…”

בתצהירו ממשיך ומפרט מר אריק פרץ את הפיקוח הנעשה על חברות הביטוח בנושא הדיון:

“35. המפקח על הביטוח פועל רבות בתחום הרישוי, כפי שניתן לראות בנספחים “א” – “ה” האמורים לעיל. בכלל פעילות זאת המפקח מעניק רישיון מבטח, מבטל רישיונות מבטח וכן מבצע עדכונים ברישיונות המבטח הקיימים – ביטולת ענפי ביטוח מסוימים ברישיון או הוספת ענפי ביטוח לרישיון, זאת בכפוף לבדיקת מחלקת הרישוי, אצל המפקח על ביטוח במשרד האוצר. פעילויות אלו מקבלות גילוי פומבי דרך פרסום ברשומות וזאת כדי למנוע מציבור המבוטחים לרכוש פוליסות ביטוח או לעבוד דרך סוכנויות ביטוח שלא קיבלו את אישורו של המפקח על הביטוח”.

ואם כך הם פני הדברים, כיצד לא הודיע משרד האוצר ל“קרן המח”ר” על העדר רישיון של “סקוריטס החדשה” לתת שירותי ביטוח חיים ועל הפיתרונות הזמניים שנמצאו ??

במהלך עדותו בבית המשפט, נשאל מר אריק פרץ בנדון:

“כב’ השופט: … ידעתם שיש בעיה שסקוריטס לא יכולה להיות המבטח, אפילו דרשתם בשלב מסויים שיהיה מבטח אחר, הייתה אפילו תקופה מסוימת שבכלל לא היה ביטוח. אמרת קודם שאתה לפעמים חושב שאולי היה איזה אי הבנה, איזו שהיא טעות, אבל יש שלב מסוים… שזה לא אי הבנה, זה לא טעות. האוצר אומר לה ‘חפשי מבטח אחר. אין ביטוח, את חייבת לחפש מישהו אחר לדבר. זה כבר מצב שברור שזה לא אי הבנה, שזה לא זה, אין יותר.

והנה, אתה מדבר רק עם חברת הביטוח המסוימת, כאשר אתה יודע שאחרי חברת הביטוח הזו, זאת אומרת שיש מבוטחים רבים לחברת הביטוח הזאת שעדיין חיים תחת הרושם שזו חברת הביטוח שמבטחת אותם, שאתה הרגולטור יודע שזו לא חברת הביטוח והם כל יום הולכים לישון בבטחה שיש להם חברת ביטוח מבטחת ועל כן באה השאלה ואומרת – למה אתה מנהל את כל המגעים האלה… בשקט עם חברת הביטוח, ולא מביא את הדבר לידיעת הציבור שיש בעיה? שידעו שיש בעיה, שאתם מטפלים בבעיה… אתה בעניין הזה כאילו מעדיף את חברות הביטוח על פני הלקוח והוא אומר – אתה כרגולטור צריך להגן על הציבור, זה תפקידך… צריך לארגן שהכל יהיה בסדר כלפי הציבור. מכאן באה השאלה שלו – מדוע העדפת את חברת הביטוח ול איצאת לציבור ואמרת ‘יש בעיה עם חברת ביטוח סקוריטס, דעו לכם יש בעיה, אין כרגע ביטוח, האוצר פועל לצורך “א”. ראו, יש בעיה תדעיו אתם המבוטחים וגם ראו הוזהרתם’. למה לא יצאתם לציבור אתה כרגולטור שתפקידך… להגן על הציבור?

(עמ’ 32-33 לפרוטוקול מיום 15/7/2010)

תשובתו של מר אריק פרץ הייתה רחוקה מלשכנע:

“הודענו ברשומות… ההודעה היחידה שאנחנו מוציאים היא הודעה במסגרת פרסום ברשומות”.

אני דוחה את הטענה כי היות ו“סקוריטרס החדשה” לא קיבלה רישיון למתן שירותי ביטוח חיים, היא לא פוקחה על-ידי מחלקת ביטוח חיים.

מהראיות שהובאו בפני, למדתי כי משרד האוצר היה מעורב ופעיל בנעשה, וטוב שכך. חובתו של משרד האוצר הייתה לפקח גם על מי שנותן שירותי ביטוח חיים ברישיון, וגם על מי שעושה זאת ללא רישיון, כדי למנוע את הדבר, להעמידו לדין, להגן על המבוטחים ולהתריע בפניהם כי הם חסרי כיסוי ביטוחי. בכך נכשל משרד האוצר בענייננו.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=8526&Tik_Ref=96&Tik_Type=6&zad=מדינת ישראל&T=8&FromWord=1” \t “Psak_113516” בע”א 8526/96 מדינת ישראל נ’ פלוני ואח’, תק-על 2005 (2), 4166):

“חובת הרישום מקימה חובת פיקוח של המדינה על ביצוע הרישום ועל כל המשתמע ממנו. מי שניזוק בגין אי-קיום חובת הפיקוח עשויה לקום לו עילת תביעה מכוח עוולת הפר חובה חקוקה ( HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=פקודת הנזיקין [נוסח חדש]&T=4&FromWord=1&Seif=63” \t “Hok_30925” סעיף 63 לפקודת הנזיקין) או מכוח עוולת הרשלנות (סעיפים 34-35 לפקודה)”.

(ראה גם HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=1068&Tik_Ref=05&Tik_Type=6&zad=עיריית ירושלים&T=8&FromWord=1” \t “Psak_168628” ע”א 1068/05 עיריית ירושלים נ’ עמרם מימוני ואח’, תק-על 2006 (4) 4084.

בתצהירו כותב עו”ד בלושטיין:

“227.9 עו”ד בלושטיין יטען כנגד מקבלי ההודעה כי הם התרשלו בתפקידם כדלקמן:

227.9.1 מקבלי ההודעה קיבלו לידיהם בכל עת נתונים בעלי חשיבות רבה לתובענה וזאת מכוח סמכותם על פי דין ובמיוחד תקנות ביטוח קבוצתי, כדלקמן:

227.9.1.1 דו”חות שוטפים של הקרן המתייחסים גם לביטוח החיים הקבוצתי, נשוא הליך זה.

227.9.1.2 מידע שוטף לגבי ביטוחי סקוריטס.

227.9.1.3 מידע ומעקב שוטף לגבי רישיונות המוחזקים על-ידי סקוריטס והיקף הביטוחים המותרים לה לבצע בכל עת.

227.9.2 מקבלי ההודעה, לוּ עשו את מלאכתם – ומדובר במלאכה פשוטה ביותר – של חיבור האינפורמציה הנוגעת למבטח הקרן בביטוח חיים קבוצתי עם הרישיונות וההיתרים שניתנו לסקוריטס, היו הם יכולים למנוע את התובענה שלפנינו ואת הנזקים שנגרמו זמן רב לפני האירועים”.

תמים דעים אני עם הנאמר.

סבור אני, כי יש לייחס למדינת ישראל/משרד האוצר אחריות דומה לזו שהוטלה על מר ראובן גולדברג ולעו”ד גדיאל בלושטיין. קרי, בחלוקה הפנימית ביניהם יישאו מדינת ישראל/משרד האוצר, מר ראובן גולדברג ועו”ד גדיאל בלושטיין, כל אחד ב- 1/3 מתוך אותם 20% מהאחריות שהוטלה על הנתבעים מר גולדברג ועו”ד בלושטיין, מתוך 100% האחריות הכוללת לגרם הנזק.

11. רשות החברות הממשלתיות (צד ג’ 15 בהודעת צד שלישי של מר ראובן גולדברג) ועובדיו נושאי המשרה:

מר אייל גבאי, גב’ רונית בן אדיבה (נתבעים 16, 17 בהודעת צד שלישי של מר ראובן גולדברג:

מר אייל גבאי וגב’ רונית בן אדיבה הינם עובדי ציבור שפעלו במסגרת תפקידם, וחלה עליהם חסינות עובדי הציבור מכוח HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=פקודת הנזיקין [נוסח חדש]&T=4&FromWord=1&Seif=7” \t “Hok_30925” סעיף 7א לפקודת הנזיקין.

הדברים שנאמרו בהתייחס לעובדי הציבור/אנשי משרד האוצר, יפים גם לכאן.

בהודעה לצד שלישי כותב הנתבע מר ראובן גולדברג:

“105. על פי HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות, התשנ|ט-1999&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_29470” חוק החברות הממשלתיות,, תפקידי הרשות, הינם בין היתר, לעקוב ברציפות אחרי הפעילות של החברות הממשלתיות ועל מהלך עסקיהן, ולבדוק את הדו”חות המוגשים לרשות מאת החברות הממשלתיות.

106. לשם ביצוע תפקידיה אלה ממנה הרשות לכל חברה ממשלתית רפרנט מטעמה אשר תפקידו לקחת חלק בישיבות הדירקטוריון ולעקוב מקרוב אחר ניהול החברה, כפי שמקבלת ההודעה מס’ 17 מונתה לפיקוח על התובעת.

107. מקבלי ההודעה 15, 16 ו- 17 אשר ידעו היטב על ההתקשרות עם הנתבעת 4, וזאת מתוך דו”חות שקיבלו מהתובעת וההשתתפות המועטה בישיבות התובעת, לא טרחו לבדוק את ההתקשרות, את טיבה, את תנאיה ואת זהות המבטח”.

בסיכומיהם מציינים הצדדים השלישיים המיוצגים על-ידי מדינת ישראל:

“… [ש] ניסיון שולחי ההודעה לייחס לרשות מתפקידי הדירקטוריון, אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, ומעקר מתוכן ומאחריות את הממונים בעלי התפקידים הרבים בשכר ושלא בשכר, ובהם: יו”ר, מנכ”ל, דירקטוריון, רואי חשבון ועורכי דין. כל אלה מונו על-מנת שהתנהלותה של הקרן תעמוד בהוראות החוק והקרן תנהל את ענייניה באופן תקין.

הרשות אינה מחליפה כאמור את האורגנים של החברה, תפקידה הוא לעקוב אחר פעילות החברה, במסגרת זו, תבחון התנהלותה התקינה של החברה, בהתאם להוראות הדין ולחוזרי הרשות, וזאת על בסיס מידע המועבר לה ובשים לב גם לליווי התהליכים בידי היועץ המשפטי של החברה“.

בעדותה בבית המשפט פירטה הגב’ רונית בן אדיבה את תפקידי רשות החברות והוסיפה כי הרשות לא ידעה על האירועים, אך בדיעבד מפיו של יו”ר הדירקטוריון – מר נחמן גת.

(עמ’ 454 לפרוטוקול)

“27. הזמנה לישיבות הדירקטוריון תימסר גם לרשות והיא רשאית לשלוח לכל ישיבה נציג שיהיה רשאי להשתתף בישיבה ומעמדו בה יהיה כשל דירקטור, אלא שלא ייחשב במניין החוקי ולא תהיה לו זכות הצבעה”.

עינינו הרואות, כי השתתפות בישיבות הדירקטוריון הינה בגדר רשות, ואין חובה חוקית להשתתף בכל ישיבות הדירקטוריון. מעמדו של הנציג אמנם הינו “כשל דירקטור” אך אין לו זכויות הצבעה. כך שהגב’ בן אדיבה לא יכולה הייתה להצביע על אישור ההתקשרות עם “סקוריטס החדשה” או את המשכה. לכל היותר, יכולה הייתה לשאול שאלות ולהביע את דעתה, דבר שנעשה – כפי עדותו של עו”ד בלושטיין – על-ידי דירקטורים אחרים בעלי זכות הצבעה.

