יניב פעלים קרן השתלמות

PAGE  1

    

בתי המשפט 

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו	עא 002731/05
לפני:	הרכב: שנלר,ורדי,לבהר שרון	תאריך:	04/02/2009

	“יניב” פעלים בע”מ	בעניין:
המערער		ע”י ב”כ עוה”ד שי גרינולד ויובל שבתאי
	נ  ג  ד
	1 . קווים חברה לפרסום בע”מ 2 . כהן דודי שניהם ע”י ב”כ עו”ד איתן ברקאי  3 . ק.ל.ע. קרן השתלמות לעובדים סוציאליים
המשיבים		ע”י ב”כ עו”ד גלעד בכר

פסק – דין 

השופט ישעיהו שנלר, אב”ד:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב’ השופטת ינון) בת.א. 17285 מיום 26.5.05 אשר דחה את תביעת המערערת לחייב את המשיבים לשלם למערערת יתרת חוב בגין יומנים ולוחות שנה שסיפקה לטענתה למשיבים. 

ההליכים ופסק דינו של בית משפט קמא:

2. המערערת טענה כי בחודש ספטמבר 2000 הזמינה ממנה המשיבה 3 (להלן – הקרן) 9,200 יומנים עסקיים לעובדים הסוציאליים, אולם הקרן נותרה חייבת לה 2,280 ₪ (להלן – ההזמנה הראשונה).

לקראת השנה שלאחר מכן הגישו המערערת והמשיבה 1, שהינה חברת פרסום (להלן – המשיבה), הצעות מחיר לקרן עבור הפקת יומן העובד הסוציאלי לשנת תשס”ב (להלן – ההזמנה השניה). אולם, הקרן העדיפה לקבל את הצעת המשיבה, הגם שהייתה יותר יקרה, ודחתה את הצעת המערערת. 

המשיבה כרתה עם הקרן הסכם לאספקת 10,000 יומנים תמורת 100,000 ₪ בתוספת מע”מ. בתנאי התשלום נקבע, בפרק תנאי התשלום, כי התשלום יהיה במזומן עם אספקת היומנים, וכי “התשלום יועבר לחברת יניב פועלים יצרנית היומנים כנגד חשבונית מס בסיום העבודה”. בפרק “אספקה משוערת” נקבע כי מועד ההספקה יהיה “כ- 30 ימי עבודה מיום אישור סופי של הגרפיקה”.

במקביל כרתה המשיבה הסכם עם המערערת לפיה המערערת תספק את היומנים לקרן, וכי המערערת תקבל את התמורה ישירות מהקרן ותעביר למשיבה עמלה בשעור של 10%. 

המערערת טענה כי הגרפיקה אושרה סופית רק ביום 5.9.01 ולפיכך היה עליה לספק את היומנים עד יום 24.10.01 (לפי חישוב של 30 ימי עבודה) אך סיפקה את היומנים כבר ב- 24,23 לחודש ספטמבר 01. למרות זאת שלמה הקרן ביום 30.11.01 למערערת סכום של 63,284 ₪ בלבד. 

3. בהתאם לאמור בפסק הדין, המשיבה טענה כי התשלום חל על הקרן, ואילו הקרן טענה להעדר יריבות בינה לבין המערערת. 

כך גם טענה הקרן לקיזוז בגין טענות לעניין פגמים שנפלו ביומן וכן טענה כי היומנים סופקו באיחור, מאחר והיו אמורים להיות מסופקים לא יאוחר מיום 14.9.01 וזאת בהתאם להסכמה בעל פה, על מנת שלא תישא בהוצאות הדיוור של היומנים, אולם בגין האחור נאלצה לשאת בהוצאה זאת בסכום של 19,474 ₪. 

לענין ההזמנה הראשונה טענה כי נאלצה לבצע עבודה נוספת ביומנים, עבודה שהיה על המערערת לבצעה, ובהסכמת נציג המערערת כי לא תשולם תמורה נוספת. 

4. בהתייחס להזמנה הראשונה העדיף בית המשפט את גירסת הקרן. ביחס להזמנה השניה קבע בית המשפט כי הסכם ההזמנה נכרת בין המשיבה לקרן וכי למערערת אין חלק ונחלה בו, וכי המערערת שימשה כקבלן משנה בלבד עבור המשיבה שהיא ברת דברים כלפי הקרן. 

