בתי הדין לעבודה 

בית דין א.לעבודה ת”א

בשא006870/05

בפני:

כב’ השופט אילן איטח

נ.צ. (ע) – מר מעוז הלוי

נ.צ. (מ) – עו”ד יהונתן צברי

 

05/09/2005

 

בעניין:

בורדו דיגיטל פרינט אינק בע”מ

ע”י ב”כ עוה”ד

שי סופר, גלעד בכר

מבקשת

 

נ  ג  ד

1. אלכס טרובניקוב

2. נור מאקרופרינטרס

ע”י ב”כ עוה”ד

יעל דולב, איתמר נצר, 

הילה הרביץ-קוסיאק

משיבים

 

החלטה

1. בפנינו בקשה של המבקשת (להלן – בורדו) להגביל את עיסוקו של המשיב 1 (להלן – המשיב), עובד שלה לשעבר, אצל מעסיקתו החדשה – המשיבה 2 (להלן – נור), בהתאם לתניית הגבלת עיסוק עליה חתם המשיב והכל במטרה להגן על סודותיה.

2. ואלה העובדות הלכאוריות שרלוונטיות לעניננו, כפי שהן מצטיירות מהעדויות שבפנינו[1]:

2.1. בורדו הינה חברה ישראלית בבעלות פרטית שהוקמה בשנת 2000 לערך ועיסוקה בפיתוח, ייצור, שיווק ומכירת דיו למדפסות רחבות שאינן לשימוש ביתי. בורדו פיתחה סוגי דיו שונים וכ- 98% מתוצרתה נמכר בחו”ל לכ- 100 מדינות בקירוב. בין היתר מייצרת בורדו תחליפי דיו למדפסות של נור.

2.2. המשיב, ד”ר לכימיה שהתמחה בתחום של פולימריזציה למעלה משני עשורים. עלה לארץ בשנת 1999 לערך. המשיב הועסק בבורדו החל מחודש ינואר 2002 כמספר 2 במחלקת הפיתוח שנוהלה ע”י ד”ר אולג דרדיק. בנוסף לפיתוח, עסק המשיב בבורדו גם בייצור ובבקרה.

2.3. במסגרת הפיתוח נחלקו ד”ר אולג והמשיב בתחומי האחריות. כל אחד עסק בתחומיו. המשיב עסק, לא מיד בתחילת עבודתו בבורדו, בפיתוח בין היתר של דיו מסוג UV (להלן – דיו UV). קודם לעבודתו בבורדו הועסק המשיב בחברת ההזנק ACI מנס ציונה מחודש מאי 1999. לטענת המשיב, הוא עסק שם בפיתוח דיו לצורך הדפסה על מעגלים מודפסים. לטענתו מדובר בטכנולוגיה דומה לזו שפיתח במבקשת. ההבדל ביניהם נעוץ בסביבת היישום. לטענת המשיב, השוני אינו מהותי, ולראיה במסגרת ACI נעשה שיתוף פעולה עם חברה בשם פרינט אר ליישום הטכנולוגיה במדפסות, אלא שזו לא יצאה לבסוף אל הפועל בשל קשיי תיקצוב. בין הצדדים נפלה מחלוקת האם נקלט המשיב לעבודה בבורדו כשהוא חסר כל ניסיון בתחום הדיו (כטענת מנכ”ל המבקשת – מר זך) או שמא היה לו ניסיון קודם בדיו. בסוגיה זו אנו נוטים לאמץ (לפחות לכאורה) את עמדת המשיב, אם כי ברור, לפחות בשלב זה, שבעת קליטתו לעבודה בבורדו לא ניתן היה לכנות את המשיב כ”מומחה” לדיו או לדיו UV. אם כי, מאידך, גם לא ניתן לקבל את טענת מר זך לפיה המשיב היה חסר ניסיון בתחום הדיו. במסקנתנו זו אנו נסמכים הן על עדות ד”ר אולג – איש המקצוע הבכיר בבורדו – לפיה הוא לא עסק בפיתוח דיו UV, הוא לא לימד את המשיב “משהו” בתחום, לבד מעצות כלליות של חבר למקצוע[2], והן על עדות המשיב לפיה לא יתכן כי מי שהתמחה בתחום הפולימריזציה לא יבין שום דבר בדיו[3].