מכאן, נשאלת השאלה, מה תחום אחריותה ותפקידה של רשות החברות הממשלתיות?

HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות, התשנ|ט-1999&T=4&FromWord=1&Seif=54” \t “Hok_29470” סעיף 54 לחוק החברות, קובע את תפקידי הרשות, כדלהלן:

“54. תפקידי הרשות [תיקון: תשנ”ג(3), תשע”א(4)]

הרשות–

(1) תייעץ לממשלה באמצעות שר האוצר ותייעץ לשרים בעניינים הנוגעים לחברות הממשלתיות;

(2) תטפל לפי הנחיות הממשלה בעניינים המשותפים לכלל החברות הממשלתיות או לסוגי חברות;

(3) תעקוב אחר מילוי המלצותיו של מבקר המדינה הנוגעות לחברות הממשלתיות ותסייע למילוין;

(4) תייעץ ותסייע לחברות ממשלתיות בניהול עסקיהן;

(5) תעקוב ברציפות אחרי הפעילות של כל אחת מן החברות הממשלתיות, הגשמת מטרותיה, מהלך עסקיה, מצבה הכספי ומדיניות השכר שלה, ותודיע על ממצאיה לשרים;

(6) תבדוק את הדו”חות המוגשים לה מאת חברה ממשלתית ואת החומר שעליו הם מבוססים, ותעיר הערותיה עליהם לחברה ולשרים;

(7) תטפל ותסייע בהקמה ובביצוע של פירוק, מיזוג, פשרה, סידור, חידוש ארגון ומכירת מניות של חברות ממשלתיות;

(7א) תייעץ לועדת השרים בעניינים הנוגעים להפרטה ותטפל בביצוע החלטות הפרטה;

(7ב) תפעל לקידום ולהשגת ייצוג הולם, כמשמעותו בסעיף 50א;

(8) תמלא לגבי חברה ממשלתית כל תפקיד שיטילו עליה הממשלה או השרים;

(9) תמלא כל תפקיד אחר המיועד לה לפי חוק זה”.

בעדותה בבית המשפט פירטה הגב’ בן אדיבה את הפעולות בהם נוקט ה“רפרנט” על-מנת למלא את תפקידיו:

“ת. … אז קודם כל לפי חוק הרפרנט של רשות החברות, הרשות רשאית לשלוח לישיבות הדירקטוריון נציג מטעמה. רשאית. הנציג, המעמד שלו הוא כשל דירקטור ללא זכות הצבעה, הוא מעין משקיף. הפעולות שאנחנו עושים… אנחנו מגיעים לא לכל ישיבות הדירקטוריון, חלק לוועדות בחלקן. אנחנו מקבלים את הדו”חות הכספיים מהחברה. אנחנו למעשה עוקבים גם אחרי הפעילות העיקרית של החברה. ואם אני מדברת על קרן ההשתלמות לאקדמאים ובכלל קרן ההשתלמות, כי יש לי כאלה תשעה… עיקר פעילות הקרן זה להשקיע את כספי העמיתים. ושם למעשה אנחנו שמים את הדגש, אני לפחות שמה את הדגש בכל הנוגע למעקב וסיוע בקרנות ההשתלמות הממשלתיות”.

(עמ’ 448 לפרוטוקול)

ובהמשך:

“ת. … אני מסתכלת איך הקרן מנהלת את השקעותיה.

…

אם היא מתקשרת, איך היא דואגת לעמיתים בקרן, על הדברים האלה אני מסתכלת”.

(עמ’ 463 לפרוטוקול)

בתצהירה מוסיפה הגב’ בן אדיבה:

“12. כפי שניתן ללמוד מהחוק ובסעיפים תפקידי הרשות מתבטאים בסיוע ובייעוץ, מעקב אחר פעולות החברה, בדיקת הדו”חות המוגשים אליה וכן פעולות נוספות במקרים ייחודיים המפורטים לעיל.

13. בנוסף, קובע החוק שורה של החלטות המתקבלות בחברה הממשלתית הטעונות אישור הרשות או אישור הממשלה. כן קובע החוק חובת מסירת דו”חות שונים ומסמכים לרשות בידי החברה ונושאי משרה שונים שלה”.

עסקת התקשרות בביטוח חיים אינה נכללת בגדר אותן החלטות הטעונות אישור נוסף מעבר לאישור הדירקטוריון ( HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות, התשנ|ט-1999&T=4&FromWord=1&Seif=11” \t “Hok_29470” סעיף 11 לחוק החברות הממשלתיות).

רשות החברות הממשלתיות ניזונה מנתונים ודיווחים המועברים לה על-ידי “קרן המח”ר”.

כדברי הגב’ בן אדיבה בתצהירה:

“14. … אין מידע מעבר למידע הנמסר לה בידי החברה בהתאם לדרישות החוק, תקנות שמכוחו וחוזרים שמוציאה הרשות מעת לעת”.

על כן, כדבריה:

“בנושא ביטוח חיים, אם היה לזה איזה שהוא דיווח והיה מקום לשאול שאלות, אז .. שאלנו שאלות”.

(עמ’ 451 לפרוטוקול)

וכי:

“בכלים שלנו למעשה אין לנו יכולת לגלות תרמית”.

(עמ’ 463 לפרוטוקול)

לטענת הגב’ בן אדיבה, במקרה הנדון, היא לא ידעה וגם לא הייתה יכולה לדעת, כי ההתקשרות עם “סקוריטרס החדשה” נעשתה מבלי שלזו יש רישיון לעסוק בביטוח חיים. שאחרת; בוודאי הייתה מפנה את תשומת לב “קרן המח”ר” לכך:

“כב’ השופט פרגו:

… אם בדו”חות הכספיים היו מגישיים בביאורים… והיו כותבים שהחברה התקשרה עם, עשתה ביטוח לחברי הקבוצה והביטוח נעשה בסקוריטס…. ויותר לא כותבים שום דבר. ובמקום אחר, והיה בידכם מידע, כי הם לא יכולים לכתוב את זה שהם ידעו, מגיע לכם מידע שאי אפשר לעשות ביטוח בסקוריטס, כי אין לה רישיון, היא איננה מורשית או כל סיבה אחרת. האם יש חובה עליכם, אני מדבר על בהנחה, האם יש חובה עליהם להודיע, להעיר ולומר – אתם אינכם יכולים לעשות ביטוח בסקוריטס, כי יש לנו מידע.

העדה:

אני לא יודעת אם זו חובה חוקית, אבל ברור שמרגע שמגיע לנו מידע כזה, ואני רואה בדו”חות הכספיים… שיש כזאת אמרה, אז כמובן. אנחנו מעירים, אנחנו מסיבים את תשומת לב הקרן”. (עמ’ 454 לפרוטוקול)

דא עקא, שהנושא התגלה לרשות החברות הממשלתיות. רק באוגוסט 2002 מפי יו”ר הדירקטוריון – מר נחמן גת.

מהדו”חות הכספיים – כדוגמת דו”ח ביקורת פנימית לשנה שנסתיימה ביום 13/12/2001 (צורף לתיק המוצגים) – אשר נשלחים לרשות (ראה עמ’ 419 לפרוטוקול), לא ניתן ללמוד על בעייתיות כלשהי בחברה המבטחת (“סקוריטס החדשה”) ששמה כלל אינו מופיע בדו”ח.

בביאור 16 נרשם, בין היתר:

“א. על פי סעיף ח’ בתקנון הקרן יש לבטח את עמיתי הקרן בביטוח חיים, לפיכך התקשרה הקרן עם חברת ביטוח לצורך ביטוח חיים קבוצתי לעמיתי הקרן”.

משנתגלתה “הפרשה”, ניסתה הרשות לעשות כל שביכולתה, על מנת להביא לפיתרון המשבר ומציאת אלטרנטיבה על מנת שעמיתי “קרן המח”ר” לא ייפגעו. בימים שלאחר מכן, ניהלה הרשות קשר שוטף עם הקרן שבא לידי ביטוי בהשתתפות ובחינת ישיבות הדירקטוריון.

על כך העידה הגב’ בן אדיבה בבית המשפט:

“ת. … כשיו”ר הדירקטוריון הביא לידיעתנו את המידע הזה, כונסה ישיבת הדירקטוריון, עלתה שם הסוגיה האם, האם מה עושים למעשה עם מנכ”ל החברה, כי הוא היה דירקטור בקרן, זה גם נדון באותה ישיבת דירקטוריון. לאחר מכן אחרי שהתכנסה ישיבה של דירקטוריון, שהייתי שותפה בה, היה גם דיבורים מול הקרן ומול משרד, מול אגף שוק ההון, מול גדי בלושטיין, גם ניסו למצוא איזה שהיא… פשרה בעניין הזה.

…

… לאחר המשבר אז סדר העדיפויות נגיד ככה, קצת השתנה. כך שמנו את הפוקוס יותר על הקרן, על מנת שהקרן תצליח לפעול, על מנת שהעמיתים שלה לא יפגעו ושיסתדר שם אחרי הכל…”

(עמ’ 455-456 לפרוטוקול)

בנסיבות המתוארות, לא מצאתי אשם כלשהו של רשות החברות הממשלתיות והפועלים במסגרתה – מר אייל גבאי וגב’ בן אדיבה – אשר גם הם חוסים תחת הגנת החסינות הקבועה HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=פקודת הנזיקין [נוסח חדש]&T=4&FromWord=1&Seif=7” \t “Hok_30925” בסעיף 7א לפקודת הנזיקין; לא הוכח כי מי מהם התרשל בתפקידו.

אני דוחה את התביעה כנגד רשות החברות הממשלתיות וכנגד מר אייל גבאי וגב’ בן אדיבה.

12. קבוצת הדירקטורים מטעם המדינה:

שם	צד ג’

שלמה לוי	צד ג’ 19 להודעת מר גולדברג צד ג’ 16 להודעת עו”ד בלושטיין

עזבון המנוח אדגר עזריה ז”ל	צד ג’ 20 להודעת מר גולדברג צד ג’ 17 להודעת עו”ד בלושטיין

ישראל אלמוג	צד ג’ 7 להודעת עו”ד בלושטיין

נורית גרינשטיין	צד ג’ 8 להודעת עו”ד בלושטיין

מנחם בר עוז	צד ג’ 9 להודעת עו”ד בלושטיין

מרים שטילמן	צד ג’ 10 להודעת עו”ד בלושטיין

עופרה ליברמן	צד ג’ 11 להודעת עו”ד בלושטיין

עמי כהן	צד ג’ 12 להודעת עו”ד בלושטיין

אברהם קמארה	צד ג’ 13 להודעת עו”ד בלושטיין

אברהם שושני	צד ג’ 14 להודעת עו”ד בלושטיין

קבוצה זו הינה למעשה קבוצת הדירקטורים שמונו מטעם המדינה.

בהיותה של הקרן חברה ממשלתית, הרי:

“… שיותר ממחצית כוח ההצבעה באסיפותיה הכלליות או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה או בידי המדינה יחד עם חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית;”

( HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות הממשלתיות, התשל|ה-1975&T=4&FromWord=1&Seif=1” \t “Hok_29498” סעיף 1 לחוק החברות הממשלתיות, תשל”ה – 1975)

בהודעת צד שלישי של עו”ד בלושטיין נטען:

“11. מקבלי ההודעה – קבוצה “א” כולה:

11.1 מקבלי ההודעה קבוצה “א”, היו ו/או הינם הדירקטורים בתובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה.