משכך אין יריבות בין המערערת לבין הקרן ודי היה בכך כדי לדחות את תביעת המערערת כנגד הקרן. 

בית המשפט לא הסתפק בכך וקבע כי הפחתת התשלום שביצעה הקרן היה מוצדק, נוכח אי אספקת היומנים לעובדים טרם ערב ראש השנה, או בסמוך לו, וכן נוכח הפגמים והטעויות אשר נפלו במוצר על אף כל הדחיות. 

בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המערערת כי המועד בו ניתן האישור הגרפי היה רק ביום 5.9.01 בקובעו כי ההזמנה בוצעה כבר בחודש יולי 2001, ואלמלא נפלו טעויות כה רבות ומיותרות, לא הייתה הקרן זקוקה לאישור הסופי רק במועד האמור. 

בגין כל האמור דחה בית משפט קמא את תביעת המערערת כנגד הקרן. 

5. בית המשפט היה נכון לקבל את עמדת המערערת כי המשיב 2 (להלן – המשיב) חתם באופן אישי על טופס ההזמנה. אולם קבע כי מחדלי המערערת כפי שפורט לעיל, הם שהכשילו תשלום התמורה המלאה עבור בצוע העבודה מאת הקרן, ועל כן מחדל זה של המערערת מהווה גם טענת הגנה ראויה מפי המשיבים 1 ו- 2 (להלן – המשיבים) שלא לשלם את יתרת התמורה. 

טענות הצדדים בערעור:

6. המערערת טענה בערעור כי ערעורה נסוב על דחיית תביעתה בגין ההזמנה השניה, בהתחשב בסכום היתרה בהזמנה הראשונה. 

לטענת המערערת שגה בית משפט קמא בקובעו כי אין יריבות בין המערערת לקרן, בה בשעה שנציגת הקרן אישרה שפעלה מול המערערת ושילמה לה – הכל לפי הוראות ההסכם. כך גם מהתנהגות הצדדים ניתן להווכח כי נכרת חוזה בין המערערת לקרן, ולא בכדי בפניה מטעם הקרן ראתה הקרן במערערת כבעלת דברה.  לחילופין טענה המערערת כי זכאית היא לתשלום מהקרן בהיותה צד שלישי להתקשרות בין המשיבים לבין הקרן.

בנוסף, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בקביעתו כי בגין מחדלי המערערת האישור הגרפי ניתן רק במועד שניתן. לטענתה, נציגת הקרן אישרה כי נעשו שינויים מצד הקרן עד לאותו מועד וכי על כן האשם לעיכוב האישור נופל לפתחה של הקרן.

כך גם לא היה יסוד לקביעת בית המשפט כאילו המועד הקובע לאספקה היה 14.9.01, מועד אשר ביחס אליו לא קיים כל איזכור בכתובים להוציא מכתב ב”כ הקרן שהמציא תאריך זה, ובניגוד לאשר נקבע בכתובים. יתר על כן מדובר על עדות כנגד מסמך בכתב, אשר פרשנותו ברורה וחד משמעית.

עוד טענה המערערת כי הקרן לא הוכיחה את מספר היומנים הפגומים, לטענתה, אשר סופקו על ידי המערערת, וכל שיכולה הייתה להציג הוא יומן אחד בלבד מכמות של 10,000 יומנים. כך גם לא יכולה הייתה נציגת הקרן להצביע על מספר היומנים הפגומים או כמה תלונות התקבלו, מה גם שטענת הפגמים הועלתה בשיהוי ניכר.

יתר על כן בית המשפט התעלם מהעדות מטעם המערערת לפיה תוקן כל הנדרש ובאופן שלא יצא יומן פגום וכי ביומן שהוצג נפל פגם נקודתי בלבד.

משכך לא היה מקום לתלות בה את הקולר ומהדין היה לקבל את התביעה הן כנגד הקרן והן כנגד המשיבים. 

7. המשיבים טענו כי תמכו בגירסת המערערת בפני בית משפט קמא, אולם נוכח קביעות בית משפט קמא, קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור מתערבת בהן לא ישיגו על קביעות אלו. 