2.4. המשיב חתם ביום 2.1.02 וביום 1.2.04 על מסמך המכונה ‘הסכם סודיות’[4] ובו התחייב (סעיף 2 לנספח א’2) לשמור בסוד “כל מידע שיגיע לידיעתך והקשור בחברה, בלקוחותיה, בתפקידך, בשכרך, בתהליכי הפיתוח, בתנאי השיווק  וכיוצ”ב” וכן שלא להתחרות בבורדו (סעיף 4 לנספח א’2) כדלהלן:

“במשך תקופת עבודתך עבור החברה ובמשך 3 שנים מיום סיום יחסי עובד – מעביד בינך לבין החברה, מכל סיבה שהיא, בין ביוזמת המעביד ובין ביוזמתך, לא תהיה רשאי לעסוק ללא קבלת אישור מוקדם מהחברה במישרין או בעקיפין, כשכיר/ה, כעצמאי/ת, כשותף/ה, כיועץ ובכל דרך אחרת בארץ ובחו”ל בכל עיסוק שיש בו באותה תקופה משום תחרות בתחום הפעילות של החברה (כמפורט בסעיף 1), ולא יעמיד עצמו במצב של מעוניין בעס’ כאמור. לא תפנה/י ללקוחות החברה ולספקיה, בין במישרין ובין בעקיפין, ולא תקבל/י מהם בין במישרין ובין בעקיפין, הצעה לביצוע עבודה בשמך או עבור אחרים, המתחרים בתחום הפעילות של החברה, במהלך תקופה זו.”

המשיב טען כי הבין את משמעות חתימתו רק לקראת המו”מ עם נור, שכן אז העביר את המסמכים לתרגום. הדבר תמוה בעינינו ולא שכנע אותנו, ולפחות בשלב זה אין הדבר מביא אותנו למסקנה כי ההתחייבות אינה תקפה, רק מטעם זה.

2.5. החל מחודש ינואר 2005 נקלעה בורדו לקשיים כלכליים אשר גרמו לכך שהשכר ישולם באיחור. לטענת המשיב הדבר עורר בליבו את החשש מהפסקת תשלום השכר באופן מוחלט, ולכן הוא החל לחפש עבודה.

2.6. נור היא חברה ציבורית הקיימת שנים רבות לפני בורדו ועוסקת בייצור מדפסות הזרקת דיו דיגיטאלית בפורמט רחב וכן בייצור מוצרי דיו לאותן מדפסות ולמדפסות נוספות. ייצור הדיו נעשה באמצעות המפעל באשקלון ובאמצעות קבלני משנה המייצרים חלקם לפי נוסחאות של נור וחלקם לפי נוסחאות שלהם. נור נכנסה ל”נישה” של דיו עבור מדפסות של אחרים כבר לפני שנתיים. נור עוסקת בתחום של דיו UV כבר מלפני שלוש שנים. לטענת נור היא מייצרת פי ארבע ליטר דיו מבורדו. לפני כשנה בחנה נור ייצור דיו UV באמצעות חברות ישראליות ולשם כך בחנה מספר דגימות דיו שנשלחו אליה, לרבות מבורדו. לטענת המשיבה. איכות הדיו של בורדו נפסלה בשלבים הראשונים בשל איכותם שלא היתה מספיק טובה.

2.7. לפני כמה חודשים עזב את נור אחד הכימאים שלה ונור חיפשה כימאי מחליף עם ניסיון בתחום הדיו, בשל ההחלטה להרחיב את פעילות הדיו. לשם מציאת מחליף פנתה נור לחברת ההשמה. יחד הם הרכיבו את פרופיל העובד הדרוש. חברת ההשמה העבירה לנור רשימה של מועמדים, וביניהם המשיב, ונור בחרה במשיב כמתאים ביותר לאחר שעבר מספר ראיונות. זה המקום לציין כי חברת ההשמה חיפשה עובדים בדרך ‘אקטיבית’ – לא מתוך מאגר הפונים אליה אלא נקטה יוזמות לחפש עובדים מתאימים המועסקים בתחום, בין היתר על ידי הפעלת  Networkig – המלצה מגורם שלישי. 

2.8. המו”מ בין נור לבין המשיב החל במחצית חודש מאי 2005[5] והחוזה (מש/1) נכרת ביום 29.5.05. בסעיף 3.2 להסכם מש/1 התחייב המשיב כלפי נור כדלהלן:

“העובד מאשר  כי הוא לא הביא ולא יביא לידיעת החברה או מי מעובדיה מידע סודי של מעסיקיו הקודמים או כל צד שלישי אחר וכי במסגרת עבודתו בחברה הוא לא יעשה כל שימוש במידע כזה.”