11.2 דירקטורים אלו, הם אלו אשר החליטו בפועל בהחלטה מחייבת (המלצת ועדת מכרזים הינה בבחינת המלצה בלבד, שאין חובה לקבלה – ראה HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות, התשנ|ט-1999&T=4&FromWord=1&Seif=29” \t “Hok_29470” סעיף 29 לחוק החברות הממשלתיות) – על ההתקשרות עם סקוריטס משנת 1996 ואילך, כאשר הם מחדשים את ההסכם מדי שנה בשנה, וזאת על פי המלצת ועדת ההנהלה בתובעת.

11.3 מקבלי הודעה אלו – דירקטורים לא בדקו את ההתקשרות עם סקוריטס בעת קבלת המלצת ועדת המכרזים, לא שאלו כל שאלה, לא התעניינו בדבר מצבה של סקוריטס ולא עשו דבר על מנת לבחון, כפי שהיה עליהם לעשות, את המלצת ועדת המכרזים.

11.4 מקבלי הודעה זו חידשו את ההסכם עם סקוריטס, שנה אחר שנה, מבלי שבדקו דבר ומבלי שקיימו דיון של ממש בעניין זה – כדבר אוטומטי וכדרך השגרה על-פי המלצת ועדת ההנהלה.

11.5 דברים אלו מקבלים חידוד מיוחד לאור העובדה כי מקבלי הודעה זו ידעו כי קיימת מחלוקת עם סקוריטס בדבר דרך חישוב הרווחים הנובעים מהפוליסה וכי מחלוקת זו מתנהלת על פני תקופה ועל אף זאת, לא מצאו לנכון לשאול שאלות ו/או לא התעניינו ובפועל, גילו אדישות מוחלטת לתפקידם וחובתם על פי החוק”.

אני דוחה כל ניסיון להטיל אחריות כלשהי על הדירקטורים.

“חובת הדירקטורים הוגדרה על-ידי כב’ הנשיא (כתוארו אז) ברק HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=610&Tik_Ref=94&Tik_Type=6&zad=גדליה בוכבינדר&T=8&FromWord=1” \t “Psak_30589” בע”א 610/94 גדליה בוכבינדר נ’ כונס הנכסים הרשמי, פ”ד נז(4) 289:

“קיומה של חובת זהירות בין דירקטור לחברה מטיל על הדירקטור את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה. חובתו של הדירקטור אינה מוחלטת. אין הוא מבטח של החברה. החובה המוטלת עליו היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים. אכן, סבירות האמצעים אינה דורשת נקיטה בכל האמצעים האפשריים למניעת הנזק. הסבירות דורשת נקיטה באמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק. השאלה אינה מה הם האמצעים שמבחינה פיזית מונעים נזק.

השאלה הינה, מה הם האמצעים שיש לדרוש כי יינקטו לשם מניעת הנזק (השוו HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=4025&Tik_Ref=91&Tik_Type=6&zad=צבי נ$$$&T=8&FromWord=1” \t “Psak_441292” ע”א 4025/91 צבי נ’ קרול, פ”ד נ (3) 790, 784. אי נקיטה באותם אמצעים מהווה התרשלות של הדירקטור. מבחנה של ההתרשלות קבוע HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=פקודת הנזיקין [נוסח חדש]&T=4&FromWord=1&Seif=35” \t “Hok_30925” בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, ועל פיו המבחן הקובע הוא מבחנו של האדם הסביר. לעניין דירקטור בחברה, המבחן הקובע הוא מבחנו של הדירקטור הסביר. על כל דירקטור לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות שדירקטור סביר היה נוקט בנסיבות העניין (השווה HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות, התשנ|ט-1999&T=4&FromWord=1&Seif=235” \t “Hok_29470” סעיף 235 לחוק החברות). אכן, היות אדם דירקטור אינו רק עניין של כבוד או כיבוד. אין זה אך גמול על שירותים שניתנו בעבר למדינה ולחברה. זו אינה אך דרך מכובדת לצאת לגמלאות. להיות דירקטור משמעותו למלא תפקיד מרכזי בחברה. להיות דירקטור משמעותו לנקוט בכל האמצעים שדירקטור סביר היה נקוט בהם להגשמת תפקידו בחברה. ודוק: השאלה אינה מה היו אמצעי הזהירות שאדם בעל ידע וניסיון כשל הדירקטור הנתבע לדין היה נוקט בהם (כפי שנפסק בעבר בפרשת:

Re City Equriable Fire insurance Co. Ltd [1925] 1 C.K. 407.

השאלה הינה מה הם אמצעי הזהירות שדירקטור סביר היה נקוט בהם בנסיבות העניין (ראו כהן: “חובת הזהירות של הדירקטור בחברה הרשומה”, מחקרי משפט א 134 (תש”ם) (להלן: “כהן”); אדם המציג עצמו לתפקיד ניהול חברה, הכרוך בטיפול וניהול רכוש רב, חייב לנקוט במידת הזהירות של דירקטור סביר הכשיר לפעול בשטח זה של ניהול” (י. גרוס, “דירקטורים ונושאי משרה בחברה” 1989, 297).

המבחן לסבירות ההתנהגות הוא אובייקטיבי. נוסחה כללית זו יש לתרגם כמובן לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. אכן, רמת הזהירות היא אחת: זו הנקוטה בידי דירקטור סביר בנסיבות העניין. האמצעים שיש לנקוט בהם כדי לצאת ידי חובת זהירות זו משתנים על פי הנסיבות השונות. חלקם של אמצעים אלה עניינם פעולות בגדרי הדירקטוריון עצמו; חלקם של אמצעים אלה עניינים פעולות בגדרי הדירקטוריון עצמו; חלקם בשימוש בסמכויות השונות שהדין מעניק לדירקטור בפעולותיו מחוץ לדירקטוריון, כגון קבלת מידע, הסתייעות באנשי מקצוע, וכיוצא בהן פעולות המסייעות לדירקטור הסביר במילוי תפקידו”.

הדירקטורים – רובם ככולם – נהגו נכון כאשר הסתמכו על ועדת המכרזים וחבריה, ובעיקר על חוות הדעת המקצועיות וביניהן, חוות דעתו של עו”ד בלושטיין – יועץ משפטי חיצוני – אשר תפקידו היה, בין השאר, לבדוק את תקינות הליכי המכרז.

השתתפותו הפעילה של עו”ד בלושטיין בהליכי המכרז ובחירת חברת הביטוח הזוכה; חתימתו על פרוטוקול ועדת המכרזים הממליצה בפני הדירקטוריון על זהותה של החברה הזוכה; והשתתפותו בישיבת הדירקטוריון מבלי שהוא מעיר כל הערה בנדון, די היה בהם כדי להביא את הדירקטורים לידי הנחה כי הליכי המכרז היו תקינים, לרבות זהות החברה הזוכה.

בסיכומיהם הוסיפו וציינו כי:

“39. בפרקטיקה הנוהגת, מקום שועדת מכרזים מורכבת מרו”ח/עו”ד, אשר תפקידם לבדוק את תנאי הסף של החברות מציעות (בשונה ממתן חוות דעת לעניין התנאים המסחריים) אין הדירקטורים בוחנים את חוות הדעת של המומחים – רו”ח ו/או עו”ד ואין חובה כזו מוטלת עליהם, בפרט שעה שלא קיימת להם מומחיות בנושאים נשוא המכרז”.

בעדותו, לשאלות בית המשפט, הסכים עו”ד בלושטיין עם הנאמר:

“כב’ השופט פרגו: עו”ד בלושטיין, האם באותה ישיבה, ישיבת דירקטורים… היה פונה אליך מר קונינסקי ושואל אותך את אותה שאלה כללית שאתה,

ת. האם ערכתי את הבדיקות הראויות?

כב’ השופט פרגו: האם ערכת והאם אפשר רק לבחון את זה מההיבט המסחרי, מה הייתה תשובתך?

ת. תשובתי היא שכן.

כב’ השופט פרגו: זהו.

ש. .. שאלה נוספת: האם אתה שיש לך ניסיון רב בחברות מסוג כזה או אחר, כאשר מביאים בפני דירקטורים פוליסה שרצה כבר מספר שנים והפוליסה הזאת אין לה כל שינוי, כך נאמר על-ידי הדירקטורים בהיי לשנה [צ.ל. בהאי לישנא] אין שום שינוי בפוליסות עצמן, יכול להיות שיש שינוי בנושא המסחרי מבחינת הכספים. האם אותו דירקטור, אתה מכיר גם את הפסיקה, צריך לבחון שוב את הפוליסה, האם אתה היועץ המשפטי צריך לבחון שוב את הפוליסה?

ת. לא, אני לא, עניתי על זה. בהנחה שנקבעה מטריצה או צורה מוגדרת ומסויימת עם נוסח מוגדר ומסויים, החידוש להערכתי לא מחייב בדיקה נוספת של ה- level הזה.

…

ש. אז בוא נהיה יותר ספציפיים במקרה הזה. אתה בוחן פוליסה של חברת סקוריטס, אתה גם מכיר את סקוריטס, יש לך בתודעה מה זה סקוריטס. ואתה בא ואומר לדירקטורים חבר’ה בדקתי סקוריטס הכל בסדר. אתה מצפה מדירקטור שיבוא ויגיד רגע זה לא סקוריטס הזאת אלא סקוריטס אחרת?

ת. לא לא, בעניין הזה דעתי ברורה”.

(עמ’ 341-342 לפרוטוקול)

היו אלו עו”ד בלושטיין – היועץ המשפטי של “קרן המח”ר” ו-מר ראובן גולדברג – מנכ”ל “קרן המח”ר”, בהם בטחו הדירקטורים אשר בחרו ב“סקוריטס החדשה” כזוכה במכרז, במסגרת תפקידם בועדת המכרזים. שניהם היו אלו אשר בישיבת הדירקטוריון הובילו וגרמו להחלטה לאישור ההתקשרות עם חברת ביטוח זו, לאחר שמר ראובן גולדברג נתן הסבר מפורט, והציג גם את הצעותיהן של חברות הביטוח האחרות.

בתצהירו, בסעיף 172 כותב עו”ד בלושטיין:

“172. … הדירקטוריון קיבל דיווח מדויק מראובן גולדברג כולל ההצעות שהתקבלו, המגבלות וההתניות בהצעות, והחליט לקבל את ההמלצה”.

המלצה של מי?

של מר ראובן גולדברג מנכ”ל “קרן המח”ר” ודירקטור.

של עו”ד בלושטיין היועץ המשפטי החיצוני של “קרן המח”ר” אשר גם נכח בישיבת הדירקטוריון.

חברי הדירקטוריון לא היו צריכים להעלות על דעתם ולבדוק כי השניים לא עשו את מלאכתם נאמנה בבדיקת רישיונה של “סקוריטרס החדשה”. המשימה הוטלה על הטובים והמתאימים ביותר.

צר לי שעו”ד בלושטיין העלה טענה כלשהי בנדון כלפי מי מהדירקטורים, כאשר הוא זה שלא מילא את תפקידו כראוי והטעה את הדירקטורים לחשוב שהכל תקין; וגם אם הוא הוטעה בעצמו בכך.