עוד הוסיפו כי אין למערערת עילה כנגד המשיבה, וכי בכל מקרה אם אכן צודקת המערערת הרי הקרן הפרה את התחייבויותיה ומלכתחילה לא היה מקום לתובעם ובמיוחד לא היה מקום לתבוע באופן אישי את המשיב. 

8. הקרן מאמצת את קביעות בית משפט קמא. לטענתה, לא בכדי דחתה את הצעת המערערת ביחס להזמנה השניה, וזאת נוכח נסיונה מול המערערת בהזמנה הראשונה. יתר על כן, בעת שהודיעה למשיבה על זכייתה לא ידעה על ההתקשרות בינה לבין המערערת, ידיעה שאם הייתה מודעת לה לא הייתה מודיעה לה שכזאת. מכל מקום לאחר זכייתה הודיעה המשיבה לקרן גם על כך שהיא ממחה את זכויותיה הכספיות למערערת וכי המערערת תבצע את העבודה. 

לטענת הקרן, הדגישה בפני המשיבה כי היא תהיה האחראית הבלעדית כלפיה, ובמיוחד לענין המועדים וקביעת המועד של 14.9.01 כמועד אחרון לאספקת היומנים, תוך הסבר כי על היומנים להשלח לפני ראש השנה.

אכן במהלך חודש ספטמבר הועברו יומנים לקרן אך שוב התגלתה תקלה ועל כן נלקחו אלו חזרה. 

הקרן מפנה להתכתבויות בין הצדדים מהן עולה שהן המערערת והן המשיבה לא הכחישו את אי העמידה במועדים שנקבעו. 

כך גם טוענת הקרן כי גם אם הייתה המחאת זכות הרי היא לא חתמה עליה ועל כן אין בה ליצור חוזה משולש עמה.

בהתייחס לתקלות ולפגמים ביומנים, טוענת הקרן שהפקתם הייתה מעל ומעבר למקובל וכי מדובר היה במי שכבר הפיק את היומנים בשנה הקודמת.

עוד הלינה הקרן על כך שהמערערת לא מצאה לנכון להעיד את מי שפעלו מטעמה מול הקרן. 

כך הפנתה הקרן לאותן ראיות התומכות לשיטתה בגירסתה אותה אימץ בית המשפט.

דיון:

9. לאחר שבחנו את מכלול החומר שבפנינו הגענו למסקנה כי יש להתערב         בתוצאות פסק הדין ודין הערעור להתקבל באופן חלקי. 

10. יוער, כי לא מצאנו לנכון להיעתר לבקשת המערערת להגיש טיעונים נוספים, לאחר שטיעוני הצדדים נשמעו קצרות בפנינו ולאחר שהצדדים פרשו טיעוניהם בכתב בהרחבה. כך לא מצאנו מקום להתייחס לא לנטען על ידי המערערת בתגובתה להצעת הפשרה שהוצעה, כפי שלא מצאנו מקום להתייחס לתגובתה של הקרן בנושא זה. 

11. בית משפט קמא שמע את העדים שהתייצבו בפניו, התרשם מהם וקבע בסופו של יום את אשר קבע. מדובר בעיקרם של דברים בקביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, אלא במקרים חריגים כשמקרה זה אינו נמנה עליהם  [ראו: ע”א 2835/04 לובינסקי בע”מ נ’ י.ת. נצר אחזקות בע”מ (ט.פ.)]. 

יתר על כן, חלק ניכר מטענות המערערת עניינן השגות על התרשמות בית המשפט מהעדים שהופיעו לפניו. 

12. הטעויות שנפלו בפסק הדין של בית משפט קמא, לפי טענות המערערת, הינן בנושאים הבאים: קביעת בית משפט קמא כי אין יריבות משפטית בין המערערת לקרן, הקביעה כי המערערת אחרה במועד האספקה, והקביעה כי הפחתת התשלום שביצעה הקרן היתה מוצדקת. 

נבחן איפוא כל אחת מהשגות אלו. 

האיחור במועדים:

13. לעניין מועד אספקת היומנים, בית המשפט לא התעלם מאשר נקבע בהסכם בדבר מועד ההספקה.  עם זאת, נוכח העדויות שנשמעו בפניו, רשאי היה בית המשפט לקבל את הגירסה, לפיה הזמן הרגיל הנצרך להגשת החומר לאישור הגרפי, אינו רב ובאופן שאכן לקראת ראש השנה, היומנים יסופקו. 