2.9. המשיב הודיע על סיום עבודתו וביום 30.6.05 נותקו יחסי העבודה בין המשיב לבין בורדו. מיד לאחר מכן (3.7.05) החל המשיב לעבוד בנור. בורדו ניסתה להניא את המשיב מהחלטתו, לרבות בדרך של הצעת תוספת שכר, אך הדבר לא הועיל. המשיב לא הסכים לגלות לבורדו להיכן הוא מתעתד לעבור. לטענת בורדו המשיב הכחיש את המעבר לנור. לטענת המשיב הוא לא הכחיש אלא שתק, מאחר ולא התכוון לגלות להם דברים פרטיים. כך או כך, ביום 8.6.05 שלחה בורדו למשיב מכתב “התראה בדבר הפרת הסכם סודיות ואי תחרות” בו הזכירה את התחייבותו לשמירת סודיות ואי תחרות וטענה כי הגבלת העיסוק נועדה “למנוע מצב בו מידע סודי של החברה ו/או סודות מסחריים של החברה יגיעו “לידיים זרות”” (נספח ב’ לבקשה).

2.10. בראשית חודש יולי 2005 נודע לבורדו כי נור מעסיקה את המשיב. ביום 5.7.05 פנתה בורדו למנכ”ל נור, מר דוד אמיר, בקשר להעסקת המשיב (נספח ד’ לבקשה). ביום 19.7.05 פנתה בורדו לבית הדין בבקשה לסעדים זמניים.

2.11. המשיב אמור לעסוק בנור, שלא כמו בבורדו, בפיתוח בלבד. מאז תחילת עבודתו מצוי המשיב בהליך חפיפה. 

3. צודקים באי כח הצדדים כי במקרה זה אין אנו נדרשים לחרוש תלמים חדשים, וכל שעלינו לעשות הוא ליישם את הדין שנפסק בענין צ’ק פוינט[6] – כאשר כל אחד טוען לתוצאות שונות לגבי הישום. 

4. כעקרון, על המבקש לאכוף על זולתו תניית הגבלת עיסוק ובכך להגביל את עיסוקו הנטל להוכיח: ראשית, כי התניה באה להגן על אינטרס בר הגנה. תניה בין עובד ומעביד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד (הגבלה “עירומה”), אינה חוקית ולכן בטלה. אינטרס לגיטימי של מעביד הוא, בין השאר: סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת, תמורה מיוחדת וכן כאשר מופרת חובת תום הלב. שנית, כי היקף ההגנה הדרוש – צו המניעה המבוקש – אינו מעבר לדרוש לשם הגנה על אותו אינטרס[7].

5. האם במקרה זה ישנה תניית הגבלת עיסוק תקפה 

5.1. בורדו טענה כי תניית הגבלת העיסוק במקרה זה נועדה להגן על הכשרה מיוחדת. טענה זו אין בידנו לקבל. לא הוכחה שום הכשרה מיוחדת. כל שנטען כי בורדו מימנה את השתתפותו של  המשיב במספר תערוכות, כאשר רק באחרונה (אפריל 2005) נשלח המשיב ליום עיון אחד.

5.2. עוד טוענת בורדו כי התניה נועדה להגן על ‘סוד מסחרי’, משלושה סוגים: “תהליכי ייצור”, “סוגי חמרי גלם” ונוסחאות. להלן נבחן את הוכחתם של הסודות הנטענים. על דרך ההוכחה של קיומו של סוד מסחרי נאמרו הדברים הבאים:

“”סוד מסחרי” אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של “סוד מסחרי” להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של “סוד”, כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו’. במסגרת הוכחת ה”סוד המסחרי” על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר “סוד”. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב”סוד” וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן.

………………..

במקרה של בקשה למתן סעד זמני, כמו במקרה דנן, נטל ההוכחה הדרוש הוא ברמה של “לכאורה”. אולם, מאחר שהדיון העיקרי עלול להימשך מספר חודשים יוצא אפוא, כי ההחלטה לגבי הסעד הזמני תכריע במרבית המקרים את גורלו של העובד ושל המעסיקים. מכאן, כי למרות שמדובר בראיות המוגשות על דרך של תצהירים ומסמכים, יש להקפיד על הוכחה מפורטת ומפורשת.”