אני דוחה את הטענה כי המחלוקת בדבר דרך חישוב הרווחים הייתה צריכה לשמש “חידוד מיוחד” על כשרותה של “סקוריטס החדשה” בנדון. דרך חישוב הרווחים הינה פועל יוצא של פוליסת ביטוח תקפה, אשר הוארכה מדי שנה על פי תנאי המכרז. הויכוח על שיטת החישוב, אשר לה היה שותף גם עו”ד בלושטיין, אין לו דבר וקשר לעניין כשרות/רישיון “סקוריטרס החדשה” לעסוק בביטוח חיים.

יש להצטער על כך שעו”ד בלושטיין ועימו מר ראובן גולדברג, מנסים להטיל אשם כלשהו בדירקטורים ו/או מנסים למצוא שותפים לאשם שרובץ עליהם, לרבות על דירקטורים אשר לא כיהנו בתפקיד זה בתקופות הרלוונטיות.

הוא הדין באשר לטענות בנושא הרווחיות שניתן היה להפיק מפוליסות הביטוח.

נושא זה, אמנם לא נדון בפסק הדין נוכח “הסכם הפשרה”, אשר ייתר את הדיון בו; אולם, מוצא אני לנכון לומר, כי גם בנושא זה לא היה מקום לבוא בטרוניה לדירקטורים אלו. לכל היותר, ניתן היה לבוא בטרוניה לבעלי התפקיד אשר היו אמונים על הנושא אם היה מוכח כי הם לא הקפידו על דיווחים נאותים ובקרה ראויה. בפני הדירקטורים הוצגו דו”חות שלא ניתן היה ללמוד מהם על בעייתיות כלשהי.

בתצהירו מציין רו”ח דן ארד:

“53. בתחילת ההתקשרות פניתי למבטחת (באמצעות גל את ביילי) ודרשתי, כי יומצא לקרן דו”ח שנתי, המפרט את ההכנסות וההוצאות ב’תיק’ הביטוח של הקרן, על מנת לעקוב אם קיימים רווחים המזכים בהחזר פרמיה לקרן.

54. ואכן, אחת לשנה וידאתי כי לקרן הומצא דו”ח שנתי, כדוגמת נספח 16 שהומצא בחודש יולי 2002 (ולפני שהתרמית נחשפה). ודו”חות אלה נבדקו בביקורת הפנים בבדיקה מדגמית מדי שנה.

55. הדו”חות נבדקו על ידי בבדיקה מדגמית והועברו על-ידי מזכירות הקרן לבנק יהב (ששימש כנאמן הכספים של הקרן) ולרואה החשבון, יהודה עזרא, לבדיקה נוספת”.

בעדותו בבית המשפט, הבהיר כי:

“הדו”חות הומצאו לקרן מדי שנה, החל משנת 98′ שהסתיימה בשנה הראשונה”

(עמ’ 373 שורה 16 לפרוטוקול)

דו”חות אלה לא אותרו, כך שלא ניתן לעמוד על טיבם.

(ראה עמ’ 375 לפרוטוקול)

בעדותו מתייחס לכך רו”ח דן ארד:

“ש. האם אתה נתבקשת על-ידי גולדברג לבצע את הבדיקה הזו?

ת. לא, זה לא תפקידי, זו תכנית העבודה.

ש. האם דיווח באיזשהו אופן מחוץ לדו”חות שלך על ממצאי בדיקה כזו?

ת. תראה, כאשר הממצאים הם ממצאים שאי, כאשר הבדיקה מעלה שההתחשבנות תקינה. אני מדווח בדו”ח מיוחד רק כאשר נמצא איזשהו משהו חריג. ולא נמצא משהו חריג בבדיקה של ההתחשבנות השנתית שהתבססה שוב על הבסיס המצטבר, לא על הבסיס שמוגשת התביעה בכלל”.

ומכאן לנטען באופן אישי כלפי כל אחד מן הדירקטורים הנתבעים:

עופרה ליברמן – צד ג’ 11 להודעת עו”ד בלושטיין:

הגב’ עופרה ליברמן שימשה כדירקטורית מטעם המדינה ב“קרן המח”ר” החל מיום 29/10/2000 ועד ליום 12/5/2002 (ראה סעיף 1 לתצהירה).

לאמור, כהונתה החלה לאחר בחירת החברה המבטחת “סקוריטס החדשה” ביום 17/1/2000 ונסתיימה טרם גילוי “הפרשה” באוגוסט 2002.

הטענה הרלוונטית לגביה הינה, כי נתנה את אישורה לחידוש/הארכת הפוליסה בשנים 2000-2001.

כבר נאמר כי משקיבל הדירקטוריון את המלצת ועדת המכרזים, ובחר להתקשר עם חברת “סקוריטס החדשה”, על-פי תנאי המכרז ועל-פי המלצת ועדת המכרזים, משמעות הדבר התקשרות למשך שלוש שנים באמצעות חידוש אוטומטי מדי שנה.

בסעיף 5 לתצהירה כותבת הגב’ עופרה ליברמן:

“…לא התעוררה שום בעיה באשר לביטוח החיים, כך שלא יכולתי לדעת כי ההתקשרות שהייתה מוקדמת לתחילת כהונתי הינה לקויה”.

אם מר ראובן גולדברג – מנכ”ל “קרן המח”ר” ועו”ד בלושטיין – היועץ המשפטי – לא היו ערים וגם לא הפנו לבעיה כלשהי בהמשך ההתקשרות, מנין תדע הגב’ עופרה ליברמן כי קיימת בעיה כזו ??

אני דוחה את התביעה האישית כנגד הגב’ עופרה ליברמן.

מר שלמה לוי – צד ג’ 19 להודעת מר גולדברג וצד ג’ 16 להודעת עו”ד בלושטיין:

מר שלמה לוי כיהן כדירקטור בקרן מיום 4/12/2001 ועד ליום 3/12/2004.

ללמדך, כי לא היה שותף בקבלת ההחלטה בדבר התקשרות עם חברת “סקוריטס החדשה”.

מכאן, שדין ההודעה כנגד מר שלמה לוי להידחות.

מר ישראל אלמוג – צד ג’ 7 להודעת עו”ד בלושטיין:

מר ישראל אלמוג כיהן כדירקטור בשתי תקופות זמן שונות:

*מיום 14/9/1994 ועד ליום 14/2/1997 שימש כיו”ר הדירקטוריון.

*מיום 21/10/2002 ועד ליום 25/12/2007 שימש כדירקטור.

בתקופת כהונתו הראשונה התקיים המכרז הראשון (1996) בו נבחרה “סקוריטס הישנה”. מכרז זה אינו מענייני התביעה הנדונה.

תקופת כהונתו השנייה הייתה לאחר גילוי הפרשה, ולא ניתן לייחס לו את הטענות המופנות נגדו בהודעת עו”ד בלושטיין.

אני דוחה את התביעה כנגד מר ישראל אלמוג.

אביעד (אברהם) קמארה – צד ג’ 13 להודעת עו”ד בלושטיין:

תקופת כהונתו הייתה מיום 7/2/1996 ועד ליום 7/2/1998.

בתצהירו מציין מר קמארה:

“4. לא ידועה לי כל בעיה בעניין ביטוח החיים הקבוצתי בתקופה בה שימשתי כדירקטור”.

על כך כבר נאמר די.

זאת ועוד;

מועד כהונתו של מר קמארה “סותם את הגולל” בנוגע לטענות אלו, שכן בשנים אלו ל“סקוריטס הישנה” היה רישיון לעסוק בביטוח חיים קבוצתי, וכל נושא ההתחשבנות התעורר בשלב מאוחר יותר, לאחר סיום כהונתו של מר קמארה.

אני דוחה את התביעה כנגד מר אביעד (אברהם) קמארה.

אברהם שושני – צד ג’ 14 להודעת עו”ד בלושטיין:

מר אברהם שושני כיהן כדירקטור בקרן מיום 14/5/1996 ועד ליום 14/7/1997.

בתצהירו הוא מציין:

“3. נושא ההתקשרות עם חברת ביטוח לעניין ביטוח העמיתים עלה בשנת 1996. בשנה זו הוציאה הקרן מכרז בו זכתה חברת סקוריטס כמי שתבטח את עמיתי הקרן בביטוח חיים.

4. במכרז זה פעלה חברת סקוריטס באמצעות חתמי לוידס עם רישיון תקף לבטח בביטוח חיים. החל משנת 1996 ולאורך תקופת כהונתי, הייתה התנהלות מול חברת הביטוח תקינה, ללא תקלות, וזאת לשביעות רצון הקרן והעמיתים”.

הדברים שנאמרו לגבי מר אביעד קמארה יפים ונכונים גם לכאן, ואין מקום להוסיף עליהם.

אני דוחה את התביעה כנגד מר אברהם שושני.

גב’ מרים שטילמן – צד ג’ 10 להודעת עו”ד בלושטיין:

גב’ מרים שטילמן החלה כהונתה כדירקטורית בקרן מיום 6/12/1998 וסיימה ביום 31/3/1999.

מדובר בתקופת כהונה קצרה בת קרוב לארבעה חודשים בלבד.

ללמדך, כי לא הייתה דירקטורית בעת קיום המכרז בדצמבר 1999.

מעבר לכך, לא נטענו טענות ספציפיות כלפי הגב’ מרים שטילמן אלא בהיותה חלק מקבוצת הדירקטורים, נגדם הוגשה הודעת צד ג’, ללא כל אבחנה.

אני דוחה את התביעה כנגד הגב’ מרים שטילמן.

מר עמי כהן – צד ג’ 12 להודעת עו”ד בלושטיין:

מר עמי כהן שימש כדירקטור בקרן החל מיום 29/4/1996 ועד ליום 29/4/1999.

תקופת כהונתו מעידה על אי מעורבותו הן במכרז הראשון והן במכרז השני.

אני דוחה את התביעה כנגד מר עמי כהן.

גב’ נורית גרינשטיין – צד ג’ 8 להודעת עו”ד בלושטיין:

גב’ נורית גרינשטיין כיהנה כדירקטורית ב“קרן המח”ר” בשתי תקופות:

*מיום 19/5/1994 ועד ליום 19/5/1997.

*מיום 1/7/1998 ועד ליום 1/7/2001.

במהלך תקופת כהונתה השנייה התרחשו האירועים נשוא תביעה זו.

בתצהירה היא מפרטת את אירועי ישיבת הדירקטוריון מיום 17/1/2000:

“8. בישיבה זו הוצגו לנו נימוקי ועדת המכרזים, אשר הייתה אמונה על נושאים אלו (ואשר בה לא הייתי חברה), וכן חוות דעתו המקצועית של יועמ”ש הקרן, עו”ד גדי בלושטיין.

9. זכור לי כי ביקשתי לדעת פרטים נוספים אודות המכרז הנ”ל ובמיוחד בדיקת נושא של ביטוח עצמי, שכבה ראשונה, ורכישה של פוליסת ביטוח רק לגבי שכבה שניה. כאשר סברתי כי זו הדרך הנכונה יותר לביטוח אשר יש בה כדי להוזיל עלויות לקרן בתשלום למבטחת. בכל אופן, במעמד אותה ישיבה ביקשתי לבדוק את הנושא לקראת מועד החידוש הבא של הפוליסה.

…

11. בישיבה זו נמנעתי בהצבעה על חברת סקוריטס כזוכה במכרז לאחר הסתייגותי מההיבט הכלכלי של אופן הביטוח, ולאור זאת שסברתי כי ניתן להוזיל את עלויות הביטוח לקרן”.

דא עקא, שדברים אלו אינם באים לידי ביטוי בפרוטוקול הישיבה.