יתר על כן, מחומר הראיות ואף מדברי נציג המערערת, וכפי שפירט בית המשפט את עדותו בפסק הדין, ידע גם ידע נציג המערערת כי אכן נציגת הקרן היתה מלאת טענות, כלשונו וכדבריו:

“בקו ייצור נתגלתה טעות תוך כדי העבודה, אנחנו טרחנו להגיע באופן מיוחד לגברת פרץ למשרד, אני שלחתי את מנהל הייצור שלי, בשביל שהיא לא תחשוב שמוכרים לה סיפורים, כי היתה, היא היתה מלאת טענות, כאילו לכאורה אנחנו נורא מאחרים באספקה.  שלחתי אותו שיראה לה את הטעות שהיתה טעות אנוש…”. 

דהיינו, קיימת כאן כעין הודאה של בעל דין, אם לא ביחס לעצם האחור, הרי ביחס לתפיסת נציגת הקרן. ודוק, לא בכדי ביקש נציג המערערת להרגיעה. אם אכן לא חל כל עיכוב – מה לו כי ייעשה כן.

14. בצדק הפנה ב”כ הקרן להתכתבויות שבין הצדדים. 

ביום 17.9.01 נשלח למערערת ולמשיבה מכתב התראה מטעם ב”כ הקרן שכותרתו “הפרת חוזה להספקת יומנים”. במכתב זה מצויין מפורשות אודות ההתחייבות לספק את היומנים לא יאוחר מיום 14.9.01, לרבות הדגשה כי המועד אושר על ידי יפה מטעם המערערת, ותוך הסבר כי המועד נקבע לאחר כל אותם פעמים שנצרכו תיקונים וכד’. עוד הוסף במכתב אודות אופן דיוור היומנים ועל הצורך כי אלו יימסרו לקרן או לפי הוראותיה לא יאוחר מיום 21.9.01. בנוסף – התראה בדבר ביטול ההתקשרות אם לא ייעשה כן. 

אם אכן כל המכתב  הינו בגדר “המצאה” של ב”כ הקרן, היינו מצפים לתגובה הולמת או מטעם המערערת או מטעם המשיבה. אולם המערערת פונה בכתב למשיבה, בו היא מדגישה כי ייעשה מאמץ כי היומנים יסופקו מיד לאחר החג בהסבירה כי: “…תהליך ההפקה התארך מעל המצופה והיה מורכב יותר מהתכנון ועל כן הגענו עד לזמן זה…”. כל שמוצא הוא “לנחם” את המשיבה, כי בשנה האמורה יסופקו היומנים במועד מוקדם יותר מאשר בשנה שקדמה לה. 

המשיבה עצמה משתהה בתשובתה, ובמכתב קצר מיום 24.9.01 מפנה מנהלה למכתב הנ”ל מטעם המערערת, ומציינת אודות תקלה באיסוף ובסוף מכתבה אנו מוצאים את האמירה: “אנו מקווים כי היומנים שיספקו לא יהיו פגומים”. 

אם אכן, כגירסת המערערת העיקר חסר מהספר, הן במכתב המערערת למשיבה, והן במכתב המשיבה לקרן, ואם אכן מועד האספקה הינו תוך 30 יום ממועד האישור הגרפי – מדוע אין בפנינו תשובה ברורה וחד משמעית כי מועד האספקה טרם הגיע. 

אין זאת אלא שכל המעורבים, ידעו ידוע היטב, כי העיכוב באספקה נבע ממחדלי המערערת אשר היא לא יכולה הייתה להכחישם. 

משכך, צדק בית משפט קמא בקביעתו כי גם אם נקבע מועד של 30 יום מעת האישור, הרי אין לצפות כי המערערת תוכל להשתהות בהמצאת הנדרש לאישור ולהיאחז לאחר מכן במועד זה. 

15. הנה כי כן, אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות ובמסקנות בית משפט קמא, שאכן המערערת לא עמדה במועדים. 

יריבות בין המערערת לקרן:

16. בנושא היריבות, יש מקום להתערב באשר קבע בית משפט קמא, קביעה שהינה למעשה בגדר מסקנה משפטית. הקרן עצמה מאשרת כי זכויות המשיבה כלפיה הומחו למערערת, ומשכך עומדת המערערת בנעלי המשיבה. כפי שהמשיבה היתה רשאית לתבוע מהקרן את יתרת התמורה, אם לא היתה ממחה את זכותה זו, כך גם זכאית המערערת לתבוע במישרין את הקרן. 