5.3. לגבי תהליכי הייצור טענה בורדו כי הכוונה ל- “הציוד המתאים לכל אחד ממוצרי המבקשת, הפרמטרים של הטכנולוגיה – זמני ערבוב, טמפ’, לחץ, מהירות הערבוב ועוד” (הדגשה הוספה – א.א.). לגבי חומרי גלם טענה בורדו כי הכוונה לחומרי הגלם הספציפיים המשפרים את עמידות הדיו ואיכותו. לגבי הנוסחאות טענה בורדו כי בידה נוסחאות לכ- 100 סוגי דיו. מדובר בנוסחאות שנשמרו במחשב עצמאי אשר הכניסה אליו היא רק בסיסמא הידועה למתי מעט בבורדו, ובכללם המשיב. שוכנענו כי, לכאורה ה’סוד היחיד’ של בורדו מצוי בנוסחאות. סודיות הנוסחאות נלמדת הן מהגיונם של דברים והן מדרך שמירתם. אכן בחקירה הנגדית נתגלתה “פירצה” באבטחת המידע (קלסרים בהם נשמרו הנוסחאות ואשר הגישה אליהם היא לכל דיכפין), אך אין בקיומה של פירצה באבטחה כדי לשלול את סודיות המידע. לגבי תהליכי הייצור לא שוכנענו כי בידי בורדו תהליכי ייצור מיוחדים שאינם ידועים לאחרים. הדבר נטען כטענה סתמית וללא כל פירוט. יחד עם זאת ברור כי כל נוסחה כימית לייצור דיו טומנת בחובה גם מרכיבים של תהליכי הייצור. כך, שככל שהכוונה לתהליכי הייצור של יצירת נוסחה פלונית הרי שממילא אלה נכללים בגדר הנוסחה, אך ככל שהכוונה לתהליך או שיטה מיוחדים שלא ידועים לאחרים הרי שבורדו לא עמדה בנטל להוכחתו. לא בכדי הנטען לגבי תהליכי הייצור התייחס ל”כל אחד” ממוצרי בורדו. הדברים האמורים לגבי תהליכי הייצור נכונים גם לגבי ‘חומרי הגלם’. מה גם שלגבי אלה (להבדיל מהנוסחאות עצמן) ניתן לגלותם בהנדסה חוזרת (כימיה אנליטית). זאת יש לזכור שעל הטוען לקיומו של סוד מסחרי לאבחן בין הידע שנצבר כתוצאה מהנסיון ועניינו ידע כללי ולפיכך הופך לחלק מכישורי העובד לבין הידע הפרטני המיוחד למעביד הקודם בלבד ולפיכך סודי. במקרה זה לא שוכנענו לגבי תהליכי הייצור באופן כללי כי אלה שייכים לקטגוריה של ‘סוד מסחרי’ דווקא.

5.4. מן האמור לעיל שוכנענו, שלפחות לגבי הנוסחאות קיים לבורדו סוד מסחרי לכאורה. משכך, ומשנועדה התניה להגן על אינטרס לגיטימי התניה לכאורה תקפה (וזאת עוד מבלי שנתנו דעתנו להיקפה ולשאלה האם יש לצמצמה).

6. האם ההגבלה אינה מעבר לדרוש לשם הגנה על הסוד המסחרי (הנוסחאות)

6.1. בענין צ’ק פוינט נפסק כי בית הדין לא יתן, כדבר שבשגרה, צו מניעה המגביל את חופש עיסוקו של העובד על אף שהוכח קיומו של סוד מסחרי. צו כאמור ינתן בנסיבות המצטברות הבאות: ראשית, לכאורה העובד יעשה בסוד המסחרי שימוש. שנית, הדבר יפגע באופן ממשי במעסיק הקודם. וכך קבע בית הדין:

“במקרה שהוכח לכאורה, כי בידי העובד מצוי “סוד מסחרי”, עדיין מתעוררת שאלה מרכזית בתובענות בנושא הגבלת העיסוק והיא: אימתי יש לקבוע, כי עובד יעשה שימוש ב”סוד המסחרי” המצוי בידיו במסגרת עבודתו החדשה? עובד שמצוי בידו “סוד מסחרי” אינו מנוע בכל מקרה מלעבוד אצל מעסיק מתחרה. בבוא בית הדין להגביל את עיסוקו של עובד, יש ליתן ל”סוד המסחרי” שבידו משקל משמעותי, רק אם קיימת הסתברות סבירה, כי העובד יעשה בו שימוש והדבר יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודם. שאלה זו היא בעלת חשיבות, משום שבמקרים רבים עובד מיומן יחפש עבודה בענף בו עבד, היינו: אצל מעסיק המתחרה במעסיקו הקודם.” (הדגשה הוספה – א.א.)