בעדותה בבית המשפט הסבירה גב’ גרינשטיין, כי הדברים שאמרה לא נרשמו תחת שמה ונזקפו לזכותו של מר גדי טיקוצי’נסקי:

“כב’ השופט: ובפרוטוקול יש את אותו סעיף של ביטוח חיים לעמיתי הקרן ויש את מר ראובן גולדברג שאומר את מה שאומר, יש גדי טיקוצ’ינסקי … ראובן אומר ‘אני אבדוק’ את לכאורה דיברת דברים מהותיים.

העדה: שכתובים בפרוטוקול לא תחת שמי ואני חשבתי שזה ששמי יהיה מוזכר או לא זה לא מהותי.

…

העדה: מה שטיקוצ’ינסקי אמר זה מה שאני אמרתי.

כב’ השופט: הבנתי, כלומר הנושא עלה, את התייחסת.

העדה: לא היה שמי, אני לא חשבתי שזה מהותי מי אמר את זה”.

(עמ’ 63 לפרוטוקול)

והוסיפה: “ואני עומדת מאחורי זה שאני ביקשתי גם ולא רק זה…” (עמ’ 60 לפרוטוקול).

בעדותו העיד מר גדי טיקוצ’ינסקי, כי הוא זה שהציע לבדוק: “… כמו שבמקומות אחרים יש ביטוח עצמי של הקרן” (עמ’ 479 לפרוטוקול).

אין כל חשיבות לענייננו, מי התייחס לנושא הביטוח העצמי – הגב’ גרינשטיין או מר גדי טיקוצ’ינסקי – כנראה ששניהם. בהחלט יתכן כי דבריה של הגב’ גרינשטיין לא נרשמו בפרוטוקול הישיבה, היות ואותו נושא כבר הועלה על-ידי מר טיקוצ’ינסקי.

החשוב לענייננו, שהיה דיון ענייני בהמלצת מר ראובן גולדברג ועו”ד בלושטיין לאשר את ההתקשרות עם “סקוריטס החדשה”, כשהנוכחים סומכים את ידיהם, כפי שגם רשאים היו לעשות, כי “תנאי הסף”, באשר לרישיון והמבטחת נבדקו היטב על-ידי שניהם.

כל שנאמר על העדר אחריות של הדירקטורים בנדון, יפה גם בהתייחס לגב’ גרינשטיין.

אני דוחה את התביעה כנגד הגב’ נורית גרינשטיין.

מנחם בר עוז – צד ג’ 9 להודעת עו”ד בלושטיין:

מר מנחם בר עוז כיהן כדירקטור בקרן מיום 1/7/1998 ועד ליום 1/7/2001.

בתצהירו מציין מר מנחם בר עוז:

“4. בשנת 1994 נסתיימו שלוש השנים של המכרז והוחלט לצאת למכרז חדש למתן שירותי ביטוח חיים. המכרז בוצע על-ידי ועדת המכרזים והוצג לדירקטוריון בתאריך 17.1.2000.

5. בישיבה זו הוצגה הזוכה במכרז (היא חברת סקוריטס) על-ידי מנכ”ל הקרן, מר ראובן גולדברג, וכן על-ידי היועץ המשפטי, עו”ד גדי בלושטיין.

6. חברי הדירקטוריון הנוכחים בישיבה ביקשו את היועץ המשפטי וכן את המנכ”ל לנמק את בחירת החברה. חברי הדירקטוריון שוכנעו כי החברה נבדקה כיאות על-ידי בעלי התפקידים האמורים לעיל, ומכיוון שכך, לא נותר אלא לאשר את החלטת ועדת המכרזים”.

כבר נאמר די על כך כי הדירקטורים רשאים היו לסמוך בנדון על מר ראובן גולדברג ועו”ד בלושטיין וכי לא נפל פגם בהתנהלות הדירקטורים.

אני דוחה את התביעה כנגד מר מנחם בר-עוז.

דירקטורים נוספים שצורפו להודעת עו”ד בלושטיין:

מר משה דיוויס – צד ג’ 3

מר משה זילברשטיין ז”ל – צד ג’ 4

מר גדי טיקוצ’ינסקי – צד ג’ 5

מר אבשלום קונינסקי – צד ג’ 6

עו”ד בלושטיין מפנה “אצבע מאשימה” כלפי קבוצת הדירקטורים האמורה.

כך נטען בהודעתו:

“9.1 מקבלי ההודעה האמורים היו דירקטורים בתובעת בעת שהתקבלה ההחלטה להאריך את ההתקשרות עם סקוריטס לשנת 2002.

9.2 מקבלי ההודעה האמורים התרשלו בתפקידם כנושאי משרה ודירקטורים בתובעת לא ערכו את הבדיקות הראויות, לא שאלו את חברי ועדת ההנהלה אילו בדיקות הם ערכו, לא התעניינו לדעת דבר בִדבר מצבה של סקוריטס וקיבלו את המלצת ועדת ההנהלה ללא דיון כפי שהיא”.

מדובר בדירקטורים מטעם ההסתדרות להבדיל מהדירקטורים מטעם המדינה.

בסיכומיהם מציינים הדירקטורים:

“14. הנתבעים (מקבלי הודעת צד ג’ 6-3) שימשו בעבר (עד שנת 2002) כדירקטורים מטעם ההסתדרות בקרן (בהקשר זה מן הראוי לציין כי מר משה זילברשטיין ז”ל נפטר במהלך ההליך המשפטי).

…

34. לעניין טענותיו של הנתבע בדבר העובדה כי הנתבעים לא בדקו את ההתקשרות וכי לא קיימו כל דיון בנושא, הרי שטענתו זו סותרת מסמכים בכתב, באשר במסמכים שצורפו לסיכומים אלה, עולה מפורשות, כי אותם נתבעים שנכחו בישיבות הדירקטוריון (לא כולם נכחו בכל הישיבות) שאלו, המליצו ופעלו כפי שפעלו, כפי שדירקטורים סבירים היו פועלים.

…

36. טענת הנתבע 8 כנגד הנתבעים, תמוהה ומקוממת בפני עצמה, לאור העובדה המפורשת, כעולה מהנספחים אשר צורפו לסיכומים אלה, בהן עולה חד משמעית, כי ההחלטות בדבר ההתקשרות עם סקוריטס נקבעו על-ידי ועדת המכרזים, בהשתתפותו של הנתבע 8, אשר סקר את תנאי העסקה ואת עמידת סקוריטס בתנאי המכרז והמליץ לדירקטוריון על קבלתה”.

אכן, כך הם פני הדברים.

כל שנאמר ומתייחס לנטען כלפי הדירקטורים האחרים יפים גם לגבי דירקטורים אלו.

אני דוחה את התביעה כנגד מר משה דיוויס, מר גדי טיקוצי’נסקי, מר אבשלום קונינסקי ועיזבון המנוח משה זילברשטיין ז”ל.

עו”ד דוד סופר – צד ג’ 15 להודעת עו”ד בלושטיין:

עו”ד דוד סופר מונה בשנת 1997 לדירקטור בקרן, ומייד לאחר מכן נבחר לכהן כיו”ר הדירקטוריון.

הטענה העיקרית המופנית כלפי עו”ד סופר כיו”ר דירקטוריון הקרן, בשנים האמורות הינה, כי לא מילא חובתו כמצוות HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות, התשנ|ט-1999&T=4&FromWord=1&Seif=25” \t “Hok_29470” סעיף 25 לחוק החברות הממשלתיות, על-פיו מחוייב יושב ראש הדירקטוריון למסור לשרים ולרשות, אחת לשישה חודשים, ובכל עת לפי דרישת השרים או הרשות, דין וחשבון בכתב על פעולות החברה ועל עבודת הדירקטוריון.

מעדות עו”ד דוד סופר עולה כי חובת דיווח זו מולאה במלואה, לרבות התייחסות לנושא הביטוח, כולל זהותה של חברת הביטוח (עמ’ 412, 413 לפרוטוקול).

ההחלטה לאשר את “סקוריטס החדשה” כחברה המבטחת התקבלה בישיבת הדירקטוריון מיום 17/1/2000 כשבראשה עמד עו”ד דוד סופר (ראה פרוטוקול, נספח “כט” למוצגי התביעה).

על הדרך בה נבחרה “סקוריטס החדשה” כמבטחת כבר נאמר די על התנהלות ישיבת הדירקטוריון והדיון שהתקיים בה בטרם ניתן אישור ההתקשרות.

בעדותו בבית המשפט הוסיף עו”ד דוד סופר:

“ש. האם הדיווח כלל התייחסות לאיזה שהן בעיות שיש בהצעת סקוריטס?

ת. לא, בהחלט לא. כי לא היה, לא היה בכלל, לא הייתה שאלה ולא הייתה שום איזה שהיא סוגיה של בעיה. להיפך, לפי מיטב זכרוני כמו שדירקטוריון נוהג, הוא שאל האם יש בעיות בהתקשרות, האם היו תביעות בהתקשרות. התשובות היו שליליות ואנחנו קיבלנו דו”ח חיובי ביותר, ולכן לא הייתה לו סיבה שלא לחדש.

…

ש. ההמלצה הייתה חד משמעית להתקשר עם סקוריטס?

ת. כן”.

(עמ’ 415 לפרוטוקול)

בשנים 2002-2001 עו”ד דוד סופר לא כיהן בדירקטוריון, וכפועל יוצא, לא היה מעורב במאורעות שנים אלו.

לא מצאתי כל פגם בהתנהלותו בנושא הנדון, וכל שנאמר בהתייחס לשאר הדירקטורים, יפה גם בעניינו, הגם שהוא כיהן כיו”ר הדירקטוריון שככזה מוטלות עליו חבות ואחריות נוספות.

אני דוחה את התביעה כנגד עו”ד דוד סופר.

“אריה חברה לביטוח בע”מ” – (הודעת צד ד’ – מטעם עו”ד דוד סופר):

ביום 1/2//2006 שלח עו”ד דוד סופר הודעת צד ד’ כנגד “אריה חברה לביטוח” בטענה, שאם יחוייב בפיצוי צד ג’ – עו””ד בלושטיין – תחוייב “אריה” בתשלום זה, בהיותה מבטחת את המודיע – עו”ד דוד סופר – בביטוח אחריות לנושאי משרה בזמנים הרלוונטיים (ביטוח אחריות מקצועית).

נוכח דחיית התביעה כנגד עו”ד דוד סופר, אין מקום לחיוב “אריה” בביטוח האחריות המקצועית.

גב’ מלכה זולי	צד ג’ 21 להודעת מר גולדברג צד ג’ 16 להודעת עו”ד בלושטיין

גב’ ענבל אביסרור	צד ג’ 22 להודעת מר גולדברג צד ג’ 23 להודעת עו”ד בלושטיין

עזבון המנוח אדגר עזריה ז”ל	צד ג’ 20 להודעת מר גולדברג צד ג’ 17 להודעת עו”ד בלושטיין

הטענות שהושמעו כנגד צדדים אלו, כמו נגד דירקטורים נוספים, הינה כי הם סיכלו את האפשרות להגיע ל“הסכם פשרה” בין הקרן לנתבעים 1-6 במהלך שנת 2003; “הסכם פשרה” שעיקרו היה, שהנתבעים ישלמו לתובעת 75% מסכום התביעה בגין תביעות שלא שולמו לעמיתים, וכי נושא ההתחשבנות ביחס לרווחים יועבר לבדיקה של רואה חשבון אשר זהותו תיקבע, בהסכמה, על-ידי הצדדים.