 17. יתר על כן, בין אם ההזמנה נחתמה על ידי הקרן ובין אם לאו, אין חולק כי החשבונית הוצאה על ידי המערערת וכי התשלום שולם ישירות למערערת. הנה כי כן, אלמלא טענותיה של הקרן, הרי היתה משלמת הקרן ישירות למערערת את מלוא התמורה. 

בנוסף, גם מהמכתבים מטעם הקרן עולה שהקרן ראתה במערערת כבעלת דברה. 

גם אם ההתקשרות שבין המשיבה למערערת לא היתה לרוחה של הקרן, הרי אין חולק כי הקרן לא ביטלה את ההתקשרות עם המשיבה, חרף ידיעתה אודות ההתקשרות האמורה. 

18. משכך, קיימת יריבות ישירה בין המערערת לקרן, ובדין הגישה המערערת את התביעה נגד הקרן. 

פגמים ונזקים:

19. לא בכדי מצאנו להביא את אשר ציין נציג המשיבה בסוף מכתבו מיום 24.9.01, אשר לפיו הוא מקווה כי היומנים שיסופקו לא יהיו פגומים. הכיצד מי שאמור לספק מוצר מציין מפורשות כי הוא מקווה שהמוצר לא יהיה פגום. אין זאת אלא שכנראה היה חשש מכך. 

אך גם ללא האמור במכתב זה, נוכח אשר הוצג והועד בפניו, רשאי היה בית משפט קמא להגיע למסקנה שאכן נפלו פגמים ביומן שסופק. כך גם לא ניתן להתעלם מדברי נציגת הקרן אשר בית משפט קיבלם,  גם אם המערערת סבורה שלא היה מקום לעשות כן. 

לא למותר להוסיף, כי לא מצאנו מענה הולם לטענת הקרן כי דווקא מי שטיפל בנושא הפקת היומן מטעם המערערת לא הובא לעדות בפני בית המשפט. 

לעניין אחרון זה, די להזכיר את גב’ יפה, אשר שמה מופיע במכתב ב”כ הקרן, כמי שאישרה את מועד האספקה, אך היא לא הובאה לעדות. 

20. אולם, גם אם קבע בית משפט קמא כי נפלו פגמים ביומנים, עדיין מוטל היה על הקרן להוכיח מה הנזקים שנגרמו לה בגין פגמים אלו בהתחשב בכך שטענתה היתה למעשה טענת קיזוז. למעשה, הקרן לא הוכיחה נזקים ספציפיים אלו או אחרים, אלא טענה לנזקים כלליים בגין תלונות אלו או אחרות, וזאת בלבד. 

ודוק, אם אכן כצעקתה, מדוע לא ביטלה הקרן את ההתקשרות, לרבות ההתקשרות עם המשיבה, תוך החזרת היומנים, אלא בחרה לשלוח את היומנים, חרף הפגמים שטענה להם. כך גם לא הוכיחה כאילו נדרשה להוצאות ספציפיות לתיקון ליקוי זה או אחר, בהבדל מההזמנה הראשונה. 

21. ענייננו בטענת קיזוז שטוענת הקרן, ומשכך היה עליה להוכיח את טענות הקיזוז, לרבות הכימות הכספי, כפי שהיה נדרש ממנה לו היה מדובר בהגשת תביעה מטעמה. כל זאת מעת שקיזוז מהווה טענה כסילוק חוב. דומה כי בכך לא עמדה הקרן. לא הובאו כל נתונים כספיים התומכים בטענת הקיזוז, ועל כן נשאלת השאלה, מדוע מצאה לנכון הקרן להפחית מתוך הסכום הכולל של 100,000 ₪ בתוספת מע”מ, את הסכומים שהפחיתה ובאופן ששילמה סכום של 63,284 ₪ בלבד. 

22. אכן יכול ומעת שמדובר בנזק כללי, לרבות בגין הנטען על ידה לשעות רבות שהושקעו על ידה, לרבות נזק תדמיתי, רשאית היתה הקרן להפחית סכום מסוים, אולם מכאן ועד תשלום של 66% בניכוי ההוצאות הישירות, הדרך רחוקה. 