בהקשר להוכחת “ההסתברות הסבירה” כי העובד יעשה שימוש בסוד המסחרי קבע בית הדין בענין צ’ק פוינט כי:

“לשיטתנו, יש להכריע בכל מקרה על פי מכלול נסיבותיו. אין לקבוע חזקה לפיה, עובדים אינם ממלאים אחר הקבוע בחוק או שאינם מקיימים את חובת הנאמנות למעסיקם הקודם בדבר “סודות מסחריים”. על מנת להגביל את עיסוקו של עובד, על המעסיק הקודם להוכיח, כי קיימות ראיות או נסיבות המצביעות על אפשרות סבירה, כי העובד ישתמש ב”סודות המסחריים” שבידו במסגרת עבודתו אצל המעסיק החדש ובכך יפר את חובת הנאמנות. זה היה המקרה בפסק הדין פפסיקו, שצוין לעיל. יש לבחון מהן כוונות העובד ומהן כוונות מעסיקו החדש: האם העובד נכנס בשערי ה”מפעל” לאחר שעות העבודה והוציא משם, מבלי ליטול רשות, “סוד מסחרי”, לרבות רשימת לקוחות על גבי דיסק מחשב; האם המעסיק החדש גייס את העובד בעת שעבד אצל המעסיק הקודם כדי לפתוח עסק מתחרה; האם המעסיק החדש שיבץ את העובד דווקא במחלקה ב”מפעלו” הזקוקה למידע בדבר “סוד מסחרי” המצוי בידיעת העובד ולא באחת מהמחלקות האחרות המצויות ב”מפעל”, בהן היה העובד יכול להשתלב וכו’.” (הדגשה הוספה – א.א.)

6.2. הנה כי כן עלינו לבחון עתה, בשים לב לנסיבות, האם סביר להניח כי המשיב יעשה שימוש בנוסחאות של בורדו בעת עבודתו בנור. אם נגיע למסקנה שכן, יהיה עלינו לבחון את ההשלכות של גילוי זה על עיסקי בורדו. באשר לתנאי הראשון, לאחר ששקלנו את ‘מכלול הנסיבות’ לא שוכנענו שקיימת הסתברות סבירה כי המשיב יעשה שימוש בנוסחאות של בורדו. ואלה עיקר טעמנו לכך:

6.3. המשיב לא עבר למעביד שפתח תחום חדש. מדובר במעסיק אשר פועל בתחום הדיו שנים רבות כאשר בורדו מחקה חלק ממוצריו דווקא. בניגוד לניסיון של בורדו בחקירה הנגדית של מר בן חיים, לא הוצגה בפנינו שום ראיה כאילו נור לא מרוצה ממוצרי הדיו שלה או כי נתגלתה בהם בעיה שהצריכה “תיקון” בדרך של גניבת סודות מסחריים.

6.4. זאת ועוד, גיוס העובד החדש נעשה לא באופן מוכוון למשיב אלא באורח אקראי, בחיפוש אחר מחליף לעובד שעזב, כאשר חברת השמה מאתרת מועמדים פוטנציאליים בעלי ניסיון בתחום הדיו. זאת ועוד, המשיב העיד כי ממילא חיפש לעזוב את בורדו בשל חששו מעתידו הכלכלי. עוד עולה מחקירתו הנגדית של ד”ר דרדיק כי הוא נשאל לגבי המשיב שאלות על אופיו של המשיב כעובד. אילו המטרה בגיוסו של המשיב היתה “הסודות המוחזקים בידיו” ברי כי לשאלות אלו לא היתה כל משמעות, והצגתן אינה מתיישבת דווקא עם רצון לנצל ידיעות בסודיות, אלא להיפך – חיפוש אחר עובד ראוי.

6.5. כעולה מחוזה העבודה מש/1 הצדדים נתנו דעתם לענין אי הגילוי של סודות בורדו וקבעו זאת כתנאי להתקשרותם.