בין היתר, נאמר בסיכומיו של עו”ד בלושטיין:

“220.9 הדירקטורים האחרים הנזכרים בחלק זה של הודעת צד שלישי ידעו את העובדות הנוגעות לפשרה, קידומה וחלקם אף שוחחו עם עו”ד בלושטיין באופן שוטף, והביעו עמדה “פרטית” בעד קידום הפשרה. ואולם, הם לא עמדו מול לחציו הכוחניים של נחמן גת ולא עשו דבר לטובתה של הקרן עצמה או על מנת להשלים את הפשרה, כפי שהם היו מחויבים לעשות”.

כך גם בדברי הסיכום טען מר ראובן גולדברג:

“123. מקבלי ההודעה מס’ 19, 20, 21 ו- 22 אשר ידעו את העובדות הנוגעות לפשרה, קידומה והעובדה שהיא תסייע לתובעת להקטין את נזקה ותקדם את האינטרס של התובעת ועמיתיה, פעלו בניגוד לטובתה של התובעת תוך הפרה בוטה של חובת האמונים לתובעת, וכתוצאה מכך מנעו מהתובעת להבטיח את קבלת מרבית סכום התביעה לידיה, בתוך זמן קצר, ולהעבירה לעמיתים שנפגעו”.

לגישתם, היה על הדירקטורים לדעת, כי דחיית קבלת הכספים בהתאם ל“הסכם הפשרה” תוביל לאי גבייה בפועל; וכי מר נחמן גת פועל מתוך אינטרס אישי ושלא לטובת הקרן, ועל כן אין ללכת בדרכו. הטענה היא שבכך מנעו את הקטנת הנזק.

הגב’ מלכה זולי וגב’ ענבל אביסרור דוחות את הנטען.

בתצהירה אומרת הגב’ מלכה זולי:

“6. אני מוניתי כדירקטורית לקרן רק בחודש 3/02, ומינויי אושר בישיבת הדירקטוריון הראשונה אליה זומנתי בחודש 6/02, דהיינו החילותי בפעילותי כדירקטורית בקרן כחצי שנה לאחר מועד קרות מעילת הביטוח ו- 3 שנים לאחר ההתקשרות.

יתירה מזאת, כחודשיים בלבד לאחר תחילת פעילותי כדירקטורית, ב- 8/02 נתגלתה תרמית הביטוח”.

בתצהירה אומרת הגב’ ענבל אביסרור פרימן:

“5. אני מוניתי כדירקטורית לקרן רק בחודש 11/02 ומינויי אושר בישיבת הדירקטוריון הראשונה אליה זומנתי בחודש 12/02, דהיינו התחלתי בפעילותי כדירקטורית בקרן כשנה לאחר מועד קרות מעילת הביטוח ו- 3 שנים לאחר ההתקשרות.

בנוסף, פעילותי כדירקטורית החלה רק לאחר כ- 4 חודשים מהיום שבו נתגלתה תרמית הביטוח (חודש 8/02).

כך שעל-פי כל מבחן ולפי כל היגיון אין ולא היה יכול להיות לי קשר – לא של רשלנות ולא כל קשר אחר למעילה ולתוצאותיה”.

הסיבות שבגללן לא הבשיל הניסיון להגיע לידי הסדר יכולות להיות רבות ומגוונות.

החלטת הדירקטוריון להמשיך ולנהל את התביעה ולא להתפשר אינה מגלה עילה כלפי מי מהדירקטורים.

כדברי בית המשפט:

“כב’ השופט פרגו: פשרה איננה מחייבת. זאת אומרת אם מגיעים לפשרה; מגיעים לפשרה, אם לא מגיעים לפשרה הם לא מגיעים לפשרה; זה לא מצב שפשרה כבר נחתמה… שברגע מסויים אחרי שהיא נחתמה צד ביטל אותה”.

(עמ’ 388 לפרוטוקול)

גם לגוף העניין, אין ממש בנטען.

בתצהיריהן מסבירות הגב’ מלכה זולי והגב’ ענבל אביסרור-פרימן את הסיבה לאי-השתכללותו של “הסכם הפשרה” המדובר.

בתצהירה אומרת הגב’ מלכה זולי:

“8. לעניין הסדר פשרה עם חב’ הביטוח אבקש לציין כי לא הובאו לדיון בפני הדירקטוריון כל הסכם פשרה עם חב’ הביטוח מהסיבות שיפורטו להלן:

8.1 חברת הביטוח אריה וסקוריטס דרשו כתנאי לחתימת הסכם הפשרה כי יינתנו הסכמות כל יורשי העמיתים להסכם הפשרה וחתימתם של יורשי העמיתים על ויתור על תביעה עתידית.

8.2 יורשי העמיתים הודיעו בכתב להנהלת הקרן כי אינם נותנים את הסכמתם להסכם הפשרה, נהפוך הוא, יורשי העמיתים סירבו לאשר הסכם הפשרה ודרשו את כל כספם.

8.3 משכך, הסכם הפשרה לא קרם עור וגידים וככזה לא הובא לדיון בפני הדירקטוריון וכן לא נתבקש אישור הדירקטוריון להסכם פשרה כלשהו, מאחר ובפועל לא הוצג כל הסכם פשרה כי לא הגיעו הנהלת הקרן מצד אחד, יורשי העמיתים מצד שני, וחברות הביטוח מצד שלישי להסכם פשרה”.

דברים דומים מופיעים בתצהירה של הגב’ ענבל אביסרור-פרימן.

השתיים לא נחקרו על תצהיריהן וגרסתן לא נסתרה.

האמור נכון ויפה גם כלפי עיזבון המנוח אדגר עזריה ז”ל.

ללמדך, כי אין ממש בנטען בנדון כלפי מי מהדירקטורים.

אני דוחה את התביעה כנגד הגב’ מלכה זולי וכנגד הגב’ ענבל אביסרור-פרימן, ונגד עיזבון המנוח אדגר עזריה ז”ל וכנגד כל שאר הדירקטורים האחרים כלפיהם הופנה טיעון זה.

מר נחמן גת (צד ג’ 1 להודעת עו”ד בלושטיין וצד ג’ 18 להודעת מר גולדברג):

מר נחמן גת כיהן כיו”ר הדירקטוריון לאחר שקיבל את אישור הממשלה מיום 4/12/2001 (ראה עמ’ 61 לפרוטוקול).

הטענות המופנות כלפיו, כבר נדונו באריכות במסגרת פסק הדין עת דנתי באחריותם של דירקטורים אחרים.

לטענת מר ראובן גולדברג, מר נחמן גת הכשיל יחד עם דירקטורים נוספים “הסכם פשרה” שהיה בו כדי לסיים את התיק.

כבר נאמר, זה עתה, כי אין ממש בטיעון זה.

טענות נוספות עניינן באחריותו של מר נחמן גת בהיותו דירקטור ויו”ר הדירקטוריון, בקבלת המלצת ועדת המכרזים להתקשר עם “סקוריטס החדשה” מבלי לערוך בדיקות מקיפות בנוגע לחברת ביטוח זו; כך גם בהתייחס להארכת ההתקשרות עימה לאחר מכן, באופן אוטומטי.

כבר נאמר כי אין ממש בטענות אלו ואין צורך לחזור על הנאמר.

בעדותו בבית המשפט הוסיף מר נחמן גת:

“ש. מי אחראי בקרן לבדיקת ההתקשרות החוזית שלה?

ת. קודם כל המנכ”ל. אחרי זה, היועץ המשפטי. אחרי זה הדירקטוריון יכול לחקור ולשאול שאלות.

(עמ’ 55 לפרוטוקול)

…

ת. … בישיבה ביום 4.12.01, היו צריכים להאריך את הפוליסה. הייתה לנו בעיה בפוליסה הקודמת – שהיה כתוב שהביטוח הוא עד 31.12.02. נכון שבאופן תיאורטי, יכולתי לומר לדירקטורים לא לאשר את הפוליסה, אבל לא הייתה שום סיבה לא לאשר את הארכת הפוליסה הקיימת. בעיקר, שגם אתה (עו”ד בלושטיין – י.פ) ומר גולדברג אמרתם שהפוליסה בסדר והכל תקין, ש- 40,000 ₪ זה בסדר.

שאלתי אתכם גם איך משלמים לנהנים, ואמרו לי ש”גל את ביילי” משלם. שאלתי למה “גל את ביילי” משלמים ולמה לא נעשה ביטוח ישר עם “סקוריטס” והמנכ”ל אמר לי שככה יותר טוב. דיברתי גם איתך.

(עמ’ 64 לפרוטוקול)

…

ת. נכחו עוד יועצים. היו סקירות מפורטות לגבי ביטוח חיים. המנכ”ל הסביר מאחר והיו 2 דירקטורים חדשים, אני ועזריה ז”ל, המנכ”ל הסביר את החוזה שהיה קיים שהכל בסדר. והיועץ המשפטי היה ולא התערב ואישרו את ההחלטה. היועץ המשפטי אישר שהכל תקין”.

(עמ’ 88 לפרוטוקול)

לא מצאתי דופי בהתנהלותו של מר נחמן גת כיו”ר דירקטוריון הקרן. פעולותיו נסמכו על עמדותיהם וחוות דעתם של מנכ”ל הקרן – מר גולדברג והיועץ המשפטי – עו”ד בלושטיין, אשר גם הם לא היו מודעים להפסקת הכיסוי הביטוחי – בזמן אמת (מרץ 2001), כמו גם לאירועים שלאחר מכן, שנחשפו כאמור, באוגוסט 2002. מחדלם של מר גולדברג ועו”ד בלושטיין הוא בכך שלא בדקו כנדרש מהם את רישיונה של “סקוריטס החדשה” לתת שירותי ביטוח חיים ועת המליצו בפני הדירקטוריון (שבו לא היה חבר מר נחמן גת), לאשר את ההתקשרות עם “סקוריטס החדשה”, למרות העדר הרישיון. אם היו עושים כן, היה נמנע הנזק.

אני דוחה את התביעה כנגד מר נחמן גת.

13. הערה מסכמת – הודעות צד שלישי:

בעדותו נשאל והשיב עו”ד בלושטיין:

“ש. ויתר הדירקטורים מבקר הפנים ורואה החשבון, אני מניח שאתה סבור שיש עילת תביעה טובה.

ת. אני לא סבור שיש עילת תביעה נגד אף אחד מהנתבע 7 ועד, כך גם כתבתי ועד כל יתר צדדי ג’. אני ואמר, גם התביעה כנגד נתבע 7 ונתבע 8 שזה אנוכי היא תביעה חלופית כפי שכבודו יודע. סעיף 71 לכתב ההגנה המתוקן אומר שאם הקרן התרשלה אז ההתרשלות מיוחסת לי. ואני אומר באותה לשון, ואנחנו מדברים כרגע משפטית, אז מישהו התרשל, אז בוודאי שהדירקטורים.

ש. … אתה בכובע כפול פה בבית המשפט ואי אפשר להתעלם מזה, כי חלק מהתשובות שאתה ענה וענית על זה בכנות קודם, אמרת קשה לי להתנתק מהעובדה שאני עו”ד.

ת. אמת.

ש. … לחוות דעתך המשפטית ולתפיסתך המשפטית יש עילת תביעה טובה נגד אדון,

ת. באותו מובן ששולחים הודעת צד ג’. מר פינס זה לא יעזור הרי העמדה שלי היא מאוד ברורה, אין שום עילת תביעה, זה הכל ניפוח ויחסי אנוש גרועים ואלף דברים אחרים.