23. להבדיל מן המפורט לעיל, אכן בכל הקשור להוצאות הדיוור המיוחד בסך 19,474 ₪, הוצאה זו לא נסתרה ועל כן מעת שבית המשפט קבע כי חל איחור, קביעה שלא מצאנו לנכון להתערב בה, זכאית היתה הקרן לקזז סכום זה. 

24. בנסיבות דנן, נראה לנו כי יש מקום להכיר בהוצאות הכלליות והנזקים הכלליים שטענה להם הקרן, אולם זאת בסכום של כ- 15,000 ₪ למועדים הרלוונטיים, דהיינו מועד ביצוע ההזמנה. 

התביעה נגד המשיבים:

25. המשיבה המחתה זכויותיה למערערת, וכפי שקבענו לעיל, המערערת עמדה בנעלי המשיבה ועל כן הגישה את תביעתה ישירות נגד הקרן. 

יתר על כן, בהתאם להתקשרות שבין המערערת למשיבה, לא היתה אמורה המשיבה לשלם סכום זה או אחר למערערת, אלא הפוך מכך. דהיינו, המערערת היא זו שהתחייבה לשלם למשיבה את עמלתה מתוך הכספים שתקבל מהקרן. 

26. מעת שהוברר שהקרן לא שילמה את התשלומים, בגין טענות שטענה הקרן ביחס למערערת וללא קשר למשיבים, שוב לא היה מקום להגשת התביעה כנגד המשיבים, למעט אולי בפן הפורמלי כצד להתקשרויות, אך לא בבחינת קבלת סעד כנגד המשיבה או המשיב. 

סיכומם של דברים:

27. העולה מהמקובץ, כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, וזאת בכל הקשור לשאלת הסכומים שקוזזו על ידי הקרן. 

הקרן היתה רשאית לקזז את הסכום של 19,474 ₪, ולשיטתנו היתה רשאית לקזז סכום נוסף של 15,000 ₪, זאת ותו לא. 

28. משכך, על המשיבה 3 לשלם למערערת את הסכומים שקוזזו שלא כדין, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מעת ביצוע הקיזוז ועד התשלום בפועל. 

יוער, כי אין מקום לחיוב הקרן בתשלום ריבית פיגורים זאת או אחרת, בגין המפורט בהזמנה שבין המערערת למשיבה 1, הואיל ובסופו של יום היה מקום לדחיית התביעה כנגד המשיבים 1 ו- 2, וכשעילת התביעה מתבססת על ההתקשרות שבין המשיבה 3 למשיבה 2, והזכויות שהומחו למערערת. 

29. אשר על כן, הייתי מציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, ולהורות כדלקמן:

פסק דינו של בית משפט קמא יבוטל, למעט דחיית התביעה כנגד המשיבים 1 ו- 2, ולמעט החיוב בהוצאות המשפט שחויבה המערערת לשלם למשיבים 1 ו- 2. 

כל סכום ששילמה המערערת למשיבה 3 בגין הוצאות המשפט, יושב לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מעת התשלום ועד החזרתו בפועל. 

על המשיבה 3 לשלם למערערת את יתרת החוב כמפורט בסעיף 28 לעיל. 

הואיל ובסופו של יום התביעה כפי שהוגשה בבית משפט קמא התקבלה באופן חלקי, וכך גם ביחס לערעור, הרי המערערת תשא בהוצאותיה וכך גם המשיבה 3. 

הצדדים יהיו רשאים להגיש פסיקתא ביחס למפורט בס”ק ב’ וכשרצוי כי תוגש פסיקתא מוסכמת. 

הערבות הבנקאית שהפקידה המערערת תוחזר לה באמצעות בא כוחה. 

ישעיהו שנלר, שופט אב”ד

השופט ד”ר קובי ורדי:

אני מסכים. 

ד”ר קובי ורדי, שופט

השופטת רות לבהר שרון:

אני מסכימה.  

רות לבהר שרון, שופטת

הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב’ השופט שנלר, אב”ד. 

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב”כ הצדדים. 

ניתן היום י’ בשבט, תשס”ט (4 בפברואר 2009).

                                                                                

ישעיהו שנלר, שופט אב”ד

ד”ר קובי ורדי, שופט

רות לבהרֿֿשרון, שופטת