6.6. לא הוכח כי המשיב העתיק את הנוסחאות בעת שעזב את העבודה – בורדו ניסתה בבקשתה ליצור את הרושם כאילו ידו של המשיב היתה בהעתקת קבצי הנוסחות. טענה זו לא הוכחה אפילו לא לכאורה. די בכך שנציין שלא הובאה בפנינו שום ראיה, להבדיל מהשערה, לכך שקובץ הנוסחאות הועתק בכלל. לא כל שכן, לא הובאה כל ראיה כי הדבר נעשה על ידי המשיב דווקא. ככל שאין הוכחה שקבצים אלה הועתקו ולא סביר כי המשיב יזכור את כל הנוסחות (המשיב העיד כי אינו יכול לזכור 100 נוסחאות בעל פה[8]), פוחת החשש לחשיפת אותן נוסחאות בפני נור.

6.7. לכאורה נור מקדימה את בורדו בכל הקשור לטכנולוגיות הדיו. הדבר עולה הן מעדותו של המשיב והן מהנסיון של נור לבחון שיתוף פעולה עם בורדו לגבי דיו UV – ניסיון שהביא אותה למסקנה כי הדיו של בורדו אינו באיכות מספקת.

6.8. בורדו נתלית בענין “ההסתרה” של המשיב את עובדת מעברו לנור. אכן, מלכתחילה דעתנו לא היתה נוחה מכך באשר לכאורה עובדה שכזו יכולה להתיישב עם ניסיון לכסות מעשה בלתי תקין. אלא שלאחר חקירת המשיב איננו סבורים כי זהו ההסבר היחיד האפשרי ומקובל עלינו כי הדבר יסודו בניסיון של המשיב לשמור על פרטיות. כך או כך, איננו סבורים כי במכלול הנסיבות יש בעובדה זו כדי להטות את הכף למסקנה ההפוכה.

7. משהגענו למסקנה הזו אין בידינו להעתר לבקשה למנוע את המשך העסקתו של המשיב על ידי נור. באשר לסעד האחר של מניעת גילוי סודות, הרי משמדובר בסעד הברור מאליו והמשיבים לא חלקו עליו הרי שאיננו רואים טעם מדוע שלא לתיתו, משכך הסעד האמור בסעיף 4 להחלטתנו מיום 21.7.05 יעמוד בעינו עד להחלטה אחרת.

8. איננו עושים צו להוצאות. הליך זה יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות בתיק העיקרי.

ניתן היום 5.9.2005, בהעדר הצדדים.

נ.צ.(מ) – עו”ד יהונתן צברי

נ.צ.(ע) – מר מעוז הלוי

איטח אילן – שופט

[1] מטעם בורדו: מר משה זך – מנהל בורדו, ד”ר אולג דרדיק מנהל הפיתוח בבורדו; מטעם המשיבים – מר מנשה בן חיים, מנהל מפעל הדיו ומנהל מחלקת פיתוח הדיו בנור, והמשיב. מטעם המשיבים הוגש גם תצהירה של הגב אודליה קארידי – זהבי מנהלת חברת ההשמה Executive Search L.D. אשר קישרה בין המשיב לבין נור (להלן – הגב’ זהבי וחברת ההשמה, לפי הענין). על אף שהתצהיר נמשך, הרבתה בורדו בסיכומיה להפנות אליו ולהסתמך עליו, משכך נעשה כך גם אנו. בישיבה הראשונה מיום 21.7.05 (להלן – פרוטוקול 1) נחקרו עדי הצדדים למעט המשיב אשר נחקר בישיבה השניה מיום 7.8.05 (להלן– פרוטוקול 2).

[2]  עמ’ 7 ש’  24 לפרוטוקול 1, עמ’ 8 ש’ 1 –3 לפרוטוקול 1.

[3]  עמ’ 2 לפרוטוקול 2 ש’ 7 – 9.

[4]  נספחים א’1 ו- א’2 לבקשה.

[5] עמ’ 7 לפרוטוקול 2 ש’ 1; וכן סעיף 3 לתצהיר ד”ר דרדיק.

[6] ע”ע 164/99 דן פרומר וצ’ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע”מ – רדגארד בע”מ, פד”ע לד 294.

[7] ענין צ’ק פוינט; ע”א 6601/96 AES SYSTEM INC. נ’ משה סער ואח’, פ”ד נ (3) 850 (להלן – ענין סער).

[8] עמ’ 18 לפרוטוקול 1 ש’ 22.