ש. אין עילת תביעה נגד נחמן גת.

ת. ואתה יודע את זה היטב, אתה יודע את העמדה שלי היטב”.

עו”ד בלושטיין היה זה אשר הגיש את כתב התביעה המקורי רק כנגד הנתבעים 1-6.

אם סבור היה עו”ד בלושטיין כי יש לו עילה להגשת התביעה כנגד נתבעים נוספים, יש להניח שהיה עושה כן עם הגשת התביעה המקורית.

רק כאשר הוגשה התביעה האישית נגדו הוא חיפש “שותפים” נוספים.

לצערי, גם מר ראובן גולדברג, עשה כן.

נכון היו עושים השניים אם היו מכלכלים את צעדיהם עניינית ולא גוררים עימם נתבעים נוספים, ולא מעטים, שמלכתילה עילת התביעה נגדם הייתה קלושה/רעועה.

14. התביעה שכנגד:

ביום 2/10/2005 הגיש עו”ד בלושטיין כתב תביעה שכנגד.

הצדדים לתביעה:

התובע שכנגד:

עו”ד בלושטיין.

הנתבעים שכנגד:

הנתבעת 1 – קרן ההשתלמות לאקדמאים במדעי הרוח והחברה בע”מ.

הנתבע 2 – מר נחמן גת – יו”ר הדירקטוריון.

הנתבע 3 – עו”ד גלעד בכר.

הנתבע 4 – עו”ד יהושע הלחמי.

לטענתו:

“כל הנתבעים ללא יוצא מן הכלל עוולו כלפי התובע במעשי תרמית ושקר מפגיע, במעשי רשלנות קשים ואף בזדון”.

(סעיף 70.5 לכתב התביעה שכנגד)

את עיקר חיציו הוא מפנה כלפי מר נחמן גת.

לטענת עו”ד בלושטיין: מר נחמן גת התרשל כיו”ר הדירקטוריון בעת חידוש פוליסות ביטוח החיים עם חברת “סקוריטס החדשה” וכי על-מנת להסתיר את התרשלותו פתח במסכת של מעשי תרמית ושקר, תוך שהוא מגייס לעזרתו את עורכי הדין בכר והלחמי – במטרה להעביר החלטות שונות ומחייבות ב”קרן המח”ר“.

בכתבי ההגנה, דחו הנתבעים מכל וכל את טענותיו של עו”ד בלושטיין.

התביעה כנגד הנתבע שכנגד 3 – עו”ד גלעד בכר וכנגד הנתבע שכנגד 4 עו”ד יהושע הלחמי נדחתה בהתאם להסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 12/7/2010.

לא השכלתי להבין מה היא העילה המשפטית בגינה הוגשה “התביעה שכנגד“; כך גם לא מצאתי מהי עילת התביעה כנגד “קרן המח”ר”, באשר טענותיו של עו”ד בלושטיין מופנות באופן אישי כלפי מר נחמן גת, עו”ד גלעד בכר ועו”ד יהושע הלחמי, ולא כלפי “קרן המח”ר” שהינה אישיות משפטית נפרדת.

נוכח כל שנאמר בפסק הדין באשר לאחריותו של עו”ד בלושטיין, נכון נהג מר נחמן גת – כפי המתחייב מתפקידו כיו”ר הדירקטוריון – עת פעל להגשת כתב התביעה כנגד עו”ד בלושטיין נוכח הייעוץ המשפטי שקיבל בנדון ודרישת משרד האוצר.

אם כתוצאה מהגשת התביעה, נפגע, כנטען, המוניטין של עו”ד בלושטיין, עליו לקשור זאת להתנהלותו/רשלנותו כפי שתוארה בפסק הדין.

נכון היה עושה עו”ד בלושטיין, אם היה תורם את חלקו ל“הסכם הפשרה”, ולא מעמיד לדיון והכרעה את חלקו ב”פרשה”.

זאת ועוד;

מינויו של עו”ד בלושטיין כיועץ משפטי חיצוני ל“קרן המח”ר” אושר בשנת 1996 למשך תקופה של שלוש שנים. לאחר מכן, הוא הוסיף לכהן בתפקידו ב”קרן המח”ר” ללא אישור פורמאלי או חוזה העסקה מסודר. הארכת כהונתו כיועץ משפטי נעשתה במכתבים ובצורה לא מסודרת.

על כך נכתב בדין וחשבון מטעם מבקר המדינה (נספח “ה” לכתב התביעה שכנגד):

“יועמ”ש לגבייה

מהמסמכים עולה, כי גם היועמ”ש הקודם לגבייה [עו”ד בלושטיין – הוספה שלי י.פ.) הועסק בקרן פרק זמן ארוך מהמותר על פי כללי רשות החברות (כשמונה שנים) בלא שנחתם עימו הסכם. העסקתו נסמכה על הבנות וחילופי מכתבים בלבד, וגם היא לא אושרה על-ידי רשות החברות כנדרש”.

בהתאם, באה דרישה של רשות החברות הממשלתיות – המאשרות את מינויו של היועץ המשפטי – למנות יועץ משפטי חדש.

במכתבה מיום 12/12/2001 כותבת הגב’ רבקה פרייס מרכזת חברות ברשות החברות הממשלתיות, למר נחמן גת יו”ר דירקטוריון “קרן המח”ר“, כדלקמן:

“אישור מינוי יועצים משפטיים ושכרם

חוזרנו מיום 04.09.01 מספר ב1/1 -2001

להזכירכם, תוקף אישור מינויו של היועץ המשפטי של החברה – עוה”ד ישראלי, בלושטיין, קוגן ושות’ עומד לפוג ביום 31.12.01.

לאור מדיניות הרוטציה וכמפורט בחוזרנו שבסימוכין, על החברה לבחור יועץ משפטי חדש, שיבחר לאחר קבלת החלטה בדירקטוריון החברה, שיפעל על פי נהלי וחוזרי הרשות לבחירת יועץ משפטי חדש.

אנא עדכונכם בימים הקרובים”.

(נספח “ה.1” לכתב ההגנה של “קרן המח”ר”)

ובהמשך, מכתב מיום 27/2/2002:

lawdata – דטהחוק “במכתב שבסימוכין הודענו לחברה שלאור מדיניות הרוטציה וכמפורט בחוזרנו שבסימוכין, על החברה לבחור יועץ משפטי חדש, שיבחר לאחר קבלת החלטה בדירקטיוריון החברה, שיפעל על פי נהלי וחוזרי הרשות לבחירת יועץ משפטי חדש.

עד היום לא התקבלה ברשות החברות בקשה למינוי יועץ משפטי חדש כנדרש בחוזר הרשות מספר ב2001-1/1. העסקת יועץ משפטי ללא אישור הרשות, הינה בניגוד לכללים ולחוק הרלוונטי.

על פי HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות הממשלתיות, התשל|ה-1975&T=4&FromWord=1&Seif=32” \t “Hok_29498” סעיף 32(א)(א)(8) לחוק החברות הממשלתיות, התשל”ה – 1975, דירקטיוריון החברה מתבקש להעמיד על סדר היום של ישיבתו הקרובה, את נושא העסקת היועצים המשפטיים ובחירת יועץ משפטי חדש”.

(נספח “ה.2.” לכתב ההגנה של “קרן המח”ר”)

לאמור, סיום תפקידו של עו”ד בלושטיין כיועץ משפטי ל“קרן המח”ר” נבע לא רק עקב התנהלותו ב”פרשה” זו, אלא נוכח דרישת רשות החברות כמפורט לעיל.

בכתב הגנתה כותבת “קרן המח”ר”:

“54. לפיכך, דירקטוריון החברה בישיבתו 8/2002 מיום 3.9.02, בהשתתפות הדירקטורים הקודמים מטעם ההסתדרות (עוד בטרם מונה מי מהמבקשים בתיק HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=535&Tik_Ref=03&Tik_Type=17&zad=הדירקטורים הנוכחיים&T=8&FromWord=1” \t “Psak_32666” ה.פ. 535/03 – הדירקטורים הנוכחיים מטעם ההסתדרות הכללית – כדירקטור), דן בפניות רשות החברות הממשלתיות והחליט כדלקמן:

“עו”ד בלושטיין עומד לסיים שרותו המתמשך בחברה. לאחר שימצא עו”ד מחליף תהיה תקופת חפיפה, בה עו”ד בלושטיין ימסור למחליפו את כל המסמכים, המידע וההסברים הדרושים”.

55. בניגוד לאמור בכתב התביעה שכנגד, אף לא אחד מהדירקטורים המשתתפים באותה ישיבה לא ערער על החלטה זו ולא טען כל טענה כנגדה.

56. חרף האמור לעיל, חרף דרישתה המפורשת של רשות החברות הממשלתיות, חרף החלטות הדירקטוריון האמורה וחרף הקבוע HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=חוק החברות, התשנ|ט-1999&T=4&FromWord=1&Seif=” \t “Hok_29470” בחוק החברות הממשלתיות, פנו נציגי ההסתדרות במסגדרת תיק HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=535&Tik_Ref=03&Tik_Type=17&zad=בש|א 8490/03&T=8&FromWord=1” \t “Psak_32666” ה.פ. 535/03 HYPERLINK “http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?Tik=8490&Tik_Ref=03&Tik_Type=37&zad=לבקש צו&T=8&FromWord=1” \t “Psak_110032” בש”א 8490/03 לבקש צו מניעה זמני, בין היתר כנגד סיום תפקידו של התובע שכנגד כעורך דין הקרן. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה בחריפות בקשה זו, תוך שהוא מחייב את המבקשים בהוצאות משפט ובשכ”ט עו”ד בהיקף של 30,000 ₪ בצירוף מע”מ.

העתק החלטת בית המשפט בבקשה (כב’ השופט זפט) צורף כנספח “ב” לכתב הגנה זה”.

עו”ד יהושע הלחמי מונה כיועץ המשפטי של “קרן המח”ר“, ומינויו אושר על-ידי רשות החברות הממשלתיות.

(נספחים “ח.1” ו- “ח.2.” לכתב ההגנה של “קרן המח”ר”)

הוכח בפניי כי מר נחמן גת מילא את תפקידו בנאמנות ועל פי המתחייב.

על התנהלותו התקינה הוא זכה לשבחים מרשות החברות הממשלתיות.

ביום 12/1/2005 כותבת הגב’ רונית בן אדיבה (יוניאן) למר אייל גבאי:

“הנדון: תפקודו של מר נחמן גת כיו”ר דירקטוריון בקרן השתלמות

לאקדמאים במח”ר בע”מ

ביום 14.11.01 מונה נחמן גת על-ידי שר האוצר ורה”מ לדירקטור בקרן ההשתלמות לאקדמאים. ביום 29.11.01 נבחר מר גת על-ידי הדירקטוריון ליו”ר הקרן וזאת לאחר שבמשך תקופה של כשנה וחצי לא היה בקרן יו”ר דירקטוריון ובתקופה זו כיהנו בקרן 3 דירקטורים בלבד מטעם המדינה.

בתום 3 שנות כהונתו של נחמן גת כיו”ר דירקטוריון בקרן, ניתן לזקוף לזכותו הישגים, שעיקריהם מפורטים להלן, וזאת תוך עימותים והתנגדויות קשות למהלכיו מצד הדירקטורים מטעם ההסתדרות”.

בהמשך, מפרטת הגב’ בן אדיבה את תרומתו הרבה של מר נחמן גת בנושאים שונים, לרבות בנושא של הייעוץ המשפטי:

“4. יועץ משפטי קבוע (רייטנר)

בעת כניסתו של מר גת לתפקיד יו”ר דירקטוריון הקרן הוא מצא כי היועץ המשפטי הרטיינר עבד ללא חוזה העסקה. אישור רשות החברות להעסקתו פג כבר בסוף 1998 ולא חודש מאז, גם לאחר שרשות החברות דרשה בסוף שנת 2001 להחליפו בתום התקופה המקסימלית האפשרית להעסקת רטיינר ושלחה מספר תזכורות, מנכ”ל הקרן ודירקטורים מטעם ההסתדרות לא הסכימו להחליפו בשום אופן וכי שולמו לו 500$ לחודש מעבר לתקרה המותרת על-ידי רשות החברות, ללא אישור הדירקטוריון וללא אישור מיוחד מרשות החברות.

הדירקטוריון, בראשותו של נחמן גת, מינה יועץ משפטי קבוע (רטיינר) חדש לחברה, נחתם עימו הסכם העסקה והתקבל אישור רשות החברות להעסקתו”.

בסיום המכתב נאמר:

“סיכום:

למרות הסכסוך בקרן וההתנגדויות מצד הדירקטורים מטעם ההסתדרות, הקרן בראשותו של נחמן גת, ביצעה, בין היתר, את הפעולות המפורטות לעיל. פעולות אילו נחשבות להישגים מהיבט של שמירת האינטרסים של העמיתים”.

(חלק מנספח “ד”)

ההחלטה שהתקבלה בדירקטוריון “קרן המח”ר” להגיש את התביעה כנגד בעלי תפקידים מקורה בדרישת האוצר ובחוות דעת מקצועית/משפטית שהתקבלה על-ידי היועצים המשפטיים של “הקרן”.

משרד האוצר התנה את הסכמתו לכך ש“קרן המח”ר” תשלם לאלמנות ויתומים זכאים בהעדר כיסוי ביטוחי, בהגשת תביעות אישיות כנגד נושאי משרה.

במכתבו מיום 20/7/2004 כותב מר טדי לין ממשרד האוצר למר נחמן גת:

“הנדון: קרן השתלמות לאקדמאים במח”ר – תשלום סכומי ביטוח

1. בדיון שהתקיים במשרדנו ביום 15/6/2004 העליתם שוב את בקשתכם לאשר להנהלת הקרן לבצע את החלטתה לשלם לזכאים לתשלומי ביטוח חיים קבוצתי אשר טרם קיבלו אותם בשל פרשת הונאת הביטוח אשר התגלתה בקרן לפני כשנתיים את הסכומים שהיו מקבלים אילו בוטחו כנדרש; משמעות התשלום היא ניכוי הסכומים מחשבונותיהם של כלל העמיתים בקרן.

…

3. לאחר דיונים פנימיים שקיימנו במשרדנו ועל דעת היועצים המשפטיים שלנו, תוכל הנהלת הקרן לבצע את החלטתה האמורה ובלבד שהתקיימו התנאים המוקדמים הבאים:

…

ב. הנהלת הקרן תעביר לממונה העתק מפרוטוקול דיון בהנהלת הקרן ובו תתקבל החלטה מיידית לפעול לתביעה כנגד נושאי המשרה בקרן שגרמו לכך שהקרן אחראית לתשלומים, קרי פעלו ברשלנות או שלא על פי חובת הנאמנות המוטלת עליהם.

4. לאחר שיתקבלו אצלנו המסמכים המאשרים את האמור בסעיף 3 לעיל, יינתן אישור הממונה לביצוע החלטת הנהלת הקרן כאמור בסעיף 1″.

(נספח “ט” לכתב התביעה)

החלטה נכונה, צודקת שהייתה חובה למלא אחריה.

עו”ד בלושטיין מלין על הגשת התביעה נגדו, הגם שמשרד האוצר אינו נוקב בשמות נושאי המשרה, אשר יש להגיש תביעה נגדם, תוך שהוא מפנה לדו”ח השנתי של מבקר המדינה – דו”ח מספר 55ב – בו נאמר, בין השאר:

“בפרוטוקול הישיבה לא צוינו הנימוקים להגשת תביעה נגד נושאי המשרה האמורים דווקא, ולא נגד נושאי משרה אחרים ששימשו בתפקיד בתקופה האמורה. בספטמבר 2004 הגישה הקרן לבית המשפט את התביעה בעניין”.

בכתב הגנתה כותבת “קרן המח”ר”:

“75.8 לסיכום עניין זה, ניתן לומר כי לפי דרישת אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, וממילא לפי החלטת דירקטוריון הקרן – בהסתמך על חוות דעת משפטיות מבוססות כדבעי – הוגשה תביעה כנגד נושאי המשרה בקרן (המנכ”ל דאז והיועץ המשפטי דאז) בגין רשלנותם וחלקם במעילת הביטוח, וכי כל טענותיו של התובע שכנגד והביטויים שהלה מפריח (“שקר מפגיע”, “דבר הבל חסרי בסיס משפטי”, “כוונה מודעת”, “איצטלא משפטית” וכיוצא באלה) הם לא יותר מאשר דברי עורבא פרח.

75.9 הראיה לדרישת משרד האוצר כי הקרן תגיש תביעה כאמור כנגד גולדברג והתובע שכנגד היא, כי משהגישה הקרן את בקשתה לצירוף הנתבעים בתיק העיקרי (בספטמבר 2004) אישר משרד האוצר לקרן לשלם את הכספים המגיעים בגין מעילת הביטוח ליתומים ולאלמנות שנפגעו”.

בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 13/6/2004, נרשם בין היתר:

“6. הגשת תביעות נגד נושאי משרה בקרן

6.1 היו”ר ביקש התייחסות דירקטורים לאחר שעיינו בחוות הדעת של עו”ד הלחמי (נספח ב’ לפרוטוקול 4/2004). להלן תמצית ההתייחסויות”.

כל אחד מהדירקטורים הביע עמדתו ודעתו בדבר הגשת התביעה גם כנגד מר גולדברג ועו”ד בלושטיין, ולאחר דיון בנושא הוחלט לדחות את ההחלטה בנדון עד לאחר סיום ההליכים המשפטיים, תוך ניסיון להגיע ל“הסכם פשרה”.

בהחלטת הדירקטוריון מיום 28/8/2004 אושרה הגשת התביעה.

מהאמור בפסק הדין, עולה, כי החלטה זו הייתה נכונה, צודקת ובמקומה.

לא מצאתי עילת תביעה כלשהי כנגד מר חיים נחמן גת.

אני דוחה את התביעה הנגדית כנגד “קרן המח”ר” ומר נחמן גת.

15. סוף דבר:

תביעת התובעת/”קרן המח”ר” בגין החזר תשלום תביעות ביטוח חיים ששולמו ליורשים ותביעות נכות ששולמו לעמיתים ע”ס 2,130,678 ₪ – הוכחה בפני.

אחריותו של כל אחד מהנתבעים מר ראובן גולדברג ועו”ד גדיאל בלושטיין הינה בשיעור של 10% מנזק זה. קרי, על כל אחד מנתבעים אלו לשלם לתובעת/”קרן המח”ר” את הסך של 213,068 ₪.

במסגרת ההודעות לצד שלישי, נקבעה אחריותה של מדינת ישראל/משרד האוצר. נקבע, כי במסגרת מערכת היחסים בין מר ראובן גולדברג, עו”ד בלושטיין ומדינת ישראל/משרד האוצר – האחריות של כל אחד מצדדים אלו היא 1/3 מאותם 20% שהוטלו על הנתבעים מר ראובן גולדברג ועו”ד גדיאל בלושטיין מתוך 100% האחריות הכוללת של המעורבים ב”פרשה”.

כפועל יוצא, במערכת ההתחשבנות בין הנתבעים מר ראובן גולדברג (נתבע 7 בתביעה העיקרית), עו”ד גדיאל בלושטיין (נתבע 8 בתביעה העיקרית) ומדינת ישראל/משרד האוצר (בנעלי הנתבעים עובדי האוצר בהודעת צד ג’) ישלם כל אחד מנתבעים אלו את הסך של 142,045 ₪ ( = 3 : 426,136 ₪).

תשלום ישירות של מדינת ישראל/משרד האוצר ל“קרן המח”ר” יקטין בהתאם את חלקם של הנתבעים מר ראובן גולדברג ועו”ד גדיאל בלושטיין בסכום התשלום בו הם חבים.

כמו כן ובנוסף, אני מחייב את מר ראובן גולדברג בתשלום הוצאות, לרבות שכ”ט עו”ד בסך כולל, כדלקמן:

לתובעת/”קרן המח”ר” – סך של 25,000 ₪.

לכל אחד מהנתבעים בהודעת צד ג’ סך של 10,000 ₪ לפי החלוקה לקבוצות כדלקמן:

1. רו”ח דן ארד

2. רו”ח יהודה עזרא, רו”ח ירון שעשוע

3. רו”ח זרח נתיב

4. מר נחמן גת

5. עו”ד זולי מלכה, עו”ד ענבל אביסרור

כמו כן ובנוסף, אני מחייב את עו”ד גדיאל בלושטיין בתשלום הוצאות, לרבות שכ”ט עו”ד בסך כולל, כדלקמן:

לתובעת/”קרן המח”ר” – סך של 25,000 ₪.

לכל אחד מהנתבעים בהודעת צד ג’ סך של 10,000 ₪ לפי החלוקה לקבוצות כדלקמן:

1. מר נחמן גת

2. מר משה דייויס, מר משה זילברשטיין, מר גדי טיקוצ’ינסקי, מר אבשלום קונינסקי

3. רו”ח דן ארד

4. רו”ח עזרא יהודה, רו”ח ירון שעשוע

5. רו”ח זרח נתיב

6. עו”ד זולי מלכה, עו”ד ענבל אביסרור

בפסיקת הוצאות זו נפקד מקומם של הדירקטורים הציבוריים, רשות החברות הממשלתית ו-עובדי הציבור אשר עקב דחיית הודעות צד ג’ נגדם, לכאורה זכאים היו לקבל את הוצאותיהם ממר גולדברג ועו”ד בלושטיין. אלא; והיות שנתבעים אלו היו מיוצגים כולם על-ידי מדינת ישראל/נציגת היועץ המשפטי לממשלה מפמת”א; והיות ובפסק הדין נקבע חיוב כספי בו צריכה לשאת מדינת ישראל; החלטתי שלא לפסוק הוצאות לזכות עובדי ציבור אלו ולהטיל את תשלומם על הנתבעים מר ראובן גולדברג ועו”ד גדיאל בלושטיין; ובהתאמה, לא לחייב את מדינת ישראל בתשלום הוצאות כלשהן למר גולדברג ועו”ד בלושטיין, עקב החיוב הכספי שהוטל עליה בהודעות צד ג’.

ניתן היום, ב’ סיוון תשע”ב, 23 במאי 2012, בהעדר הצדדים.

יהודה פרגו

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

PAGE

PAGE 168

א (תל אביב) 1206/03 *** קרן ההשתלמות לאקדמאים במדעי… נ’ גל את ביילי סוכנות ביטוח ( 1997)…

דטה חוק ומשפט – www.lawdata.co.il

השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

מפת האתר

תחומי עיסוק

כתובות וטלפונים

מוזמנים לבקר אותנו